תלמיד אחד ניגש למורה המדיטציה שלו ואמר, "המדיטציה שלי נוראה! אני מרגיש שדעתי מוסחת, או שרגלי כואבות, או שאני מרגיש שאני נרדם כל הזמן. זה פשוט נורא!" "זה יעבור", השיב המורה בשלווה. שבוע לאחר מכן שב התלמיד אל מורו. "המדיטציה שלי נפלאה! אני מרגיש כל כך מודע, כל כך רגוע, כל כך חי! זה פשוט נפלא!" "זה יעבור", השיב המורה בשלווה.
עוד באתר לעיצוב הבית:
- בית אישי וכובש בקיבוץ רמת הכובש
- 25 דלתות יפהפיות שמובילות לעולם אחר
- כך נראים המשרדים החדשים של העצמאים בישראל
ימים לא פשוטים עוברים עלינו בחודש האחרון, אבל כמו שסיפור הזן העממי הזה מדגים – כל דבר בעולמנו המשתנה תדיר בסופו של דבר חולף ועובר, ללא זכר או רושם. מה שבטוח, כל מי שחי במדינת ישראל יכול להרוויח מרגע או שניים של שקט והתבוננות, בייחוד אם כל מה שצריך לעשות עבורם זה פשוט לצאת אל הגינה.
יבש, תחום, אסתטי
"'גינת זן' הוא השם שניתן בידי מערביים למה שהיפניים מכנים 'גן יבש'", מסביר שגיא ברון, מומחה בגנים יפניים ובעלי החנות "בונסאי שופ" בקיבוץ תל יצחק. "המערביים שביקרו בעיקר במקדשים הינדיים ובמנזרים ונתקלו בגנים יבשים החליטו לקרוא להם גינות זן, ובניגוד למה שאנשים חושבים, אי אפשר ליצור גינת זן באמצעות פיזור של טוף, כמה חלוקי נחל ושלושה סלעים. אם את רוצה שהגינה שלך באמת תעניק את היתרונות שיש לגני זן, תשרה את האווירה המתאימה ותיצור את האפקט הרצוי – אי אפשר להסתפק רק בטוף ובסלעים ומוכרחים להיעזר בייעוץ מקצועי".
מדוע זה כך? ובכן, מאחורי גני הזן עומדים כמה עקרונות הלקוחים מתורת הזן ומהתרבות היפנית: "קודם כל, הגן חייב להיות תחום וסגור מן העולם החיצון, באופן כזה שמי שמסתובב בגינה לא יכול לראות מה שקורה בחוץ. זו המהות וזה העיקרון הבסיסי: כשאתה נכנס לגן יפני אתה נכנס לעולם מנותק מהסביבה. שנית, יש חשיבות לאופן שבו מסודרים הסלעים בגן הזן. העמדת הסלעים צריכה לתת הרגשה כאילו הם עומדים שם כבר אלפי שנים, יד אדם לא נגעה בהם מעולם וסידרנו את הגן סביבם. כדי להגיע לאפקט הזה צריך ללמוד את עקרונות ההעמדה של הסלעים – וזו כבר תורה בפני עצמה. עיקרון מנחה נוסף הוא עיקרון האסתטיקה בתרבות היפנית, שנקרא Wabi Sabi. על קצה המזלג, הוובי הוא היופי שבחוסר השלמות, והסאבי הוא היופי שבעתיקות. כלומר, כשאתה מסתכל על סלע, אסור שיהיה בצורת כיפה מושלמת עגלגלה ויפה, צריך להיות בו משהו לא מושלם, שבור או עקום. הטקסטורה שלו צריכה להפיק מתוכה את הסאבי – את העתיקות, מעין תחושה שהסלע בן מיליון שנה ויד אדם לא נגעה בו. למעשה, זה בדיוק הפוך ממה שהתרבות המודרנית מחפשת: היופי הוא בעתיקות ובחוסר השלמות".
למי מתאימים גני זן?
"למי שיש לו נשמה פואטית. למי שרוצה להתחבר לעצמו מי שאוהב לעשות מדיטציה ולפנות קצת זמן רגוע לעצמו במהלך חיי היומיום הסוערים. התחזוקה של גן זן מינימלית, מאחר שהגן עשוי בעיקר מאלמנטים יבשים: סלעים שמייצגים את האיים ביפן וחצץ, לרוב גרניט בצבע אפור או לבן, שמייצג את המים. את החצץ גורפים במגרפת זן מיוחדת שיוצרת טקסטורה שמתחקה אחרי אדוות גלים, והגירוף היומיומי של החצץ הוא למעשה התחזוקה העיקרית של הגן. אפשר לשלב בגן זן מעט צמחייה, או ליצור גן יפני שיש בו אלמנטים של מים וצמחייה שמורה לצד פינה של גן יבש".
לא צריך להחזיק גנן
נו, כבר עשינו לכם חשק ליצור פינת זן בגינה האחורית? אם כן, הביאו בחשבון את המוטיב העיצובי של הגנים היבשים: "המוטיבים העיצוביים העיקריים שנמצא בגני זן הם בעיקר סלעים וחצץ", מסביר ברון. "בגנים יפניים יש עוד הרבה מאוד מוטיבים: למשל, מנורת אבן (מסמלת את חמשת היסודות בזן-בודהיזם היפני), גשרוני עץ (שמסמלים את המעבר מחיי היומיום לקדושת הגן), אבני מדרך, שמסמלות את הדרך שהאדם עושה במהלך חייו ועוד. רוב הצמחים הסימבוליים של היפנים הם צמחים שלא מתאימים אקלימית לארץ (למשל אורן שחור ומייפל – עצים בעלי סימבוליקה בתרבות היפנית), אבל בארץ משתמשים בזנים אחרים, ואז הסימבוליות הולכת לאיבוד".
מהם היתרונות והחסרונות של גני הזן?
"היתרון הגדול של גן זן הוא שהתחזוקה מינימלית; אין עשבים, אין גיזומים, לא צריך להחזיק גנן והגן תמיד נקי, מסודר ונעים לעין. מי שרוצה לגרף לעצמו את החצץ כל יום מוזמן, ואם לא – אפשר לגרף גם פעם בחודש או בשנתיים, אבל הגן תמיד יישאר מסודר ואלגנטי. היתרון הנוסף של גן זן הוא האווירה המיוחדת בו וכך שהוא משרה שקט נפשי, שלווה והשראה. החיסרון זה שהוא אינו עשיר בצמחייה. מי שאוהב צמחייה עשירה, פראית ופורחת – גן זן הוא לא בשבילו, אלא אם מדובר רק בקטע מסוים בתוך הגינה".