את הליפה הסינתטית אפשר למצוא בהרבה חדרי רחצה, תלויה בסמוך לדוש במקלחון או באמבטיה. על פניו היא נראית מוצר ממש מוצלח, כזה שנעים למסוך בסבון ולקרצף את כל הגוף בעזרתו ברכות, בתוספת אשליה קלה של ספא מפנק, אז למה יש מומחים לדרמטולוגיה ואפילו רופאי עור שמעידים שלא היו משתמשים במוצר הזה גם אם זה היה אביזר הרחצה האחרון עלי אדמות?
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> ת"א: אם רק 100 מ"ר, אז שיהיו בול כאלה
>> כך תגדלו עץ רימון מתוק בחצר או בעציץ
אם אתם לא מחובבי הליפה למקלחת נסביר שמדובר בסוג של ספוג עשוי מרשת של קשרים דמויי רשת בצורה מעגלית, בדרך כלל עשויים פלסטיק. היא משמשת כאמצעי לקרצוף הגוף עם הסבון הנוזלי ולפילינג של העור במהלך המקלחת, ללא שימוש בידיים. בסיום השימוש אמורים לשטוף אותה במים זורמים, לסחוט ולתלות אותה לייבוש על הברז או על וו כלשהו בעזרת לולאת חוט שקשורה באמצעה, עד הפעם הבאה.
מדובר במוצר מאוד פופולרי, אבל מסתבר שהוא עלול לגרום ליותר נזק מתועלת בשגרת הרחצה שלכם. על פי המומחים, הליפה הזו היא למעשה מעין חממה לחיידקים, ויכולה להחזיק בהם במשך חודשים, גם כשהיא נראית נקייה. ד"ר ג'ואל שלסינגר, רופא עור מוסמך, אמר לאתר tyla.com שמסיבה זו הוא לעולם לא היה משתמש בליפה על העור שלו: "ספוגי הליפה באים במגע אינטימי עם אזורים לא נקיים רבים בגוף, ואז מאפשרים לחיידקים שעברו מהם להתרבות בתוך פינותיו של הספוג". הליפות יכולות לשמש כחלל מושלם עבור אורגניזמים, כיוון שהם לרוב חמים ולחים, והם עלולים להיות מקור סכנה לזיהומים חמורים ולהשפיע בצורה משמעותית על מתרחצים עם מערכת חיסון נמוכה יותר. בנוסף, בתוך הנקבוביות של אביזר הרחצה התמים למראה הזה נלכדים גם תאי עור מתים, עובש ושאריות של לכלוך ושמן. כבר לא מרגיש כל כך מפנק, אה?
מצד שני, מומחי בריאות מסכימים שבנסיבות מסוימות הליפה (או ספוג רחצה אחר) זה אמצעי הניקוי הטובים ביותר, למשל במקרים בהם יש מחלה המתבטאת בעור, כמו פסוריאזיס. במקרים כאלה מומלץ לקרצף את העור בליפה כדי להסיר תאים מתים, אבל ההמלצה היא לעשות את זה רק פעם או פעמיים בשבוע, ותמיד לשטוף את הליפה כראוי אחרי השימוש ולתת לה להתייבש לגמרי באוויר. המחמירים יכולים גם להשרות את הליפה באקונומיקה מדוללת כדי להרוג את כל המיקרואורגניזמים שנותרו, ואנחנו ממליצים לעשות את זה עם כמה כפות חומץ, קוטל הפטריות של הטבע, כי מי רוצה לצאת ממקלחת עם ארומה של אקונומיקה?
ומה לגבי הליפה הטבעית?
הרבה לפני ליפת הפלסטיק, בחדרי רחצה רבים נעשה שימוש נרחב בליפה בגרסתה הטבעית המקורית. הליפה, או בשמה המדעי לופה(Luffa) , עשויה מצמח שבכלל מיועד למאכל, כפי שסיפר לנו ד"ר יותם ציפר ברגר, בוטנאי ממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט ומרצה לביולוגיה במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט: "לופה הוא צמח טרופי ממשפחת הדלועיים והוא קרוב משפחה של המלפפון, האבטיח והקישוא. את מיני הלופה מגדלים בעיקר באזורים טרופיים וסובטרופיים, והם פופולריים מאוד גם במזרח התיכון ובדרום אסיה. ברפואה העממית הוא מעודד זרימת דם לעור, מסיר תאי עור מתים ולכן נמצא בשימוש עממי כתכשיר לשיקום העור אחרי נגעי עור, זאת בזכות הסיבים שלו".
View this post on Instagram
את הליפה הטבעית אפשר לזרוק אחרי השימוש (אפילו לקומפוסט), ובכך לנטרל את הסכנה הטמונה בגרסה הסינטטית שלה. כדי להפוך את הפרי לספוג משאירים אותו על הצמח עד להתייבשות. איך יודעים שהוא יבש? משקשקים אותו ואם שומעים נקישות של זרעים - יודעים שהפרי מוכן לקטיף. לאחר הקטיף מקלפים, מוציאים את הזרעים ומשאירים בשמש עד להתייבשות מלאה, ואז לחתוך ממנה חתיכות לשימוש – למקלחת ואפילו לשטיפת כלים.