אתם לא צריכים אותנו כדי לדעת שיש קשר ישיר וברור בין שהות ממושכת בסביבה מבולגנת לשקט נפשי. יותר נכון חוסר שקט נפשי. מארי קונדו הייתה כנראה הראשונה שצרבה בנו שינוי תפיסתי-תודעתי של ארגון הבית כאג'נדה ומאז התוודענו ללא מעט שיטות, למשל שיטת Move-Out של קאת'י הולדפר או שלל העצות הטובות שקיבלנו ממומחים ישראלים שמתפרנסים מסידור בתים. עכשיו אפשר להוסיף לרשימה המכובדת הזו שיטה חדשה, וקשוחה למדי: שיטת "השתקת הבית".
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> גווינת' מזמינה אתכם לנפוש בבית שלה וזה מושלם
>> הטיפ הגאוני להסרת כתמים צהובים מבגד לבן
את השיטה הזו הגתה הבלוגרית המצליחה לענייני הבית מיקילין סמית', המוכרת יותר בתור The Nester - Hushing the House, בהתאם לגישה שניתן לתרגם כסידור לאחור (backwards decluttering). הרעיון הוא צמצום ה"קולניות" של העומס החזותי המצטבר עם הזמן, על ידי "קילוף" עד ליסודות של האלמנטים שמרכיבים אותו. לפרק כדי לבנות מחדש אם תרצו, או המטאפורה החביבה עלינו – להעביר את החלל סדנת ויפאסנה, ואז לתת לו לחזור לדבר, אבל פחות.
באתר livingetc ביקשו מכמה מומחים לנושא להסביר כיצד נכון ליישם את השיטה ולהשתיק את הבית. "זה כרוך בריקון חלל או חדר מכל תכולתו", אמרה המארגנת המקצועית די.תי אווסט, "לאחר מכן נותנים לו 'לנוח' כדי לספוג את השקט, לנשום, ואולי להתנקות לפני שמתחילים להחזיר את החפצים". השיטה הזו מעודדת להתמקד בחדר אחד בכל פעם, והיא מקלה על אנשים מסוימים בכך שהיא מאפשרת להם דף נקי לעיצוב מחדש.
השיטה מורכבת מחמישה שלבים:
1. בוחרים חדר שצריך "להשתיק", ובוחרים חלל אחר שאליו אפשר לרוקן את התכולה של אותו חדר. אווסט ממליצה על חדר פנוי יחסית בבית, מרתף או מוסך.
2. מוציאים הכול מהחדר שנבחר לסידור, למעט רהיטים גדולים שהם כבדים ומסורבלים לתמרון. אווסט: "קחו את כל החפצים ואת הפריטים הדקורטיביים למקום שבחרתם לאחסון הזמני. אם אתם זקוקים לשינוי דרסטי אפשר אפילו להסיר את מה שתלוי על הקירות".
3. עכשיו הניחו לחדר לעמוד ריק למשך 24 שעות לפחות, ושהו בו מספיק זמן כדי להתחבר אליו מחדש, לחוש אותו ולהחליט מחדש על מיקום הרהיטים והחפצים. אווסט ממליצה לנצל את הזמן הזה גם כדי לנקות את החלל באופן יסודי ועמוק, ואם יש זמן אפילו לצבוע את הקירות שלו.
4. לאחר 24 שעות אפשר להתחיל להכניס לחדר מחדש את הפריטים שהחלטתם לשמור, אחרי שלקחתם את הזמן לבדוק מה הם מביאים לחייכם ולמה הם ראויים לשמירה (על ידי אימוץ מנטליות מינימליסטית).
5. לסיום, כל מה נותר מחוץ לחדר צריך להיעלם מהבית – אל פחי הזבל והמחזור, או לתרומה. הרעיון הוא שזה יקל לשמר את החדר "שותק", אבל כולנו יודעים שאם יש ילדים בבית זה לא הולך להיות קל. "במקרים כאלה, למען השפיות של כל בני הבית, אני מעודדת יצירת 'חדר מושתק', שזה מעין נווה מדבר אחד שקט, כמו חדר שינה או חדר אורחים מינימליסטי", אומרת המארגנת המקצועית מליסה גוני. "זה עשוי להיות קל יותר לבני הבית המבלגנים לנסות לכבד ולשמור על חדר אחד מסודר, במקום לצפות שכל הבית יהיה ככה, שזה לא תמיד ראלי".
לא לכולם. לפי אווסט עדיף להשתמש בה בחדרים שבין מאורגנים לעמוסים, כדי להיות מציאותיים לגבי השגת המטרות. "לפעמים, אפילו חלל לא עמוס יכול להיות רועש כשהעיצוב לא תקין או לא הרמוני", היא אמרה והוסיפה "אם הייתי מנסה את השיטה הזו לבד, בלי עזרה של מארגן מקצועי, הייתי מתחילה באזורים קטנים כמו ארון או שידה. בנוסף, הייתי מוסיפה את שלב ה'עריכה' והוויתור על פריטים כבר לשלב שבו מוציאים אותם מהחדר, כדי לחסוך את ההתמודדות איתם פעמיים. אם מדובר בפריט ברור לתרומה או לזבל, טפלו בו עוד לפני העברתו לאזור האחסון".
מליסה גוני: "כיוון שגישה זו מתמקדת בעיקר באסתטיקה של החדר, תצטרכו להגיע להסכמה עם שאר האנשים שחיים בבית. זה עלול להפוך לבעיה, במיוחד כשאדם אחד משגשג בסביבה מינימליסטית ורוצה למזער את העומס החזותי, ולאחר לא אכפת בכלל מהעומס. נסו להגיע להסכמה משותפת על מראה החדר ועל סוג הוויתורים שתעשו לפני שלב הריקון שלו. התוצאה? בית שקט, נפש רגועה".
