אם תשאלו אותי, ההגדרה לעצלות היא חוסר המוטיבציה לעשות דברים שאתה לא אוהב לעשות. ואני לא אוהבת לשטוף רצפה ולא לקפל כביסה ולא לבשל ובטח ובטח שלא להוציא את שואב האבק מהארון, לחבר אותו לחשמל, לשאוב, להוציא מהחשמל ולהחזיר למקום. אבל מה לעשות – לפעמים אין ברירה. אז אני עושה את הדברים האלה (כלומר, חוץ מלשאוב, את זה בעלי עושה ואני נסיכה) אבל פשוט שומרת על סטנדרטים מאוד נמוכים. מבשלת רע, מנקה רע, מקפלת רע. ולכן אני חולה על כתבות "10 טיפים שיעשו את החיים שלכם בבית הרבה יותר קלים" וקוראת אותן בשקיקה. האמת? בדרך כלל אני מתעצלת ליישם את הטיפים והם נשארים שם, בכתבות, כמו מודל לחיים המושלמים שהיו יכולים להיות לי.
ובכן, לא עוד! הפעם לא התעצלתי. הפשלתי שרוולים, בחרתי את הטריקים שנראו לי הכי מגניבים ושיכולים אשכרה לשפר את איכות חיי, ויצאתי לדרך לנסות אותם. האם הם עבדו? איך ייראו החיים שלי מעכשיו ואיך ייראה ארון הבגדים? על כך מיד.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
לתקן דיסק שרוט בעזרת בננה
ההבטחה: "ה-CD או ה-DVD שלכם מלאי שריטות ולא מתנגנים? מתברר שאפשר לתקן את זה עם בננה. קלפו אחת, מרחו בתנועות סיבוביות על הדיסק ואז נגבו באמצעות הצד הפנימי של הקליפה. עברו על הדיסק בעזרת בד כותנה בתנועת סיבוביות תוך הפעלת לחץ קל והפלא ופלא – הדיסק שלכם יעבוד".
המחשבה למרוח בננה על דיסק די הגעילה אותי. מספיקים לי הילדים שלי שמרוחים בבננות, לא צריכה שגם הדיסקים יהיו מרוחים. מצד שני, הדיסק של אסתר עופרים בהיכל התרבות באמת היה בלתי שמיש והמחשבה שאוכל ליהנות שוב מ"ואולי" פיתתה אותי לניסיון. כמה מריחות סיבוביות, ניסיון לנגב את הפיכסה הזה עם הפנים של הקליפה, ואז ניגוב עדין בחיתול בד – והנה אני בדרכי לרכב, מחזיקה ברתיעה בקצוות של הדיסק הדביק ולא אופטימית בכלל.
נחשו מה, זה לא עובד!
האמת היא שחששתי להכניס את הדיסק ככה למערכת, כי מי יודע אם חלקיקי בננה דביקים לא יישארו בפנים ויהרסו לי את האפשרות לשמוע דיסקים כלשהם באוטו. התגברתי על החשש והמערכת שלקה את הדיסק בתיאבון רב, ואז ניסתה שוב ושוב לקרוא אותו. חיכיתי וחיכיתי, אבל שום דבר לא קרה. אז הוצאתי את אסתר עופרים ברוטב בננות והכנסתי את הכבש השישה עשר והכל היה בסדר. "ואולי" אבד לעולמים, אבל לפחות המערכת לא התקלקלה.
לנקות כתם של לק מהשטיח בעזרת אצטון
ההבטחה: טבלו מגבת לבנה מכותנה במעט אצטון ונגבו בעדינות את הלק. אם צבע הלק נספג במגבת זהו סימן שהאצטון אכן מועיל וניתן להמשיך לנגב את הכתם עד להסרתו המוחלטת. אם הבחנתם שצבע השטיח ירד על המגבת יש להפסיק מיד את הפעולה.
הבן שלי שפך לק כחול על השטיח וזו הייתה הזדמנות פז לנסות את גוגל ולראות איך הוא מציע לי להסיר את הכתם. הובטח לי שאצטון יעשה את העבודה, אבל לי היה בבית רק חומר להסרת לק שמבוסס על אצטון והחלטתי שזה מספיק קרוב. טבלתי חיתול בד לבן בחומר וקרצפתי במרץ.
נחשו מה, זה לא עובד!
קודם כל, טיפים לחיים קלים אמורים למנוע ממני לשפשף, לא? אז שפשפתי, ולמרות שהכתם דהה באופן משמעותי, הוא עדיין איתנו כאן.
להשתמש בקערת מטבח בתור רמקולים לסמארטפון
ההבטחה: רוצים להגביר את הווליום של הסמארטפון שלכם כשאתם שומעים בו מוזיקה בספיקר? פשוט הניחו אותו בתוך קערת מטבח שקועה עם דפנות, ותנו לאקוסטיקה לעשות את העבודה.
הטיפ הזה נשמע לי סופר שימושי ומגניב, כי הרי קורה לא פעם שנתקעים בסיטואציה שבה הסמארטפון הוא הבידורית היחידה בנמצא, והמוזיקה הבוקעת ממנו חלושה מדי. מצד שני, בדרך כלל כשזה קורה אין בהישג יד קערת מטבח.
נחשו מה, זה לא עובד!
כשהכנסתי את המכשיר לקערה שמעתי בבירור שינוי – אין ספק, יש אקוסטיקה אחרת כאשר הסמארטפון מונח בתוך כלי עמוק. אבל במונחים של להגביר את הווליום הגברתי את המוזיקה בפעימה אחת בקושי, וזה לא שווה הרבה.
לתלות סוודרים מקופלים על קולבים
ההבטחה: כדי למנוע מסריג כבד להימתח וכדי שלא יהיו לו בכתפיים סימני שפיצים שהותיר הקולב, הנה דרך קלה לתלות את הסוודרים ככה שיישמרו חלקים וישרים.
אני לא ממש מקפלת סוודרים, יותר זורקת אותם לארון. והנה בא טיפ ואומר לי שאני יכולה לתלות את הסוודרים שלי בלי שהם יימתחו או שיהיו להם כתפי עטלפים, ומתחשק לי מאוד לנסות את זה. בטח יקרה אחד מהשניים: או שאני לא אצליח לקפל כמו שצריך ואתייאש מהר, או שהקיפול לא יוכיח את עצמו והסוודר ינשור מהקולב.
נחשו מה, זה עובד!
הקיפול קל ופשוט מאוד, ולא צריך להסתכל על ההוראות יותר מפעם אחת כדי להפנים אותו בלב לנצח. אחרי הקיפול ניערתי את הקולב עם הסוודר עליו, אבל הוא לא נפל ממנו. ניסיתי את זה גם על שמלת סריג ארוכה וכבדה, וגם היא נותרה יציבה על הקולב. תליתי בגאווה והחלטתי שמעתה ואילך לסוודרים שלי יש בית חדש.
לתלות ג'ינסים עם מתלים של וילון אמבטיה
ההבטחה: ברשת ממליצים לחסוך מקום בארון ולתלות את מכנסי הג'ינס שלכם על קרסים של וילון אמבטיה שיאפשרו גישה פשוטה וקלה למכנסי החורף החביבים עליכם.
כשהאלטרנטיבה היא פשוט להשליך אותם על כיסא בחדר, ברור שהסתערתי על ההצעה הפשוטה הזו. במקרה היו לי בבית קרסים עודפים של וילון אמבטיה (האם אין לכולנו, בעצם?), והיישום לא נשמע מסובך בכלל.
נחשו מה, זה עובד!
התלייה על הקרסים באמת נוחה, קלה ושמישה, ואין ספק שהיא מונעת את הג'יפה של הג'ינס הלא-הכי-נקי בתוך הארון. אבל לא הצלחתי להבין באיזה אופן שיטת התלייה הזו חוסכת מקום. הרי אם מלכתחילה הייתי טורחת לתלות את הג'ינסים שלי על קולב רגיל, הם היו תופסים את אותו המקום - אולי אפילו פחות. נוסף לכך, בשיטה הזו צריך להקפיד להשחיל את המתלה באותה הלולאה בכל אחד ממכנסי הג'ינס, כדי שהם ייתלו באותה הזווית וכדי לשמור על מראה מסודר על הקולב. זה נראה טוב, אבל בשקלול הסופי לא יודעת אם יצאתי פה מרווחת ביחס עלות-תועלת.
לנקות את המיקרו בלי לעשות כלום
ההבטחה: במקום לקרצף בכוח את שאריות המזון, ערבבו בקערה חצי כוס מים וחצי כוס חומץ. חממו את התערובת במיקרוגל במשך 10 דקות בעוצמה גבוהה. לאחר מכן הסירו את הקערה בזהירות ונגבו את המיקרוגל בעזרת ספוג ואבקת אפייה.
אם אני מתמידה מספיק זמן בלא לנקות את המיקרו, הוא בסוף מתנקה בעצמו (על ידי בעלי או המנקה). אבל אם מציעים לי לשים קערה במיקרו, ללכת לענייני ולקבל קסם – זה משהו שאני חייבת לנסות.
נחשו מה, זה לא עובד!
ערבבתי חומץ ומים לפי ההנחיות ושמתי לעשר דקות במיקרו. בדקה השמינית בערך הבית התמלא בריח של חזק של חומץ, ובדקה העשירית נשמעו מכיוון המיקרו כמה פיצוצים. הנחתי לחומרים לעשות את שלהם רק כדי לפתוח את המיקרו ולגלות ששום דבר לא השתנה והלכלוך נשאר במקומו. מתוך המיקרו עלה ריח ספק נעים ספק דוחה של עוגה או זיעה. שמתי קצת אבקת אפייה על ספוג וניגבתי את פנים המיקרו אבל הכתמים לא זעו. הרטבתי מעט את הספוג והם רק נמרחו עוד יותר. שאני אשפשף? פחחח. באתי לעשות לעצמי חיים קלים, לא?
לנקות ביצה בקלי קלות
ההבטחה: ביצה נשברה על הרצפה או על השיש? דביק ומעצבן לנקות אותה עם סמרטוט? פזרו עליה כמויות של מלח ולאחר כעשר דקות היא תהפוך לעיסה דביקה וקלה לניקוי, שאפשר לנגב בלי מאמץ.
אני שונאת ממש כשנשברת לי ביצה על הרצפה. הדבר היחיד שיותר גרוע מזה זה כשנשפכת אבקת נס קפה עלית על השיש. לצורך הניסוי הייתי צריכה לשבור בכוונה אחת, אבל הובטחה לי חוויית ניקיון מעולם אחר, אז שברתי. פיזרתי הרבה מלח על הביצה וגרורותיה, ואחרי 10 דקות שבתי אליה.
נחשו מה, זה עובד!
הביצה אכן נראתה אחרת, פחות נוזלית ויותר גבישית. אספתי אותה בקלות כפירורים שדמו לחול לח, וזה היה הרבה יותר פשוט ופחות מלכלך מלנגב את הזוועה הנזלתית הרגילה.
לייבש עם קרח במקום לגהץ
ההבטחה: החולצה מקומטת? זרקו אותה למייבש יחד עם כמה קוביות קרח, ותוכלו לשכוח מגיהוץ.
אני מעדיפה תמיד לקנות בגדים שלא מתקמטים מאשר להשתעבד לפעולה הכי מנג'סת בעולם. ובכל זאת, יש בארון חולצות מקומטות. אז לקחתי שלוש קוביות קרח וזרקתי אותן למייבש, שהיו בו בין השאר שתי חולצות קמוטות מאוד שרק יצאו מכביסה.
נחשו מה, זה עובד!
החולצות יצאו מהמייבש חלקות במידה שמאפשרת לבישה, לפחות בעיני. כנראה צריך ליישם את הטיפ הזה על בגדים לחים שיצאו כרגע מהכביסה, כי כשניסיתי להכניס למייבש חולצה יבשה עם קוביית קרח לעשר דקות – התוצאה הייתה פחות דרמטית.
להכין שמפו זריז מטלק
ההבטחה: אם אין לכם זמן או יכולת לחפוף את השיער, טלק יכול לעזור גם לכם. ערבבו אותו עם אבקת סודה לשתייה ופזרו על השיער למראה נקי, בריא וריחני.
דווקא לחפוף את השיער אני לא מתעצלת. אבל גם בתחום הזה לא אכפת לי לגלות טריק שיחסוך לי זמן, אז לקחתי קצת טלק וקצת סודה לשתייה, ערבבתי בקערה והתחלתי לפדר את השיער.
נחשו מה, זה לא עובד!
זה הניסוי היחיד שאחריו הרגשתי ממש מפגרת. איזה אדם שפוי בדעתו חושב שיכול לצאת לו משהו טוב מלשים טלק על השיער? השיער שלי הפך לאפור ומקומח ומלא בחשמל סטטי. אחרי ניעור טוב כבר לא נותרו שרידי אבקה והוא חזר פחות או יותר למראה הרגיל שלו, אבל קשה לומר שהתקבל מראה נקי בריא או ריחני במיוחד.
לשים קרש חיתוך על מגירה
ההבטחה: חסר מקום על השיש? השתמשו במגירה כמשטח עבודה נוסף באמצעות קרש חיתוך.
תמיד יחסר לי מקום על השיש, ולעבוד מעל מגירה יכול להיות רעיון מעניין. השאלה היא בעיקר אם זה יציב.
נחשו מה, זה עובד!
קרש החיתוך יושב ביציבות על המגירה, ממש כאילו נועד מראש להתלבש עליה. היה לי נוח לפרוס ירקות וגם לחם, והתעוררה בעיה רק כשנזקקתי לשקיות הסנדוויץ', שהמקום שלהן הוא במגירה.
לשים אדביל על חצ'קון
ההבטחה: הג'ל שבתוך האדוויל מחסל פצעונים באופן מיידי.
איזה כיף, סיבה לפתוח אדביל (התרופה האהובה עלי בכל הזמנים) ולראות מה יש בפנים! גזרתי את הטבלייה עם מספריים, ומסתבר שזה די קשה. מרחתי קצת מהנוזל (שלמרבה ההפתעה לא היה ירוק בכלל, סתם שקוף, וגם לא ממש ג'ל) על הפצעון, שאני אחסוך לכם תמונה או תיאור שלו, והמשכתי עם היום שלי. מזל שהיום שלי לא כלל יציאה אל הציבור הרחב, כי למרות שהחומר שקוף – אפשר היה להבחין בו על הפנים שלי, ועם שיער הקש מהטלק כבר בכלל נראיתי מוזר. אחרי חצי שעה שכחתי מהאדביל על הפנים, נגעתי באזור בטעות ונמרחתי בנוזל דביק.
נחשו מה, זה לא עובד!
כמה שעות מאוחר יותר וכבר אין זכר לחומר על הפצעון, אבל הפצעון עצמו – חי ובועט ונדמה שאפילו התפתח מעט. אין מה לעשות, אדביל לא יודע להרוג. הוא יודע רק להחיות.
לסיכום
למדתי מהפרויקט כמה דברים שכן יישארו איתי לנצח: לא תתפסו אותי יותר עם סוודרים שיש להם שפיצים בכתפיים, אני חושבת שאתמיד בחיתוך מעל מגירה, לנצח אאסוף ביצים שבורות מהרצפה רק אחרי שאפזר עליהן מלח – ומבחינתי אפשר למסור את המגהץ שלנו לצדקה. לגבי ניקיון המיקרו או דיסקים שרוטים לא התגלה פתרון קסם. מכירים כזה? מוזמנים להציע בתגובות.