יש תועפות סיפורים על מנקות ומנקים שהודיעו למעסיקיהם יום אחד שדי, הם עוזבים, פורשים, מתפוגגים. יש גם כאלה שפשוט לא באים יותר וגם לא טורחים להודיע, כל אחד והסיבה שלו. הסיפורים האלה נשמעים לרוב מזווית הראייה של בעלי הבתים, אבל הפעם רצינו לשמוע את הזווית השנייה. יש כאלה שלא מוכנים לנקות חלקים בבית, כמו תריסים וחלונות, לא נוגעים במצעים ובעיקרון, לא מתאים להם בית מלוכלך. יש שלא אוהבים מחויבות ומגיעים כשמתחשק, או להפך – כאלה שמבטלים להם עבודה והם נותרים מתוסכלים, בלי הכסף שבנו עליו. שמענו אפילו על סיפורי זכייה מטורפים בלוטו, שהמנקה כבר לא הרגישה צורך להמשיך בעבודה.
אז מה עובר על המנקים והמנקות בתוך הבתים? אבי קטן, שחקן שמנקה בתים לפרנסתו, מספר שמאז הקורונה מצא עצמו בחובות כספיים, חזר לבית הוריו והחליט לנקות בתים ומשרדים כדי לא להיזרק לרחוב. הוא קיבל מחמאות על העבודה הטובה והבין שהיא "פותחת לו את הצ'אקרות". מאז הוא עוטה על ידיו את הכפפות ומרוויח את לחמו בכבוד. "אומרים לי מה אתה עושה, זו בושה לנקות, אבל אני מתמקצע, כמו אינסטלטור או שיננית שנכנסים פנימה. אני אחד שלא מבריז, מתקתק את העבודה, יסודי ומקצועי כמו שאני בבית שלי. כשאתה מגיע למקום שבעלי הדירה רואים ומעריכים את זה, המילה הטובה חשובה לא פחות מהכסף".
>> לכל הכתבות בערוץ living
מחבוא של שטרות בחלונות
ברק שרעבי, מומחה לניקיון בתים מדוקטור פוליש, מספר שהזמינו אותו ואת הצוות שלו לנקות דירה שקיבלו בירושה בתל אביב. "הניקיון שלנו יסודי ואנחנו ממש מפרקים את החלונות ומגיעים לכל מיני פינות שלא מגיעים בדרך כלל. זו הייתה דירת הסבתא של הלקוח שכבר נפטרה, ותוך כדי פירקנו חלונות. פתאום העובד גילה שבכיס החלון מוחבא סכום כסף נכבד. הוצאנו את הכסף וכשהבאנו את זה ללקוח, הבנו שמדובר בשטרות שיצאו מהמחזור והסבתא שמרה ושכחה מהם. בערך של אז מדובר ב-30 אלף שקל. הוא שמח מאוד לקבל את הכסף ובהתחלה חשב שיוכל להשתמש בזה, אבל גילה שהכסף יצא מהמחזור ואין מה לעשות איתו.
כמו מלכודת ביער
ק' עבדה בניקיון בתים כהכנסה קבועה לפני שעברה לסדר ארונות בגדים משום שהיא בהיריון מתקדם. "עבדתי אצל משפחה ליד יהוד במשך שבועיים, ודווקא כשתכננתי לחתום איתה על מסמך מעסיק קבוע, כולל ביטוחים ונסיעות, נפלתי לתוך הריצוף הקרמי שלה בבית בחצר. אחרי שלוש שעות של עבודה לקחתי הפסקה, הכנתי לעצמי קפה בכוס זכוכית ויצאתי לסיגריה וקפה עם כמה בורקסים. אחרי 20 דקות התחלתי להילחץ ואמרתי לעצמי שאני צריכה לתקתק את העבודה.
"בעלי הבית לא היו בבית באותו זמן, זו הפעם הראשונה שהשאירו אותי לבד. איך שלקחתי את הרגליים שלי לכיוון דלת החצר לפנים הבית, כמו מלכודת בור ביער ככה נפלתי לתוך הריצוף הקרמי בחצר. התברר שהריצוף היה בעצם דיקט שעמד מעל הקרקע ומתחתיו היו צינורות מים של תשתית הגינה, זאת אומרת שטח חלול עם צינורות. בהתחלה לא חשתי בכאב. כוס הזכוכית שלהם נשברה, ופחדתי שבעלת הבית תתעצבן שגם שברתי לה ריצוף וגם נשברה הכוס. אמרתי לעצמי איך יכול להיות שזה קורה לי דווקא לי! במיוחד שאני רזה כזאת, לא שוקלת יותר מ-54 ק"ג ובטח פחות מבעלת הבית. זה הדבר היחיד שעבר לי בראש בזמן שדיממתי מהרגל, וכשהיא חזרה לא היו לה מילים וגם לה לא היה נעים ממני. המשכתי להתנצל בפניה, בזמן שהיא הלכה להביא לי פלסטרים ופולידין. למזלי, יצאתי מזה בשלום, אולי רק נקע למשך שבועיים. העיקר היא לא כעסה ואני כמובן לא תבעתי כי לא הרגשתי נעים ששברתי קרמיקה יקרה".
ביקשה מהמנקה להרים את הלבנים
לימור שפר מספרת שרוב האנשים שעבדה אצלם סגדו לה וכיבדו אותה, נתנו מתנות בחגים ועד היום אומרים לה שלא מצאו מנקה כמוה. מצד שני היו מקרים שבעלת הבית הייתה נוכחת בבית ולפעמים מנקה יחד איתה. "אחרי שניקיתי את הגז הילדה רצתה להכין חביתה, אבל בעלת הבית לא הסכימה שהיא תכין לעצמה כדי שהגז לא יתלכלך. בבית אחר בזמן שנשאר עד שהיו באים לאסוף אותי היו מבקשים ממני להבריק את הידיות של הסירים! כשאת מנקה את הסיר, תנקי בעצמך את הידיות! משפחה אחרת בווילה חיה בסרט שאני ועוד מישהי שניקתה איתי נרים להם את הלבנים מהרצפה. היא אמנם התנצלה, אבל בגדול אנשים שיש להם כסף חושבים שמנקה היא משרתת".
מטבעות זהב בתוך בובה
מיכאל מהרצליה עבד עם זוגתו בניקוי בית לאחר שהקשישים שגרו בו נפטרו. הבית היה עמוס חפצים ועל הספה נחו שלל כריות. כשהזיז אותן מהספה כדי להתחיל בניקיון, הרגיש שאחת מהן הייתה כבדה מהאחרות והחליט לפתוח אותה ולגלות את פשר המשקל החריג. בפנים הוסתרה בובה, ובתוכה מצא מטבעות זהב עם הטבעה של התאריך 1917. "קראתי לבת זוג שלי שתבוא לראות. לא הבנתי מה אני רואה ולא היינו מודעים לערך המטבעות. בת הזוג שלי החליטה לאסוף את כולם ולמסור למישהו מהעירייה. אין לי מושג מה עשו עם זה אחר כך. אני מתאר לעצמי שכל מטבע כזו שווה הרבה כסף, ואולי היום הייתי נוהג אחרת. כשאני רואה היום סרטונים על מציאת אוצרות ביוטיוב, אני מבין שהייתי יכול להרוויח מזה הרבה".
ערמות בגדים ועובש קיצוני
ש"ד עובדת בביטוח ומשלימה הכנסה. כשעבדה בבני ברק, בעלת הדירה ביקשה שתזיז חפץ כבד והיא העדיפה שלא. "היא נחרדה לשמוע שאני מנקה בהיריון. אמרה לי לא, אל תנקי ותלכי. נלחצתי כי רציתי את הכסף ולא רציתי לאבד את העבודה אפילו שאלה היו ניקיונות לפסח וזה קשה. "בבית של חסידים, אנשים חשובים בקהילה, האישה התחננה בדמעות שלא אעז לספר מה הולך לה בבית. היה שם מסריח והיא לא הייתה מתפקדת בבית. אי אפשר היה לדרוך על הרצפה מרוב ערמות של בגדים וכביסה. על המיטות לא היה מקום לישון מרוב בגדים. היה גם עובש קיצוני, וכלים שלפחות שבועיים לא שטפו אותם. היא הייתה אשת רב ולא רצתה שיידעו שיש לה מנקה. היא גם לא עזרה בכלל, אחרת הייתה עוזרת קודם לעצמה. היא הייתה צעירה יחסית, אולי הייתה בדיכאון. רק שטיפת כלים וסלון בבית הזה לקח לי שעתיים-שלוש. לא המשכתי שם, ומאז אני לא נוגעת בכלים מלוכלכים. אני מנקה רק בתים נקיים".
טבעת יהלום במייבש הכביסה
כשמירי יבנו עלתה לארץ, היא קיבלה יחידת מגורים במרכז קליטה ושיעורי עברית באולפן. אחרי שעות האולפן החלה לעבוד במשק בית בווילה בהרצליה פיתוח. "היא הייתה אישה מאוד יפה ואסתטית, והייתי מגיעה אליה כדי לנקות, לסדר ולקפל את הכביסה. יום אחד אני מוציאה מהמייבש שלה את הסדינים והמגבות, מסדרת ומקפלת והופס, מצאתי טבעת יהלום. כשהיא חזרה, אמרתי לה הנה כל מה שעשיתי. לא דיברתי ורק הראיתי לה מה מצאתי. היא כל כך שמחה ואמרה לי שזו הייתה מתנה מבעלה. אחרי כמה דקות שאלה אותי 'מה את עושה מחר אחרי האולפן?' עניתי ששום דבר והיא באמת הגיעה עם האוטו ולקחה אותי לכיכר המדינה לכל החנויות היקרות שיש שם. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי מותגים מפריז ולונדון. נכנסנו לאחת החנויות, דיברו שם צרפתית והיא ידעה צרפתית, ואמרה לי 'תבחרי מפה שמלה'. בהתחלה לא הסכמתי אבל אחרי שכנועים ועזרה ממנה היא קנתה לי שמלה מאוד יפה ואמרה שזה כתודה על כך שמצאתי לה את הטבעת. בזכותה הכרתי את כל המותגים שעכשיו אני חולמת עליהם ומכורה אליהם עד היום. עבדתי אצלה מעל שלוש שנים עד שסיימתי קורס אולפן ומצאתי עבודה אחרת".
ביצים יבשות על הרצפה
ד' מספר שניקה בביתה של אשת בידור ונדהם לגלות בית שנראה כמו הבית של פיסטוק. "בפעם הראשונה שהייתי שם, גיליתי דברים שגדלו מתחת לספה כי היא לא נוקתה חודשיים אחרי שהמנקה שלה ברחה. השיא היה כשמצאתי על הרצפה תבנית ביצים שלמה, עם 12 ביצים, שבורות על הרצפה וכבר יבשות. אם הן היו יבשות, אפשר לתאר כמה זמן הן שכבו שם. מבחינתי היה מאתגר איך אני מוציא עכשיו את הנוזל היבש מהרצפה. שפשפתי עם סקוץ' ואקונומיקה וטרחתי במשך המון זמן, ובסוף הבעל לקח מים רותחים ושפך אותם על הביצים כדי להמס אותן. זה היה כמו מסטיק. כנראה אומרים לילדים תעשו מה שאתם רוצים, כי מגיע מנקה. שתהיה בריאה. בסוף ויתרתי ועזבתי".
כלים בסלון, בגדים במטבח
יעקב מספר שהוזמן לנקות בדירה בפתח תקווה ומצא בסלון גיבוב של רהיטים, בלגן, דברים זרוקים על הרצפה, עד שאין מקום לדרוך עליה. "היו גם דברים שלא קשורים על המזנון, על השולחן בסלון ובגדים ומעילים על השיש במטבח. הכיור היה מלא כלים מלוכלכים. אי אפשר היה להניח שום דבר על השולחן בסלון. אפילו הספה הייתה מלאה דברים – בגדים, תיקים ערמת מכתבים שלא נפתחה, כלים מארוחות שאכלו בסלון. ראיתי את זה וחשכו עיניי. גם הריח לא היה נעים, וכל הזמן חשבתי איך אני אומר לבעל הדירה שאני הולך כי רציתי להסתלק משם. לא הבנתי איך משפחה יכולה לחיות ככה. אפילו אם אחד מבני הזוג כזה. למה השני לא מארגן את הבית לפני שמחליטים להזמין מנקה?"
פיטורים לא מוצדקים
חנה ניקתה לראשונה בית של משפחה, ונתקלה בתכשיט על המזנון בחדר השינה. "לא חשבתי פעמיים והכנסתי את התכשיט למגירה. בפעם הבאה שבעלת הבית הזמינה אותי, שוב נתקלתי בתכשיט אחר שהיה מונח באחד החדרים, ושוב הכנסתי למגירה מתחת. בפעם השלישית שהגעתי כרגיל, בעלת הדירה עמדה מולי ואמרה לי שאני מפוטרת. לא הבנתי למה, והיא רמזה משהו על התכשיטים. הייתי בהלם. היא חשבה שגנבתי אותם. ביקשתי ממנה להיכנס כדי להראות לה איפה התכשיטים, ופתחתי את המגירות כדי שהיא תראה שאני לא משקרת. היא התנצלה, אבל זה היה מאוד מעליב. אני באמת לא מבינה באיזה ניסיונות מנסים להעמיד אותנו. יותר לא רציתי לחזור לשם".
ניקתה את הבית הלא נכון
לקוחה חדשה התקשרה לגבריאלה מראש העין כדי לתאם עבודה ושאלה אותה אם היא צריכה להגיע קודם לראות את הבית. "עניתי לה שאין צורך, כי העבודה היא אותה עבודה ואני יודעת אותה. קבענו תאריך ושעה, היא נתנה את כל הפרטים וצילמה לי את ארון החשמל שבו היא משאירה את המפתח. ביום המדובר שמתי ווייז ויצאתי לדרך. הגעתי לשכונה שהקליטה שם לא בשיאה. הווייז אמר 'הגעת ליעד', אני מסתכלת מימיני, ורואה שזה אכן אותו מספר בית. ניגשתי לארון, הוצאתי את המפתח בדיוק במקום שבו היא צילמה לי, נכנסתי והתחלתי לנקות. אחרי שעה הגעתי למקרר והיו תלויות עליו מלא תמונות של כל מיני אנשים, ובאף אחת מהן לא הייתה האישה שבאתי לנקות אצלה. המשכתי לנקות ואז נתקלתי בתמונות של שני תינוקות, שהם בוודאות לא הילדים שלה. פה חשדתי. לא היה נראה לי הגיוני שיש לה תמונות של ילדים אחרים שהם לא שלה ותמונות שלה אין. התחלתי לחפש מכתבים, לבדוק מי הנמען, וגם בנמען לא מצאתי את שמה. יצאתי החוצה, בדקתי שאני בבית הנכון, אבל משהו שם לא הסתדר. התקשרתי אליה לבדוק אם היא גרה ליד משפחת כהן והיא ענתה שלא. הבנתי שעשיתי טעות. חזרתי מהר לתוך הבית. רציתי לכתוב מכתב לבעלי הדירה שלא ייבהלו, אבל בדיוק באותו רגע אני שומעת את דלת הכניסה לבית נפתחת. הבעלים הגיעו והיו בהלם לראות אותי, אדם זר באמצע הסלון שלהם. היו כמה רגעים של מתח עד שהכול הובהר. מתברר ששני הבתים נמצאים על אותו רחוב כביכול, רק ששם הרחוב משתנה באמצע לשם של רחוב אחר. שני הבתים היו עם אותו מספר בית, לשניהם אותה תיבת דואר וארון חשמל, ובשניהם הושאר מפתח בארון חשמל. במציאות הבתים נמצאים במרחק של עשרה בתים ביניהם. זה היה אחד המצחיקים".
שאריות של קקי בתחתונים
ו' עבדה בבית בזיכרון יעקב וניקתה את חדר הילדים. כשהגיעה ליד המיטה הריחה משהו לא טוב. היא הזיזה את המיטה ומצאה מאחוריה עשרה זוגות תחתונים עם שאריות קקי. "אני מכירה את הילדים ויודעת שהם מצחיקים, לא כעסתי. בעלת הבית אמרה לי אחר כך שהילד שלה לא מנגב מספיק טוב אחרי הקקי והיא אמרה לו שאם היא תמצא שוב תחתונים מלוכלכים היא תזרוק אותם לפח, לא יישארו לו תחתונים והוא יצטרך לחזור לחיתולים. זה הפחיד אותו והוא מצא דרך להסתיר אותם ממנה. זו לא פעם ראשונה שנתקלתי בזה. היה עוד בית שמצאתי מעל הארון תחתונים של הילד, שהיו עם פיפי. הילד עשה פיפי ופחד להגיד למשפחה שלו שעשה, אז זרק אותם למעלה. אמרתי להורים שיטפלו בזה.