עונת הג'וקים בעיצומה, וכל אחד בוחר את נשקו: כפכף, תרסיס או הדחקה. חז"ל כבר אמרו שהדרך בה אתה מתמודד עם הג'וק משולה לדרך שבה אתה נלחם עם השדים בנשמתך, או שחלמנו שהם אמרו את זה. אז איך אתם מתמודדים עם פלישת גורם עוין לטריטוריה שלכם, ומה זה אומר עליכם? לא תאמינו וכו'.

הישירים

הם יודעים שכל רגע של היסוס או התלבטות רק יאפשר לג'וק להשתלט עליהם, ואין זמן לפרופס כמו K300 או כוס פלסטיק. כל מה שיש להם השגחתו של אלוהים והכפכף שלרגלם. הם לא יטרידו את מוחם בשאלות הרות גורל כמו: האם הכפכף שלי יהיה מרוח אחר כך במיץ ג'וק מחריד שמחוש אחד מתנדנד ממנו? האם אהיה מסוגל אי פעם לנעול אותו שוב בלי לחשוב על צליל ה"פלחשץ" הנורא? לא, הם רואים את הג'וק וידם נשלחת מאליה אל הכפכף, ומוחצת את הג'וק בלי מחשבות מיותרות. רק אחר כך, למראה העיסה שמרוחה עכשיו על השטיח, הם יתהו אם זה היה שווה את זה.

המהמרים

כמו הישירים, אין להם בעיה למעוך את הג'וק עם חפץ ביתי, אבל הם מעדיפים לזרוק אותו ממרחק: ימעך, מה טוב. יברח, שיהיה. הם נהנים מהסיפוק שצליפה מדויקת עשויה להביא להם, ומוכנים לשאת את המחיר – שהג'וק פשוט יברח אל מתחת למקרר, ומי יודע אם יראו אותו שוב ועם כמה צאצאים בונוס.

היסודיים

יש להם בארון K300 תיקנים, K500 נמלים, K600 צרצרים ומולטיK קפזנבאים חשוכי כנף, על כל צרה שלא תבוא. הופעתו של הג'וק האקראי באמבטיה היא בשבילם תירוץ מצוין לצאת למבצע הדברה נרחב ברחבי הבית הכולל איוורור בוידעם, איבוק פתחי מזגן ומיון אלבומים ישנים למשפחה ולא-משפחה, אם כבר אז כבר.

המדחיקים

המדחיקים לא רוצים לפצוע את נשמתם במעשה הרג או במגע ישיר עם המפלצת, אז הם משתמשים בשיטת ה"הנח כוס וברח". הם עוקבים אחרי הג'וק עד לשעת כושר, מניחים עליו כוס הפוכה, צורחים כמה צרחות סמליות ובורחים. מרגע זה ישתדלו ככל שביכולתם לשכוח את התקרית ולהדחיק את קיומו של הג'וק הלכוד, וכוס הכלא תישאר באמצע החדר כמו מצבת זיכרון, עד שמישהו ייתקל בה בטעות ושערי הגיהנום ייפתחו.

הסנג'רים

הג'וק הוא בכלל לא בעיה שלהם, אלא של הרוח השומרת שלהם. כל מה שעליהם לעשות זה לעלות על הספה ולצעוק "אקספקטו פטרונום", ומהשרביט שלהם נשלף הבנזוג, או השותף לדירה, או ההורה, שיבוא לטפל בבעיה במקומם. הסנג'רים לעולם לא ילכלכו את ידיהם (או כפכפיהם) בעצמם, ותמיד ינדבו אחרים עם תירוץ מרהיב כמו "אתה כבר שם" או "אני עם עקבים" או הקלאסי – "אתה גבר, זה תפקיד שלך".

האופטימיים

"הוא ייצא לבד", הם אומרים ופותחים את הדלת. למה שג'וק יבחר מיוזמתו לעזוב בית עם שאריות ספגטי מטפטפות מהפח, לא ברור. אבל האופטימיים שמים את מבטחם בבורא שינחה את ג'וקם בדרך הישר, אל חדר המדרגות. "הנה, הוא מתקרב לדלת. הנה, הוא כמעט יוצא. הנה, הוא מסתובב בחזרה ומטפס עליי ומשריץ לי נחשול ביצים בעין. תיכף הוא בחוץ!"

המגזימים

הם לא סומכים לא על הנעל, לא על התרסיס ולא על ההשלכה מהחלון. רק בהכול יחד. הם ישפכו על הג'וק כמות תרסיס שתטביע אותו, יקיפו בעוד עיגול תרסיס למקרה שיהיה לו כוח לצלוע משם, יורידו כפכף, יסובבו, ימרחו, ירימו את התוצאה עם שפכטל, יניחו אותה על הבגאז' ויסעו למטולה, שם יניחו את שארית הג'וק ועליה ערימה של אבנים. ויחזרו הביתה בתחושת הקלה, רק כדי לגלות שהם קברו אותו בבית קברות אינדיאני והוא מחכה להם בסלון עם גרזן.

הרחמנים

"הוא פוחד מאיתנו יותר ממה שאנחנו פוחדים ממנו", הם יסנגרו על הג'וק. תודה באמת, מרתקת אותנו הפסיכולוגיה שלו. הם ינסו לגרש אותו – בעדינות! – אל החצר או חדר המדרגות, בעזרת טפיחות קלות ומעודדות של מטאטא. זהו, הוא הבעיה של השכנים עכשיו. לא הייתם צריכים להרעיש אתמול עד חצות יא זבאלות.

המזניחים

ג'וק? סבבה אחי, לא קרה כלום. המזניחים יודעים שגם ככה הדירה שלהם מגעילה, מבולגנת ובעיקר – שכורה, כך שאם מתחת לאחת מערימות השקיות המטונפות במרפסת יש ג'וק, עכברוש או גופה של הדייר הקודם, הם עדיין לא מתכוונים לטרוח. אבל אם מושבת נמלים תשנורר להם מהסקיפי, וואי וואי זה הסוף שלה.