נצא מנקודת הנחה שיצא לכם פעם, מתישהו, להקליד מילים על מסך. לא משנה אם מדובר בעבודת סיכום סמסטר, אימייל לדפנה מהנהלת חשבונות, הודעה המונית לשכנים בחדר המדרגות שאתם מתכוונים לעשות רעש או ברכה ליום ההולדת של סבתא. רובכם מודעים לכוחה של המילה הכתובה ובוחרים מדי פעם להשתמש בה, אלא שעל הדרך אתם מבצעים עוד כמה בחירות, למשל הצורה שלה. במילים אחרות – פונטים, חברים, הדבר הזה שקובע איך יצירת המופת הכתובה שלכם תיראה בסופו של דבר.

צר לנו לבשר לכם שגם אם אתם מתעצלים לבחור ונשארים עם ברירת המחדל של התוכנה שבה אתם משתמשים – בחרתם פונט. כי פונט הוא לא רק קווי המתאר של האותיות שלכם, אלא הדרך שבה הן מתלבשות ומציגות את עצמן לעולם. כל פונט הוא טיפוס בפני עצמו, סממן חיצוני שמסוגל להקרין החוצה את הרגש והעולם הפנימי של מי שמשתמש בו. פונט מסוגל לקפל בתוכו אישיות של בני אדם, ויותר מזה – כשם שאומרים שאנשים הולכים ונהיים דומים עם הזמן לבני הזוג או לכלבים שלהם, אנשים גם תואמים לאופי של הפונט שהם בוחרים בו.

בקיצור - אמור לנו איזה פונט אתה מחבב ונאמר לך מי אתה. נשים יקרות, מדובר גם בכלי עבודה בשבילכן: כך תדעו לבחור גברים נכונים, או לחלופין, את מי לסנן.

עוד באתר לעיצוב הבית:

זהו ככל הנראה הפונט הכי נפוץ בעברית, והוא מקביל לבחור שהוא לגמרי בסדר – הוא היה פה כשהגענו, הוא תמיד נשאר בסביבה והוא לא הולך לשום מקום. מדובר בגבר נוח וביתי, מאוד סטרייטי וקצת מרובע, שבתור ילד מעולם לא צבע מחוץ לקווים. אפשר בכיף להישאר איתו בבית בפיג'מה ולראות "מאסטר שף", וגם אם זה מעט משעמם, את הרי לא תעזבי אותו בחיים כי היתרון הכי גדול שלו הוא שהוא כבר פה.

יש לו אח צעיר, אגב, ה-Helvetica: טיפוס דומה לו אבל הרבה יותר מדויק, יפה ונעים, קצת היפסטרי אפילו, שבסתר לבך את מצרה על כך שהוא לא פנוי.

דוד הוא טיפוס סולידי, יציב, אולי אפילו מעט מסורתי עם כבוד לבורא עולם, שיש לו עבודה טובה מסודרת והוא תמיד ידאג לכל מחסורך. אבל - אין שם פאשן, אין באמת שיאים רגשיים או פנטזיות מעניינות. אנשי הדוד, אגב, הם אלה שהביאו את כחלון ל-10 מנדטים.

לא נייפה את זה – לאדם בוגר אין שום סיבה או עניין להשתמש בפונט הזה, אלא אם כן הוא גננת בגן ילדים או ילד בן 9 שמציע חברות למישהי מהכיתה. מבוגר שמשתמש בגוטמן יד בראש, לצערנו, עדיין גר עם אמא שלו, אוכל לה מהמקרר וכועס עליה שהכביסה עדיין לא מוכנה. מעבר לזה – לצאת עם אדם כזה זה בעצם לצאת גם עם אמא שלו, שתקפוץ באמצע הדייט לראות מה העניינים ואם הוא אוכל מספיק.

 

זהו הפונט החביב על עורכי ספרי הילדים בישראל, שיכולים להשקיע שנים וכסף במיטב האיורים אבל אז הורסים את כל הלוק עם הפונט הזה, שהוא גרוע מבחינה טיפוגרפית והאסתטיקה ממנו והלאה. אנחנו לא פסיכולוגים, אבל אדם שמשתמש בפונט קומיקס ביומיום הוא אדם שיש לו הפרעה נפשית קלה, הוא כנראה תקוע באיזו פוסט טראומה או בעל קיבעון אוראלי שמסרב להשתחרר. אם את בחורה שמשתמשת בפונט קומיקס, = מצאי לעצמך איזה בחור של גוטמן יד בראש וכך תחסכו הרבה כאב ראש לכל שאר העולם.

על רגל אחת: מדובר בפונט שאמור להיות גרסה ביתית לפונט של כותרות עיתון "הטיימס" הפופולרי, המאוד מזוהה איתו. בפועל מדובר בפונט ישר וסולידי, שעושה לנו קצת אסוציאציות לתנ"ך, אבל מצד שני הוא לא רכרוכי כמו דיוויד אלא יציב וחזק. במילים אחרות – מדובר בגבר מפוצץ בכסף שלמד מנהל עסקים בארץ, תואר שני בחו"ל ודי הסתדר בחיים. הוא מתחזק בלורית מתנפנפת ברוח, או מנסה לפחות, ולא נתפלא אם יש לו גם מניות באותו עיתון "טיימס".

 

אין הרבה מה לומר על הפונט הזה חוץ ממשעמם, קורקטי מדי ומיושן. זה כמו לצאת עם סבא שלך לדייט ולשמוע אותו משחזר סיפורים מתקופת האצ"ל.

 

קודם כל, נוודא שהאירוניה לא הולכת לכם לאיבוד – מדובר בפונט שבישראל משתמשים בו בעיקר בכתובות של מודעות אבל ומצבות. הוא משדר חוסר אופי מוחלט, ולכן גם מאפיין טיפוס חסר אופי שמתאים את עצמו לכל סביבה שהוא נמצא בה. הוא לא חושש להביע את הרגשות שלו, כביכול, אבל מתחת לפני השטח מדובר באדם אפל וקצת עצוב. אל תטעו - הוא לא מפריע לאף אחד ואפשר להעביר כמה שעות במחיצתו, אבל כל אחד מבחין בזה שיש לו משהו עצוב בעיניים.

 

לכל אחד מאיתנו היה רגע בחיים שבו הוא ניסה להיפטר מאריאל ועבר לטהומה כדי לנסות ולראות מה יקרה. מדובר בפונט ריבאונד לא רע, אבל הוא מקביל למטרוסקסואל שהכל אצלו מדויק וחד. הוא יהיה אליכן טוב, בנות, אבל הוא קצת (וסליחה על החידוד) אנאלי: הדירה שלו תמיד מסודרת, הוא לא מרשה להניח כוס על השולחן בלי תחתית או להשאיר אותה בכיור לא שטופה, והוא תמיד צריך לדעת מראש מה התוכניות להערב, ולסופ"ש, ולפסח, ולסילבסטר של שנת 2020.

פפירוס הוא צעד אחד מלהיות קומיק סאנס מבחינת זה שהוא גרוע ונפוץ. מדובר על פונט שמדמה כתב מצרי עתיק של מגילה, אבל כל אות בו נפרדת, לא קשורה לשום דבר וקשה לדעת מה בדיוק יש בפונט הזה שגורם לאנשים להשתמש בו שוב ושוב. במילים אחרות, הוא כמו הבחור הזה עם הראסטות שיושב בקצה הבר ותמיד יש לו חומר טוב, הוא אומר לכולם שיש לו להקה ושתמיד מצליח לו עם נשים, אבל בפועל הוא לא היה עם אף אחת מאז הטיול ההוא להודו לפני עשר שנים.

הדעתן: Impact

אימפקט הוא פונט מאסיבי שאי אפשר להתעלם ממנו – הוא פה, יש לו משהו להגיד וכדאי שתתרגלו לזה. לכן בן אדם שמשתמש באימפקט הוא אדם כריזמטי שנכנס לחדר ותופס מיד את מרכז תשומת הלב, הוא אומר את דעתו בקול רם ותמיד מעניין להיות בחברתו. הבעיה היא שהוא לא מפסיק לעשות את זה:  אין לו גרסה שקטה או מרוככת יותר, הוא תמיד אינטנסיבי, בשליטה מלאה, לעולם אי אפשר לנצח אותו בוויכוח, ולחיות עם בן אדם כזה זה להיסחף במערבולת תמידית של רגשות ומריבות על השלט.

 התחתית של התחתית: Comic sans

 דברים גרועים עוד נותרו לומר על הפונט הזה? הוא מכוער גרפית, לא נכון טיפוגרפית, וגם אם הדברים האלה לא מעניינים אתכם, בטח בא לכם להקיא כשאתם רואים אותו כי הוא מופיע בכל מקום שמתיימר להיות "מגניב". אנשים שמשתמשים בו הם אנשים מנותקים מהמציאות שחושבים שהם בשנות ה-90 ושזה חמוד, והם יושבים טוב איפשהו על הספקטרום שבין הפרעת קשב וריכוז לאשליות גדלות. בחור של קומיקס סנס הוא כמו יזיז שחוזרים אליו שוב ושוב כי יש בעיה עם הכבוד העצמי, אבל בבוקר שאחרי מתחרטים על כל רגע.

השתתפה בהכנת הכתבה: המעצבת הגרפית שירי ישועה