להקיש בעדינות על הדלת, להביא איתכם משהו למארחת, לא לקום מהשולחן עד שכולם מסיימים ולהגיד תודה רבה בסיום הארוחה – כל אחד מכיר את המנהגים האוניברסליים הללו, שיש להיצמד אליהם כשמזמינים אתכם להתארח כדי לשמור על נימוס אנושי בסיסי. אבל אם אתם נמצאים בארץ אחרת, ייתכן שכדאי ללמוד קודם על המנהגים הספציפיים של התרבות המקורית לפני שאתם מקבלים את ההזמנה, ולראות אם זה בכלל מתאים לכם. בעולם הערבי העתיק, למשל, היו נוהגים לשפוך על האורחים חמאה מומסת כסימן לכבוד, ובימי הביניים גבר ואישה היו נוהגים לאכול מאותה הצלחת. כך שהיה כבר עדיף להישאר בבית.
כדי להימנע מתקריות לא נעימות, הכנו לכם את המדריך השלם להתארחות נאותה במדינות פופולריות. כי נימוס בסיסי של אדם אחד יכול להיות עלבון נוראי לאדם אחר.
עוד באתר לעיצוב הבית:
- 10 דרכים לשדרוג יצירתי של פינת האוכל
- כעבור 40 שנה: בית שמלכד את דייריו
- מאושר עד הגג: הווילה של איש העסקים הגרוש
יפן: שקט בבקשה
קודם כל צריך לציין בכלליות שהיפנים שמים דגש גדול מאוד על הליכות ונימוסים. זה אומר למשל שלא כדאי לחלק להם צ'אפחות ידידותיות או לקנח מולם את האף. זה אפילו מגיע לכדי זה שאם אתם מתקשים להשתמש בצ'ופסטיקס, הם עלולים לראות בכך עלבון אישי, ולכן כדאי מאוד לתרגל בבית, או להימנע מכך בכלל. כמו כן, כשהם מגישים לכם סושי, נסו להימנע מלשחק עם המקלות בידיים, להשתמש בהם באגרסיביות רבה מדי או לשחק עם הסשימי שיש לכם בצלחת מתוך שעמום. אגב, אם יוצא לכם לישון בבית יפני מסורתי, כדאי לדעת שהיפנים מעריכים במיוחד את חשיבותו של השקט, בייחוד בבית שלהם ובמיוחד באמצע הלילה. כך שגם אם אתם ממש צריכים ללכת לשירותים בשלוש לפנות בוקר, היינו נמנעים מלהוריד את המים.
נורבגיה: מרפקים הרימו
הנורבגים חזקים במיוחד בתרבות אכילה נאותה, כך שאם יוצא לכם לאכול איתם באותו השולחן, הקפידו שהמרפקים שלכם לא יסעדו יחד איתכם. עד כמה שזה נשמע מוזר – לנורבגים חשוב שתמיד יהיו על השולחן סכין ומזלג, גם אם אתם אוכלים סנדוויץ' או מרק, אז אם אתם רוצים להרשים אותם, התעקשו שיערכו לכם את השולחן בלי קשר למה שאתם אוכלים.
רוסיה: ללא פרחים צהובים
אתם מבקרים אצל משפחה רוסית ורוצים להביא למארחת פרחים כדי להכיר לה תודה – רעיון נחמד, אבל כדאי לשים לב לכמה מוקשים. בשום פנים ואופן אל תעזו לכלול בזר פרחים צהובים מכל סוג שהוא. הסיבה היא שפרחים צהובים מסמלים משום מה עבור הרוסים בגידה וסיום של מערכת יחסי – לא בדיוק המסר שאתם רוצים להעביר. מעבר לזה, רצוי להימנע גם מחרציות אדומות, שכן זהו פרח שרוסים רבים נוטים להניח על קברים.
סין: קולות מציצה
עוד אומה שרגישה במיוחד למתנות שמעניקים לה היא סין, ופה הרשימה מגוונת יותר: רצוי להימנע משעונים, מטפחות, נעליים וכל דבר שהוא בצבעי שחור או לבן. הסיבה: כל אחד מהפריטים, או הצבעים האלה, מקושר בעיניהם למוות או לוויה, והדבר האחרון שאתם רוצים לעשות זה לדכא אותם (יותר ממה שהם). כמו כן, כובעים ירוקים – ממש ממש לא, שכן כובע ירוק נחשב סימן לבגידה והם בגדר עלבון לזוג נשוי. מה כן אפשר להביא? עדיף ללכת על בטוח ולקנות להם מתוקים או תה. אם, אגב, מגישים לכם נודלס לארוחת ערב, זה נחשב סימן להערכה גדולה להשמיע קולות של מציצה בזמן האכילה. אבל בכל מקרה אל תשאירו את הצלחת ריקה, כי המארחים יחשבו שהם לא הגישו לכם מספיק אוכל ונותרתם רעבים.
אנגליה: שני בקבוקים לפחות
מכירים את זה שמזמינים אתכם לארוחה ואתם רוצים להיות מנומסים אז אתם קונים בדרך בקבוק יין סמלי? אז אם אתם בדרך לבית שבו מתגוררים אנגלים, כדאי שתביאו שניים. או שלושה. למעשה כל המרבה הרי זה משובח. מעבר לזה שהאנגלים אוהבים לשתות, הם רואים בבקבוק אחד עלבון קל כיוון שמבחינתם זה מספיק רק לכם ולבני זוגכם. שני כללים נוספים שכדאי לזכור: רצוי לחלוץ נעליים כשנכנסים לבית שיש בו שטיחי רצפה, ובסוף הערב נהוג להשיב את ההזמנה ולהזמין את המארחים להתארח גם אצלכם. לא "יאללה נדבר" ולא "נעשה את זה שוב בהזדמנות" – הזמנה רשמית וברורה.
ארצות הברית: הודעה מראש בבקשה
האמריקאים יכולים להיות מארחים נפלאים ומתחשבים – אבל הם ממש מעדיפים להתכונן לזה מראש. הספונטניות היא לא בדיוק התכונה הכי חזקה שלהם, ואם תופיעו אצלם יום אחד על מפתן הדלת בלי להודיע מראש, זה עלול להיחשב בעיניהם כעלבון וחוסר כבוד (בייחוד אם יש להם בני זוג, ילדים או חיות בית). כך שעדיף לדבר איתם לפני ולקבוע, ואם אתם רוצים להישאר לישון אצלם כדאי לציין מראש לכמה זמן.
פורטו ריקו: תרגישו חופשי לאחר
פה לא מדובר במנהג משונה, אלא באזהרה לגבי תרבות הדיבור המקומית: מתברר שפורטו ריקו נוהגים לדבר בבת אחת כולם יחד, ובטונים גבוהים במיוחד. זה לא אומר שהם מתווכחים או רבים, אלא סתם עניין של מנטליות. כך שאם יוצא לכם להתארח אצל משפחה פורטוריקנית ואתם שמים לב לטונים צורמים במיוחד – אל תיבהלו, זה לא משהו שאמרתם. כמו כן, בקטנה – הם לא ממש מתרגשים מאיחורים, ולמעשה אם מזמינים אתכם לשעה מסוימת, הכוונה היא יותר שאפשר להתחיל להגיע מהשעה הזו ואילך. חוץ מזה, אגב, בפורטו ריקו נוהגים לשתות קפה בסוף כל ארוחה.
קובה: חייכו
גם אצל הקובנים, דיוק או דייקנות הן לא תכונות חשובות במיוחד, ולא משנה להם אם תיקחו את הזמן. על דבר אחד הם דווקא כן מתעכבים – חיוך ושמחת חיים. כך שאם אתם מגיעים לבית שלהם עם פרצוף תשעה באב וחוסר חשק לחיות, הם עלולים לקחת את זה באופן אישי.
ברזיל: תרגישו בבית
והנה אומה שמבחינתה להגיע בזמן זה כבר עלבון מוחלט: אם הזמינו אתכם לארוחה בבית ברזילאי, לעולם אל תגיעו בשעה שנקבו בפניכם, אלא אם כן בא לכם לראות את המארחים מסדרים את האוכל בפיג'מות. לאחר בשעה פלוס נחשב מקובל לחלוטין, כיוון שרוב הסיכויים שהזמינו אתכם מראש לשעה שאחרי. כמו כן, בבית ברזילאי אפשר להרגיש לחלוטין בבית – לפתוח את המקרר, לחטט במגירות, לעזור להגיש ולפנות מהשולחן ואפילו להציע לעזור בשטיפת הכלים. לא בטוח שיקבלו את הצעתכם, אבל זה נחשב מנומס לשאול.
ספרד: בלי שתיקות
מכירים את הרגע הזה במפגש בין חברים שבו משתררת שתיקה וכולם חושבים על הנושא הבא? אסור בתכלית האיסור שזה יקרה בספרד. שתיקה מביכה של למעלה מ-10 שניות נחשבת בעיני המארחים ככישלון מוחלט של הערב, ולכן עליכם להחיות את השיחה בכל רגע נתון. גם אצל הספרדים, אגב, רצוי לא להגיע בזמן ובכל מקרה לא לפני תשע בערב.
מקסיקו: פנו את הלילה
מתברר שארוחת ערב במקסיקו היא כמו ליל סדר אחד גדול – אוכלים הרבה יותר מדי, מדברים הרבה יותר מדי ונשארים הרבה יותר מדי. מסיבה מקסיקנית לא נגמרת עד שהמארחים לא מכריזים על זה, ומדובר בשעות על גבי שעות. כך שאם באתם עם ילדים קטנים, כדאי שתשלחו אותם לישון על הספה בסלון. כמו כן, כשמשאירים את הצלחת ריקה זה מתפרש כרצון לאכול מנה שנייה, אז אם סיימתם לאכול עדיף להשאיר עליה משהו קטן.
קוריאה: הכבוד למבוגר האחראי
אם אזרתם אומץ והגעתם להתארח בבית קוריאני, כדאי שתקפידו על כמה דברים. קודם כל, החמיאו לבעלי הבית על המקום, גם אם זה אומר לחלץ בכוח מילים כמו "חמים", "נעים" ו"משפחתי" כדי לתאר כמה הבית קטן. שנית – תמיד תמיד לחלוץ נעליים בכניסה, זה סימן של כבוד. כמו כן, כדאי לתת למארח (או לחלופין לאדם המבוגר ביותר בחדר) לנגוס את הביס הראשון מהאוכל, וגם אם לא טעים לכם במיוחד נסו לסיים הכל מהצלחת.
יוון: בלי לתת כיף
מחפשים מתנה מושלמת להביא למארחת יוונית? נסו עציץ – ממש ככה. מתברר שיוונים מעדיפים דברים שהם יכולים לגדל על המרפסת או בגינה. כמו כן, לא נהוג להתיישב ליד השולחן עד שכל האורחים המוזמנים הגיעו. ומכיוון שגם שם איחור נחשב מקובל, כדאי להיות רגישים במיוחד בנושא הזה. כמו כן, לא כדאי לנופף ליוונים לשלום ביד פתוחה, או לבטא באמצעותה את המספר חמש, שכן התנועה הזו נחשבת למגונה בדיוק כמו האצבע האמצעית.
צפון אפריקה: לחם קדוש
לא ראלי במיוחד מבחינתנו להתארח במרוקו, תוניסיה או אלג'יריה, אבל סתם לידע כללי: צריך להיזהר במיוחד מלהביא בקבוק יין לארוחה, כיוון שלא כולם שם שותים, ולרמוז על כך שהמארח צורך אלכוהול עלול להעליב אותו. אבל יותר חמור מכך הוא אם יצא לכם בטעות לזרוק שאריות של לחם לפח – אל תעשו את זה. לחם נחשב מזון מקודש בעיני התרבות המקומית, וזה לא מנומס להשליך אותו בזמן שאנשים אחרים בעולם רעבים אליו.
גרמניה: בלי בירות
הכניסו בדיחת נאצים כאן – גרמנים דווקא מעדיפים שתגיעו אליהם בזמן. איחור של יותר מרבע שעה נחשב מאוד לא מנומס, ועלול להביא לתקריות קשות עם המארחים. נוסף לכך, ובניגוד לתרבות השתייה המקומית, לא נהוג להביא איתכם בירה או שישיית בירות, גם אם מדובר באירוע לא פורמלי. משום מה זה לא נהוג.
קנדה: קפה והביתה
זה נשמע כאילו המצאנו את זה, אבל ממש לא: מתברר שבחלק מהתרבויות האינואיטיות בקנדה, להפליץ או לתקוע גרעפס בסיום הארוחה נחשב להערכה גדולה כלפי המארחים והאוכל שהוגש לכם. מעבר לכך, הקנדים הם אנשים מאוד מאוד מנומסים, ולכן חשוב להקפיד לומר "תודה", "סליחה" ו"בבקשה" על כל פיפס קטן. כמו כן, אם לא פתחתם את הדלת בפני מישהו שעומד בסמוך אליה, זה נחשב כסימן חצוף למדי. והקנדים לעולם לא יגרשו אתכם מביתם, אבל אם מציעים לכם קפה – זה בדרך כלל רמז עבה שהגיע זמן ללכת.
איטליה: פסטה במזלג בלבד
האיטלקים הם עם די אגרסיבי וקולני, אבל מתברר שהם רגישים במיוחד לגבי האוכל שלהם – אסור בתכלית האיסור לאכול פסטה עם שום דבר אחר שאינו מזלג, כלומר כפית או כף. וזה נוגע לכל סוגי הפסטה, גם לספגטי או ניוקי. אם יש פירות ים במנה שלכם, נהוג להימנע מלפזר עליה פרמז'ן או כל סוג של גבינה אחרת, כי מדובר בחטא קולינרי שהם פשוט לא סולחים עליו.
הודו: אל תגעו בכסף
בדת ההינדו יש אמרה עתיקה שקובעת כי כל אורח הוא סוג של אל, ולכן אפשר לצפות מהם ליחס מהודר ומכבד במיוחד. עם זאת, כמה דברים שכדאי לזכור: לא תמיד נהוג לנשק את המארחים על הלחי, ולמעשה כדאי להימנע מזה אם אתם לא יודעים מראש שאין שם רגישות מיוחדת. אם מציעים לכם כוס מים, זה נחשב גס רוח לא לשתות ממנה. אם המארח מציע לכם תוספת וסירבתם, זה לא אומר שהוא יפסיק להציע. למעשה, "לא" אחד פירושו "כן" מנומס, ולכן אם אתם ממש שבעים כדאי להתנגד בצורה נחרצת יותר על ידי תנועות ידיים או ליטוף הבטן. כמו כן, שימו לב להזיה הבאה: אם כף הרגל שלכם נגעה בטעות במטבעות, שטרות של כסף, ספרים או נייר, נהוג להתנצל בפני החפץ או המארח על ידי נגיעה בו ביד ימין ולאחר מכן נגיעה במצח, כסימן לענווה.
בנגלדש: אגודל למטה
כמה חוקים נוקשים במיוחד: לגברים מותר ללחוץ ידיים אבל נשים יכולות רק להנהן כלפי האורחים, רצוי להשתמש ביד ימין בלבד בזמן הסעודה, וכדאי להימנע מתנועת ה"אגודל למעלה", שמשום מה נחשבת מגונה.
תאילנד: בלי מזלגות
אין הרבה מנהגי אירוח מוזרים בתאילנד, מלבד זה: נסו לא להשתמש במזלג בזמן הארוחה. כשתאילנדים כן משתמשים במזלג, הם בדרך כלל נעזרים בו רק כדי להעמיס אוכל לתוך כפית ואז לאכול אותו.
דרום אפריקה: הסיטו עיניים
כשרוב בני האדם מדברים אחד עם השני, הם נוהגים להסתכל זה לזה בלבן של העיניים, נכון? בדרום אפריקה זה בדיוק ההפך, ובמיוחד אם אתם משוחחים עם אדם מבוגר מכם או בעל מעמד גבוה יותר. עד כמה שזה נראה מוזר, חובה להסיט את העיניים ולא להביט בו ישירות כסימן לכבוד והכרה במעמדו.