הלוקיישן: לפני 8 שנים הגיעה אלינור לפריז ובימים אלה מתגוררת עם משפחתה באזור הבסטיליה במרכז פריז עם נוף נהדר לנהר הסן. "הייתי אומרת שלא בחרנו את הדירה אלא היא בחרה בנו״, אומרת אלינור, ״מאוד מאוד קשה להתקבל לדירות בפריז; יש כללים קשוחים ולרוב צריך להגיש תיק מסמכים למשרד תיווך, אבל יצא שמצאנו את המודעה כמעט במקרה, פגשנו את בעל הבית - איש מבוגר, מכובד ודיסקרטי עם שם מוסלמי, שהיה מאוד נחמד וישר נתן לנו את הדירה. רק לאחר כמה חודשים הוא גילה לי שהוא בהאי. עכו וחיפה זה הבית מבחינתו והוא מאמין שהבהאים הם אלו שיביאו שלום בעולם. ואני אומרת שאם הם כולם כמוהו, אז הוא בטח צודק. מתחת לבית גינת שעשועים וגינת פרחים שבה יש בקיץ שיעורי טנגו, מוסיקה ומלא צעירים".
הדירה: נמצאת בקומה השנייה של בניין בסגנון אדריכלות אוסמני – שנבנה כחלק ממבצע התכנון העירוני החדש שהובילו נפוליאון השלישי ומושל המחוז הברון ז'ורז'-אז'ן אוסמן בין השנים 1852-1870, תוכנית שהפכה את פריז לעיר בצורתה המוכרת היום. גם המשרדים של אלינור ובן זוגה נמצאים בבניין, בקומה 4, ושתי הדירות נהנות ממרפסת לפי המאפיינים של הבניינים האוסמנים: מרפסת בדירות מקומה 2 עד 5, רצפת פרקט מלפני מאה שנה שחורקת בהתאם ועיטורי תקרה הנקראים MOULURE. שטח הדירה המשפחתית 108 מ"ר ויש בה 3 חדרי שינה ונוף פריזאי קלאסי לנהר, על גבול הקלישאה.
העיצוב: "הדירה שלנו משלבת קלאסיקה צרפתית ועיצוב מודרני. כמעט כל הבית נרכש ב-LEBONCOIN, אתר יד שנייה של הצרפתים שהוא מקור לאוצרות במחירים מצחיקים. בסלון שלנו למשל, הכול יד שנייה מלבד הספה: שולחן אוכל וששה כסאות שרכשנו ב-30 אירו, שולחן נמוך ב-10 אירו, שולחן בית ספר עתיק ב-20 אירו, ספסל ארוך ב-10 אירו, כורסה והדום מקטיפה – חינם. עכשיו התחדשנו בפסנתר מלפני 100 שנה שמסרו לנו במתנה. זה בית צרפתי אבל גם מאוד ישראלי. מעבר לספרי אמנות בעברית, יש לנו מפות עתיקות של ישראל ושל תל אביב, וצילומים של בריכת גורדון ושל דוד בן גוריון. ובסלון יש לנו עץ אשוח ועליו שלט צבעוני HAPPY HANNOUKA. ארון הוויטרינה לכלי האוכל שלנו הוא פריט שמאוד מאפיין את התרבות הצרפתית ונקרא VAISSELIERE. שלנו עלה לנו רק 20 אירו והוא אחד הפריטים האהובים עלי. חוץ מזה, החוק בצרפת מחייב לעשות ביטוח דירה, אז על כל נזק באים לתקן. בעקבות נזילה שהייתה התחדשנו בצבע חדש לקיר או בטפט יפה".
הלייף סטייל המקומי לעומת הישראלי: "היינו שמחים שהצרפתים יאמצו את תרבות האירוח. גם כשחיינו בארץ הדלת שלנו תמיד הייתה פתוחה לכולם. אנחנו מארחים המון. בין אם זה ילדים של אחרים, אנחנו גם עורכים מסיבות, חגים ומגיעים לפעמים ליותר מחמישים איש. אנחנו אוהבים את זה. יש לי חברים טובים של כמה שנים שמעולם לא הייתי אצלם. זה מוזר לי אבל זה עניין של מנטליות".
איך מתמודדים עם המצב בארץ? "תתפלאו אבל צרפת מחבקת. הקושי הגדול לישראלים בפריז הוא הפער בין מה שעובר עלינו, עמוק בלב ובנשמה, לבין החיים שממשיכים כהרגלם בעיר האורות. פריז נשארת העיר הכי מתויירת בעולם, בתי הקפה מלאים, תערוכות חדשות נפתחות, האייפל מנצנץ ומיליוני תיירים עושים שייט רומנטי על הנהר, והלב שלנו רוצה לצעוק: איך אתם ממשיכים עם כל מה שקורה? יהודים וישראלים לא ייסגרו בבתיהם, כי לא ניתן לזה לקרות. להיפך, המסעדות הישראליות מלאות, אמנים ישראלים מופיעים וישראלים מדברים עברית ברחוב חופשי. לצד ההפגנות הפרו פלסטיניות המוכרות בעיר, המחוות לישראל הן רבות ומרגשות וכישראלית אני נאחזת בסולידריות הזאת. היא נותנת לי פיסה של אופטימיות ומנת חיבוק מנחם. בן זוגי, הגיבור, טס לארץ מיד וכבר חודש וחצי שהוא שם כמעט כל הזמן. אז הדרך היחידה שלי לעבור את התקופה הזאת היא לעזור, כמה שיותר, כל הזמן בפריז. יחד עם עוד כמה ישראלים מקומיים אנחנו מנהלים קבוצת וואטסאפ של מאות ישראלים שנקלעו לצרפת מאז 7 באוקטובר ודואגים לתת להם סיוע מקהילה מקומית, תומכת ומרגיעה. נהיינו משפחה אחת גדולה, זמינה ומאוד מרגשת. מעבר לעזרה פסיכולוגית, סיוע במגורים, בגדים חמים וארוחות ערב, חילקנו גם מאות כרטיסים למוזיאונים, להופעות, לקרקס ולאופרה, לחוויות תיירותיות ולדיסני, שנתרמו בנדיבות ובאהבה ע"י מוסדות התרבות הצרפתיים או אנשים פרטיים. בכל פעם שמישהו עוזב את הקבוצה וחוזר לארץ זה מרגיש כמו פרידה אישית עצובה ותקווה לימים טובים יותר, או לביקור חוזר בפריז בתקופה טובה יותר".
מתגעגעים לישראל? "הכי בעולם. אנחנו גרים בפריז אבל הבית והלב בארץ".
