ענבר בודנר מצ'לארו תמיד חלמה לממש את האהבה שלה למטבח ולאירוח ולבשל ארוחות מחומרי גלם שהיא מגדלת בגינה, אבל היא בטח לא חשבה שתגשים את החלום הזה באיטליה, עם בן זוג איטלקי בשם מיקלה, אתו היא תקים משפחה וחווה ציורית ואותנטית שבה היא תארח ותנחה סדנאות בישול סטייל איטליה.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> הדנית החדשה בלבונטין: חנות הריהוט היפה מתרחבת
>> מצאנו את מתקן הייבוש הכי יפה, במחיר משתלם
הלוקיישן: העיירה העתיקה ATENA LUCANA, ממוקמת כ-640 מטר מעל פני הים בדרום מערב איטליה, על ציר שמחבר בין בזיליקטה, קלבריה וקמפניה. הבית מוקף בעצי זית ועצי פרי וצופה מלמעלה על נוף עוצר נשימה של העמק ושל רכס ההרים של הפארק הלאומי צ’ילנטו. העיירה מונה כ-2370 תושבים רשומים, בפועל גרים בה רק כ- 1800 תושבים שעוסקים בעבודות שונות, עצמאים, יצרנים וחקלאים. לרוב התושבים יש שטחים עם גינות ירק לצריכה עצמית, אבל גם מטעי זיתים ליצור שמן זית. במוזיאון של העיירה ניתן למצוא שרידים מרומא ויוון העתיקה שנמצאו במקום.
בני הבית: ענבר (54): סומלייה שמן זית וב-17 השנים האחרונות מומחית בקולינריה איטלקית, בדגש על מטבח דרומי. חוקרת, מלמדת ומיישמת את עולם הבישול האיטי (הסלואו פוד) במסגרת סדנאות, סיורים וחווית FARM TO TABLE ומייצרת בעצמה כל מה שניתן; מיקלה (55): עובד כמנהל עבודה בחברה אירופאית בתחום של צנרת גז טבעי; עומר (27): סטודנטית לחינוך, תולעת ספרים ויד ימינה של ענבר בעסק, צ'ירו (16): תלמיד במגמת שפות, שוער כדורגל ושופט לגילים הצעירים, ולורנצו (12), הצעיר שבחבורה. בחווה יש גם בעלי חיים, נכון להיום מדובר בתרנגולות, כלב ולא מעט חתולים.
מתי עזבתם את הארץ? "נולדתי בהרצליה ובהמשך גרתי בלא מעט מקומות נוספים בארץ, ביניהם חד נס ברמת הגולן, מזכרת בתיה, בית עזרא, אמונים בדרום ועוד. מיקלה נולד בעיירה קטנה באיטליה, צמודה לזו שאנחנו גרים בה כיום. הכרנו לפני 19 שנים כשניהלתי מתחם של תחנת דלק ומנטה במזכרת בתיה, והוא נכנס עם קבוצת עובדים איטלקיים לבושי סרבלי עבודה, כולם עם ריח של אפטרשייב, מסודרים כאילו והם על מסלול דוגמנות. הם נהגו להגיע לשתות אצלנו קפה כל יום. אחרי כחודשיים של הכרות הבנו שאנחנו רוצים להיות ביחד, ובמשך תקופה ארוכה היינו על קו איטליה ישראל, מגדלים את ילדנו הראשון, ואז שנתיים באיטליה בהן נולד הבן השני, אח"כ חזרנו לארץ למספר שנים, ולבסוף רכשנו את הנכס באיטליה. אחרי תקופה על הקו ישראל איטליה למעקב אחר הבניה, סוף סוף היה לנו בית משלנו".
הבית: "כשקנינו אותו זה היה שלד, לא באמת בית - עמודים ותקרה בלי קירות, בלי תשתיות חוץ ופנים. לא נעשה בו שימוש 12 שנה ונראה שהוא חיכה לנו. את כל השאר בנינו אנחנו, מתשתיות פנים וחוץ, חימום ריצפתי, ריצוף וחיפוי בידוד חיצוני על המבנה, שעוזר לשמור על הטמפרטורה בתוך הבית וכך לחסוך בחימום וקירור. לאחר תקופת בנייה ממושכת עם נסיעות הלוך חזור מישראל לאיטליה, היום זהו בית בן 3 קומות בשטח 300 מ"ר בנוי, עם סלון ומטבח, ארבעה חדרי שינה למשפחה שלנו, וקומה עליונה עם כניסה נפרדת שבה שלושה חדרי אירוח (בתשלום). הבית יושב על שטחש בו אנחנו מגדלים זיתים, עצי פרי וגינת ירק".
איך קונים בית באיטליה? "כל האופציות קיימות - ממתווכים, מכירות פרטיות ושלטים על הבתים או בשטחים שעומדים למכירה. אנחנו הופנינו על ידי קרובת המשפחה ישירות לבעלים, ואת החוזה עצמו חתמנו אצל נוטריון אחרי שכל הנושאים הטכניים נבדקו על ידי אנשי מקצוע. אין כאן פיקוח על מחירים אבל יש עלויות מקובלות לרכישת שטח למגורים או בניה. אני מעדיפה לא להיכנס לנושא הכספי, אך יכולה לספר שהעלויות כאן זולות באופן משמעותי מאלו שבישראל. לא הייתי מצליחה לבנות בשום מקום בארץ במחירים ששילמתי כאן, למרות שגם פה הכל התייקר אחרי הקורונה. הטיפ שלי להשקעה בנדל"ן בדרום איטליה - לקחת ליווי מקצועי כי יש כאן לא מעט חוקים בהליכי הקניה והבניה שצריך לדעת. לחתום חוזה מול כל בעל מקצוע כי הזמנים שלהם והאדישות כאן לא דומים לקצב חיים שלנו. לא להתבייש לשאול שאלות ולבסוף הרבה סבלנות ואורך רוח".
העיצוב: "הארונות, המיטות והריהוט של חדרי האירוח הוזמנו אצל נגר מקומי לפי מידה. את הסלון רכשנו בעיר הסמוכה, ויטרינת מטבח בחרתי בחנות יד שניה כי היא התחברה לנראות של מטבח כפרי שמאוד רציתי. השתמשנו בהרבה עץ, שמעניק מראה טבעי ונינוח, ואת המטבח בנינו לבד משאריות של משטחים. מדף גדול שיושב על בלוקים משמש מזנון לטלוויזיה, ולחלונות הענק יש זכוכית כפולה וכל מה שמאשר חיים נוחים בהתאם לתנאי האקלים. היה לנו חשוב לתת תחושה של חום ולהשתלב בטבע, גם בחומר וגם בצבע, עם ריצוף סלון ומטבח בצבע אדמה ובחדרים דמוי אבן וחלונות ענק שמכניסים את כל הנוף פנימה, להיות בפנים להרגיש בחוץ. בשונה מבתים אחרים כאן, בהם החלל מחולק לחדרים - כולל המטבח כחדר סגור עם דלת, אצלנו המטבח הוא הלב של הבית ומקום העבודה שלי, והיה לי חשוב שיהיה מקום נוח ומרווח לסדנאות ולאירוח. מסביב לשולחן יש מספר משטחי עבודה גדולים, ופינת האירוח היא חלק בלתי נפרד מהמטבח".
איזה מאפיינים מקומיים וישראליים יש בבית? "כאן, בכל בית ניתן למצוא מיכל גדול מנירוסטה של שמן זית. בנוסף, אחד הדברים שמאפיינים את העיירה העתיקה הוא תנור עצים לאפיית לחם, שהחלטנו לשלב גם במטבח שלנו. בהיבט הישראלי, יש מזוזות על הדלתות ובכניסה לבית יש ציור עתיק של נרות שבת, כיתוב בעברית ליד התנור לפיצה, ספרי קריאה ומשחקי קופסה בעברית.
מבחינת סגנון החיים המקומי, החלק הכי כייפי הוא הארוחות המשותפות בצהריים, כולם באים הביתה ולא משנה מה הם עושים. רוב האנשים פה מייצרים ומגדלים לא מעט ממוצרי המזון בעצמם או רוכשים משכן אחר שמגדל, לכן הרגלי הקנייה כאן שונים לגמרי מאלו שבארץ. בסוף הקיץ נערכים לימי החורף הקרים עם שימור חומרי גלם מקומיים במזווה האישי וזו חוויה שכל בני המשפחה מתגייסים אליה. קניונים ומרכזי קניות גדולים ניתן למצוא בעיר הגדולה. האנשים שגרים כאן פשוטים וכפריים, כולם מכירים את כולם ורבים נשארו לגור בקרבת ההורים כך שחלק גדול מהשכנים הם למעשה משפחה אחת גדולה. אנחנו יצרנו קשר חברי הדוק עם מספר אנשים שהפכו למשפחה קרובה ויחסי שכנות בסגנון "יש לי המון חבושים קחי ארגז", או "הכנתי לחם טוב הבאתי לך לטעום", עזרה הדדית בגידולים, במסיק או עם ידע שאנחנו ממשיכים לצבור בעזרת הוותיקים כאן. יש קבוצת וואטסאפ לרחוב שלנו ולא מעט פעילויות ומפגשים חברתיים, למשל פסטיבלים עם ארוחות משותפות. הקיץ הייתה ארוחה שבה ישבו למעלה מ-600 מתושבי העיירה סביב שולחן אחד".
איך אתם מתמודדים עם המצב הנוכחי בארץ? "ב-6 באוקטובר הקודם התארחו אצלנו זוג חברים, קמנו למחרת בבוקר לבשורות נוראיות ולמחרת התחילו להגיע הידיעות בהן אובדן של בן דוד של עומר בתי, רצח בן דוד של החבר וידיעה על בן דוד אחר שנחטף והתגלה לאחרונה שמת בשבי. המרחק לא עושה את הכאב קל יותר. אנחנו לא גרים בקרב קהילה יהודית או ישראלית, כל תייר ישראלי שמגיע אלינו מתקבל בברכה ואהבה, מקבל המלצות על מקומות לטייל או לאכול בהם. לאור התקופה המורכבת בה מתבטלות טיסות ואנשים חוששים להגיע אנחנו רגישים ומבינים ולא מחייבים בעלויות דמי ביטול. לא מעט ישראלים הגיעו לפה לנקות את הראש, למלא מצברים ולהנות מקצב החיים האיטי, מהנופים והאוכל הטעים שיש למקום להציע.
להיות יהודי וישראלי עכשיו במדינה זרה: "לפני כשנה הוזמן על ידי הכנסייה בעיירה הסמוכה רב הקהילה של נאפולי למפגש בנושא שלום לירושלים, האירוע לא היה פוליטי ודיבר על שלום ואהבת הזולת, והיה מאד מרגש. באופן אישי לא רק שלא נתקלתי באנטישמיות אלא להפך. לפני שנה בדיוק היה לנו ביקור מהכומר של העיירה שבא לשאול לשלומנו, התחיל בשיחה על המסיק זיתים ומזג האויר ונגמר בשעה וחצי בהם אני והוא בוכים - הוא מהסיפורים שלי ואני מהתרגשות ממנו. כשהוא יצא מהבית אמר תודה ששיתפת, תודה שסיפרת ותודה שחלקת איתי את הסיפור מהצד שלכם, וזו אחת מהמחוות הכי מרגשות שחוויתי כאן. אני מרגישה שליחות, לא מתביישת להגיד מי ומאיפה אני, למדתי עם הזמן מה נוגע, מה נכון או לא נכון להגיד ולמי. ועם זאת אנחנו נזהרים, אנחנו מסתכלים סביב ואנחנו לא מסתובבים עם סמלים או סממנים שיסגירו את השייכות שלנו, משהו שהיה לצערי גם בעבר".
געגועים לישראל: "ישראל תהיה תמיד הבית השני שלנו, אנחנו מתגעגעים מאוד לאנשים, למשפחה וחברים. כל אורח שמגיע מהבית מביא אתו את הישראלי החם, הפתוח והתומך, אלו שנכנסים למטבח ומרגישים בבית. לא מתוכננת חזרה לארץ בשנים הקרובות, בנינו את ביתנו בעיירה ועדיין ממשיכים עם פרויקטים נוספים, אני עוסקת בתחום שאני אוהבת כך שהנושא למען האמת לא עולה לדיון בכלל, אבל כבר מזמן הבנתי שהחיים דינמיים והכל יכול לקרות".
מחירי אירוח בחווה: לינה עולה בין 80-105 יורו לזוג ללילה, כולל ארוחת בוקר איטלקית. סדנת בישול איטלקי לזוג נמשכת בין 3-4 שעות ועולה 300 יורו, ובסיומה יש ארוחה עם יין וקפה לקינוח.