לפני שש שנים החליטו אווה ובריאן לעזוב את ניו יורק ואת העבודות היציבות אך המתישות שלהם בתור מפיקת סרטים וצלם אופנה, ולעבור למקום האהוב עליהם בעולם: קוסטה ריקה. בריאן התאהב במדינה הטרופית בניינטיז, כשהיה נוסע לשם לעשות קאמפינג ליד החוף ולגלוש, וזה פחות או יותר מה שהזוג תכנן להמשיך לעשות.
"היו לנו עבודות מכניסות, אבל זה היה אורח חיים משוגע, מהיר מאוד, שבו את עובדת שעות מטורפות ואין לך חיים בעצם", נזכרת אווה. "הרגשנו שאם לא נעשה משהו שונה עכשיו, אנחנו אולי אף פעם לא נהיה אמיצים מספיק לעשות את זה".
אז הם עשו. הם התחילו לבנות לעצם באנגלו קטן ליד החוף, וכשירד גשם הם ישנו בקרוון ריק שקנו, שאותו הפכו למטבח שלהם ולחדר שינה. בינתיים, הם התחילו לבנות בית עץ כדי להשכיר אותו לאורחים ולהתפרנס ממשהו. הקבלנים המקומיים היו כל כך יקרים, שהם החליטו פשוט לבנות את הבית בעצמם, למרות שחסרו כמעט כל ניסיון בבנייה או ידע בספרדית. דמות אחת היוותה עבורם השראה: לויד קאהן, חלוץ הבנייה הירוקה, שכתב ספרים רבים על איך לבנות את הבית שלך בעצמך.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
- לכל הכתבות בערוץ living
- עם הפנים לבריכה: מדירה חנוקה לווילה פתוחה
- 30 דברים שכל אישה בת 30 צריכה בבית
כל אחד הוא קצת מקגייוור
"היינו צוחקים שבקוסטה ריקה כל אחד הוא קצת מקגייוור, כי אתה חייב ללמוד איך לעשות הכל בעצמך", אומרת אווה. "אם היינו רוצים לבנות משהו בארצות הברית, היינו פשוט הולכים לקבלן ולהום דיפוט, ובזה זה היה נגמר". מובן שהבית היה צריך להיות יציב מול הרוחות העזות, הגשמים והסכנה של רעידת אדמה, אז הם נעזרו במהנדס מקומי, וגם היו להם שני פועלים ושני באפלואים לפנות ולהעביר ציוד. אבל חוץ מזה הם דבקו בדקדנות בהוראות שבספרים של קאהן והתקדמו לאט לאט.
"היו כמה רגעים שבהם פקפקתי ביכולת שלי להיות כל כך קשוחה", נזכרת אווה. "לא היו לנו חשמל, אינטרנט או אפילו טלפון נייד לשנה בערך. ברמה השטחית, יש הרבה דברים שאתה לא חושב עליהם מראש, כמו איפה אסתפר ואצבע את השיער, או איך אשיג בגדים? פתאום אתה מגיע למקום בלי שום חנות. אבל אז חשבתי, 'מה יותר חשוב, להיות סופר-מאושרת ולקחת את הסיכון הזה, או שיהיו לי כל הדברים הנוחים שהתרגלתי אליהם?'". בוקר אחד, כשהיא הלכה לראות את הזריחה עם כוס קפה וסביבה התאספו על העצים כל קופיפי היער היא הבינה שהיא בדיוק במקום שבו היא רוצה להיות.
העיט שהביא את הילד
אחרי שלוש שנים ואינספור סערות טרופיות שעצרו את הבנייה, הבית מעורר ההשראה שלהם היה סוף סוף מוכן. הם רשמו אותו בנובמבר 2013 ב-Airbnb בשם "Punta Jaguar Treehouse", וחיכו לשוכרים הרפתקנים. אלה לא איחרו לבוא: "אני מקבלת המון אימיילים חולמניים, כי אני חושבת שאנשים רואים את הבית ומתחברים לילד שתמיד נשאר בתוכם. כשהם מגיעים, הם נדהמים. רובנו לא מכירים את החוויה של לישון ליד עץ מלא בקופים, או לשתות את הקפה של הבוקר תוך צפייה בעצלנים או בכל החיות האחרות שמסתובבות בחצר".
אווה מספרת שכשהאורחים נושמים את האוויר הטוב של הג'ונגל והים, חיים בחוץ ומאטים את קצב החיים לכמה ימים או שבועות, הם מתחילים להיראות אחרת: "הייתה לי פה אישה שהייתה מנהלת חשבונות מאוד בכירה באוסטרליה, שראתה את המקום ב-Airbnb ובאה מתוך גחמה. היא התאהבה בבחור מקומי, ועכשיו הם מגדלים יחד תינוק באוסטרליה!".
חוץ מזה, הגיעו לבית העץ גם לא מעט זוגות בירח דבש ונשים ובגברים שעברו פרידה קשה וביקשו לחוות את החוויה המחזקת המשחררת של שהות במקום אחר לבד לגמרי.
"וגם לנו היה את הסיפור האגדי שלנו", מספרת אווה. "נאמר לי לפני כמה שנים שלא אוכל לעשות ילדים, והייתי בסדר עם זה, נהניתי מהחיים שלי בקוסטה ריקה. איזה עיט אחד היה מגיע כל יום לבית שלנו והתחברתי איתו. עם השנים הוא התחיל להתיישב לי על הידיים ואז להתעופף לו ברחבי הבית. גיליתי שאני בהיריון איזה יום, ומאז הוא נעלם ואף פעם לא חזר. אז קראנו לילד שלנו 'הוק' (עיט באנגלית) על שם הציפור הקסומה הזאת שליוותה אותנו כל הזמן".
