"זוכר את נובמבר? בלונים, בלונים...", שרה מירי מסיקה. מיותר לציין שכנראה שמה שרובנו נזכור מנובמבר הזה אינם בלונים, אבל זה לא אומר שהם לא שם. מי שמעוניין לזכות במעט אסקפיזם משובח יכול לנסוע לפרנקפורט ולהיות חלק ממיצג כוריאוגרפי, כך קורא לו האמן הרב תחומי הידוע ויליאם פורסיית', במסגרתו ממלא פורסיית' כבר שנים מספר, חללים שונים בעד 7,000 בלונים לבנים, אשר חלקם תלויים מהתקרה, חלקם מושהים באוויר וחלקם חופשיים, ובכך יוצר אווירה חלומית יוצאת דופן, וחלל המשתנה תמידית יחד עם המבקרים בו.
רוקדים במבוך
שמה של היצירה, שביקרה כבר בפריז, לונדון, בריסל, מינכן, וינה, טורונטו ועוד, הוא "קהל מפוזר", והיא זוכה להצלחה גדולה בכל חלל אליו היא פולשת. החוויה, עבור הקהל, מתוארת כצעידה דרך מבוך בלונים לבנים חלומי לצלילי מוזיקת רקע מתאימה לאווירה. הבלונים משתנים בגודלם ובשקיפותם, כך שדרך חלק מהם ניתן לראות את יתר הקהל, וחלקם מסתירים את שמאחוריהם.
על פי תפיסתו של פורסיית', שהוא גם כירואוגרף ידוע, המבוך המפותל יוצר למעשה ריקוד בו משתתפים כל הנכנסים לחדר, ריקוד התלוי באופיים, חלק מהנכנסים לחדר נזהר והולך סביב הבלונים, ואחרים מזיזים אותם בידיהם. הבחירה ביד הקהל. הכוונה של פורסיית' היא שיצירתו תביע את כוח הבחירה והרגש האנושי, ומבחינתו כל המבקרים בתערוכה הם רקדנים הלוקחים חלק ביצירה מתמשכת אחת.
ככוריאוגרף, פורסיית' אינו מאמין בהיצמדות לרוטינה קבועה, ואוהב את המקריות בעבודותיו, ומאמין שכל האמנויות כולן קשורות אחת בשנייה. "אלפי הבלונים הלבנים יוצרים כמו קנבס תלת מימדי של סאונד, של יחסים, מרחק וקרבה", הוא מסביר. "מדובר על אנושיות, ריקנות, איחוד אנושי מול ניתוק, ומשמעות ההחלטות שלנו. זה חלל נטול נשימה אך יפהפה, שמשנה את תחושת הפרופורציה והזמן, ומהווה קונטרסט למציאות החדה והאקסטטית שבחוץ. אני אוהב את העובדה שהחדר מוציא מכל אדם בחירות ותנועתיות שונה. ראיתי סבתות שמניפות בקביים שלהן, אנשים משקשקים בשקיות קניות. זה נהדר".
