גואטמלה היא אחד היעדים הפופולריים במרכז אמריקה בקרב מטיילים ישראלים - יפהפייה ומסקרנת, בעלת היסטוריה עשירה, מוקפת בג'ונגלים, הרי געש, מפלים וגם פירמידות, ומעל לכל שילוב ייחודי של תרבות המאיה העשירה והתרבות של הכובשים הספרדים. למרות זאת, גואטמלה עדיין נתפסת כמעין תחנה בדרך לחופים התכולים והרגועים של מקסיקו בצפון או לאלה הסוערים של קוסטה ריקה ופנמה בדרום. אבל לא בשביל אילן איבגי, אדריכל בן 29 מקנדה.
בילדותו בילה איבגי את חופשות הקיץ בישראל. שורשיו היהודיים החזירו אותו לכאן פעם אחר פעם. הוא נהג לבקר חברים, לתור את הארץ וגם לעבוד בהתנדבות - ביקורים שבמרוצת השנים פיתחו אצלו תשוקה עזה לטיולים מסביב לעולם. בקיץ 2016 הוא נסע עם בת זוגו, המעצבת הצרפתייה מארי בונפונד, למרכז אמריקה - חופשה משותפת שתעצב את עתידם ותוסיף להם חתיכת טייטל לרזומה: מלונאים.
חלקת גן עדן משלהם
איבגי היה רק בן 26 כשהוא ובונפונד נחתו בגואטמלה והחלו לעבוד במלון באזור אל פרדון (El Paredon), דרומית לאנטיגואה, מה שאיפשר להם ליהנות לאורך זמן מאורח החיים המקומי ולספוג את האווירה של כפר הגולשים שלחוף האוקיינוס השקט. הם בדיוק התרגלו לשגרה החדשה כשבאחד מטיוליהם על שפת הים הגיעו בטעות לרצועת חוף בתולית, ולדבריו, הנורה נדלקה מיד. "זה היה בדיוק מה שחלמנו עליו", הוא משחזר, "באותה תקופה התאהבנו לא רק באורח החיים של ניהול מלון באזור הזה, אלא גם באל פרדון עצמה. הרגשנו מאוד רצויים פה".
בדיעבד, נראה כאילו אותה רצועת חוף כמעט זימנה אותם. אחרי כמה רחרוחים התברר לשניים שהשטח הסמוך לרצועת החוף שייך לזוג אמריקאי-שווייצרי שמחפש בנרות קונים. "הם ניסו לבנות על השטח, אבל לצערם הבנייה לא כל כך עברה בקלות והם החליטו למכור את האדמה ולעזוב את גואטמלה", מספר איבגי. באפריל 2016 אחרי לא מעט לבטים ובמחיר שהוא מסרב להסגיר, השניים קנו את "חלקת גן העדן הקטנה שלנו", כפי שהוא מכנה אותה.
"עשינו את זה בלי באמת לדעת מה יקרה הלאה, אבל ידענו שאם לא נצלול ישר לתוך הפרויקט אחרי הקנייה, אנחנו נמצא עבודות חדשות, ניכנס לשגרה חדשה ואולי לעולם לא נממש את החלום שלנו. אז החלטנו להתחיל תוך שנה, ובינואר 2017 עברנו רשמית לגואטמלה. בשמונת החודשים הבאים פיתחנו את הקונספט, התוכנית העסקית, העיצוב והשרטוטים, ואחרי 18 חודשי בנייה, באוגוסט 2018, פתחנו את Swell" - פירוש השם, אגב, הוא גם "נהדר" וגם "גל גדול" בשפת הגולשים.
ללכת בדרכו
איבגי לא תמיד מיהר לקבל החלטות, ובטח לא חשב שיום יבוא ויהפוך לאדריכל כמו אביו. הוא נולד במונטריאול וגדל כקנדי-צרפתי דובר אנגלית, שהיהדות תפסה מקום מרכזי למדי בחייו. "עד גיל 12 למדתי בבית ספר יסודי יהודי, שם למדנו על ישראל, יהדות וגם עברית - מה שיצר אצלי קשר חזק למדינה וגם נסעתי אליה הרבה. אמא שלי ומשפחתה הם יהודים אשכנזים שהיגרו לקנדה לפני די הרבה זמן, ואבא שלי ומשפחתו היגרו למונטריאול ממרוקו בשנות ה-50 המאוחרות".
אנדרה איבגי, אביו, הוא אדריכל ותיק בעל משרד זוכה פרסים בשם "איבגי ארכיטקטים בע"מ", שדווקא לא שאף לראות את בנו הולך בעקבותיו ואף ניסה להזהיר אותו. "יש לי זיכרון מאוד צלול כילד קטן, שאבא שלי חזר הביתה מהעבודה ערב אחד, וכשהתיישבנו לאכול הוא אמר: 'ילדים, לעולם אל תהפכו לאדריכלים'. ובכנות, אני לא יכול לומר שזה מה שחלמתי לעשות כשאהיה גדול, או שבכלל היה לי מושג מה ארצה לעשות".
לבסוף, מבלי שתכנן, זה קרה בכל זאת. במהלך לימודיו במכינה הקדם אקדמית הוא מצא את עצמו נמשך יותר ויותר לתחום, ולבסוף התקבל ללימודי אדריכלות באוניברסיטת מקגיל שבמונטריאול. עם סיום התואר, כמתבקש, הוא לא התקשה למצוא עבודה. למרות האזהרות בילדות, הוא מספר, "אבא שלי תמך מאוד בלימודים שלי וכשסיימתי איתם הלכתי לעבוד איתו במשרד לתקופה. השיא היה כשעסקתי שלוש שנים בפיקוח על בניית בית חולים לילדים במונטריאול - חוויה מעשירה בטירוף שלימדה אותי הרבה על עולם הבנייה וסיפקה לי זווית נוספת לכל הדיטיילז שצריך להקפיד עליהם".
חולמים בספרדית
הניסיון הזה שימש אותו היטב בפרויקט המלון שלהם בגואטמלה, והחיבה העזה שלו לתרבות הגלישה סיפקה כיוון קריאייטיבי ברור. "החזון שלי היה לבנות את בית החוף האולטימטיבי - נווה מדבר שופע שבו אפשר לבלות את הימים בשלווה אחרי שחוזרים מהחוף ומהגלישה. רצינו לבנות סביבה אלגנטית אך כפרית, שתאפשר לאנשים להירגע וליהנות מאורח החיים הזה באווירה נעימה ומפנקת. ניסינו להשיג את זה באמצעות משחק עם ניגודים של חומרים חמים, קווים נקיים וגוונים ניטרליים, לכן השתמשנו בעצים מקומיים, סככות מענפי דקל ובטון מלוטש. זה כנראה גם הייחוד שלנו - השילוב בין הארכיטקטורה המודרנית לבנייה המקומית הטיפוסית של גואטמלה הכפרית. גם כל הרהיטים עוצבו על ידינו ונבנו בהתאמה אישית על ידי נגר מקומי".
עם זאת, הדרך לשם לא הייתה כל כך קלה, והשניים נאלצו להתמודד לא רק עם ניהול עובדים בשפה זרה ("חשוב להיות קפדן בכל הקשור לאיכות וליעילות, אבל גם חברותי ואהוב"), אלא גם עם החורבות שנשארו בעקבות ניסיונות הבנייה הכושלים של הבעלים הקודמים. "כשהגענו היו כבר כמה מבנים פה ושם. את כל מה שהם הקימו מעץ ובמבוק היינו חייבים להרוס כי המבנים היו רקובים, אבל את החלקים ממלט יכולנו לשמחתנו להציל, כך שהעיצוב שלנו למלון תוכנן בהתאם למבנים הקיימים בנכס. דווקא האילוצים האלה, שהובילו אותנו להחלטות עיצוב מאתגרות יותר, תרמו הרבה לארכיטקטורה הכללית של הפרויקט. אם לומר את האמת, בהרבה מובנים הרבה יותר קל לבנות בגואטמלה הכפרית מאשר בישראל או בקנדה. זה חלום של כל אדריכל להיות מסוגל לבנות מה שבא לו - בלי שצריך לקבל אישור מאף אחד".
לא כל אדריכל היה בוחר לנהל פרויקט שבבעלותו, אך לדברי איבגי הם אפילו לא חשבו על אופציה אחרת. "מההתחלה התכוונו לטפל בפרויקט הזה מא' ועד ת'. מאז שעזבתי את העבודה ב-2016 המלון הפך למשרה מלאה - משלב התכנון של הארכיטקטורה והתוכנית העסקית, דרך הבנייה, ועד תפעול הפרויקט. מאז הפתיחה מארי ואני עסוקים בגיוס והדרכת עובדים, השקת המסעדה והבר, שיווק המלון וניסיון לסדר את כל המערכת במלון כדי שתרוץ בצורה חלקה".
מה הלו"ז?
אפילו לפני שנוחתים באל פרדון מספיקה הצצה קצרה בתמונות המקום כדי להבין שמדובר במלון בוטיק שתוכנן לפרטי פרטים ומהווה גן עדן לא רק לגולשים, אלא גם לאלה שאולי מפנטזים על תפיסת גלים אבל מסתפקים בצ'יל בבריכה. ב-Swell יש שמונה חדרים, בהם לופט שאליו מטפסים במדרגות עץ, בקתה רומנטית לזוגות, בונגלו בן שתי קומות לקבוצה וסוויטה מפנקת עם מקלחת גשם מתחת לכיפת שמים. ומחוצה להם? שלל ערסלים, פינות ישיבה מזמינות וכמובן בריכה באורך 20 מטר - כולם מוקפים בצמחייה הכוללת עצי לימון, עצי דקל, בוגנוויליות וגם היביסקוסים.
ב-Swell מציעים מגוון סוגי פעילויות, והמרכזית שבהן היא כמובן גלישה. החוף, שנמצא במרחק שתי דקות הליכה בלבד, נחשב לאחד מחופי הגלישה הטובים בגואטמלה. אורחי המלון יכולים לשכור גלשן ואף לקחת שיעורי גלישה, וכדי לשחרר את המתח מוזמנים לעשות יוגה בסטודיו המשקיף לבריכה. לדברי איבגי, גם מחוץ למלון לא חסרות אטרקציות. "אנחנו ממוקמים באמצע פארק לאומי אז אפשר לעשות הרבה טיולים, למשל לשוט בנהר הסמוך בסירות קאנו, קיאק וסאפ, לצפות בשחרור של צבים שנולדו זה עתה, לקחת שיעורי בישול ועוד". בשעות הערב האווירה במקום משתנה והאורחים מגיעים לבלות בלאונג', לאכול במסעדה או לטבול את רגליהם בבריכה עם קוקטיילים ומיצים מהבר. למקרה שדאגתם, גם המחיר לא בשמים. "מחירי החדרים שלנו נעים בין 55 דולר ל-100 דולר ללילה", מרגיע איבגי. ובתרגום לשקלים: 360-198 שקל ללילה.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
על פי הדירוגים באתרי ההזמנות השונים, Swell נחשב למלון מצוין בכל הקטגוריות וזוכה לפירגון מאורחים, בהם גם אדריכלים המעריכים את ההשקעה במקום, וכמובן גם מבני משפחה וחברים. "הרבה מהם באו לבקר אותנו במהלך הקמת הפרויקט", מספר איבגי, "אך אבא שלי ללא ספק היה הכי נלהב לראות את התקדמות הבנייה, ויכולתי לדון איתו בעתיד של המלון או להתייעץ לגבי תוכניות העיצוב של מארי ושלי". על פרויקטים נוספים מהצד, אגב, אין על מה לדבר איתו כרגע. "אם אני כבר מוצא זמן פנוי ביום - אני מעדיף לגלוש", הוא צוחק. בחופי תל אביב, למרבה הצער, הוא לא ביקר כבר חמש שנים (מאז חגיגות בר המצווה לאחיו הקטן), אבל בימים אלו הוא מתכנן את הביקור הבא - הפעם בשביל לפגוש את אחיו הגדול, שעשה עלייה וסיים תואר שני במינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה. ומה עם קריירה כחול-לבן? הוא לא פוסל: "הייתי רוצה לעבוד על פרויקטים בישראל, אבל אני לא בטוח מה העתיד צופן לנו. חופשה בישראל, לעומת זאת, זה בטוח".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן