"זה הפרויקט הכי אהוב שלי, שאני הכי מחובר אליו רגשית – לבית, לאנשים ולמקום. הוא נתן לי להביא את עצמי לידי ביטוי בצורה הכי מדויקת, אחרי 20 שנה בתחום", כך פותח אדריכל אילן דרור את הריאיון. ואכן, לאורך השיחה כולה ניכר שהוא נרגש לדבר על הבית, כמו גם על תהליך התכנון ועל דייריו המיוחדים.
הדיירים הם אלה וגדי, זוג בשנות הפנסיה, שכבר יותר מ-40 שנה מתגורר במבשרת ציון. לפני כ-30 שנה בנו בחלקו העליון של המגרש שבו נמצא הבית הנוכחי בית אבן סטנדרטי, שבינו לבין הנוף הפריד מסך של עצים גבוהים. הילדים בגרו, עזבו את הבית, ואלה ביקשה לנצל את זכויות המגרש ולעבור לחלקו הקדמי בחזית הגבעה, כך שיוכלו להכניס הביתה את הנוף של הרי ירושלים.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
זן ים תיכוני
בהשראת טיול ליפן שעשו באותה העת הם ביקשו לעצמם בית עץ יפני וחיפשו אחר אדריכל מומחה בעץ. הם חקרו באינטרנט, ובאחד מטיוליהם נתקלו בבית שאהבו בקיבוץ כרמיה, דפקו בדלת, שאלו לשם האדריכל ומשם הכל היסטוריה. דרור, שבעצמו מחובר מאוד לארץ השמש העולה, לעיצוב ולתרבות שלה, היה במקום הנכון, בזמן הנכון. המפגש ביניהם והתהליך שעברו (יחד ולחוד) הובילו לבניית הבית המשלב אדריכלות יפנית ואדריכלות ים תיכונית אקלקטית. המינימליזם, החומרים שבהם נעשה שימוש בבית ובחצר והתפיסה האסתטית שנולדה מתוך פילוסופיית ה"וואבי סאבי" (Wabi Sabi) מביאים לידי ביטוי את התרבות היפנית "בלי ליפול למקומות פומפוזיים", כמו שאומר דרור, "ומתוך כוונה להשאיר מקום לאורח החיים, לאהבות ולתחביבים של דיירי הבית".
הכניסה אל הבית עוברת דרך שביל אבנים טבעיות המתפתל בגינה המשלבת צמחייה ארץ ישראלית (עצי שקד, כליל החורש ולימון) עם השראה מגינות הזן, שבעיקרן מבוססות על חצץ, סלעים ומעט צמחייה ותכליתן התבוננות ומדיטציה. בהמשך בריכת דגי נוי וצמחי מים ובמבוק מזן המתאים לתנאי מזג האוויר המקומי. אלה התעקשה לשמר את עץ השקד הוותיק הסמוך לדלת הכניסה, ובעת חפירת המרתף נעשה מאמץ מיוחד לא לפגוע בשורשיו. "התקופה של ט''ו בשבט היא אחד ה'פיקים' של הבית" אומר דרור, "ובכלל, בכל עונה יש לו קסם אחר".
תחושת ריחוף מול הנוף
עיקר הבית הוא חלל גדול שבו המטבח, שולחן האוכל ואזור המוגדר כסלון. בעלי הבית ביקשו להשאיר את החלל כך שיהיה גמיש לשינויים בסידור הריהוט. שלושת חדרי השינה נמצאים באותו מפלס, ששטחו הכולל 145 מ"ר. במפלס התחתון נמצאים המרתף והחניה על פני 60 מ"ר נוספים. "הייתי חייב להישאר עם מפלס ה-0.00 של הבית הישן שהוא חמישה מטרים מעל הכביש", מסביר דרור, "אז בחרתי להכניס את הרכב למרתף, ומשם להתחבר לבית באמצעות מעלית. לב הבית נמצא למעלה, בקומה אחת, כפי שביקשו הדיירים, ללא מפלסים ומדרגות ועם תצפית לנוף הפתוח".
התכנון משתמש בשיפוע של המגרש, באופן שבו מתקבלת תחושה של בית המתרומם בהדרגה מהקרקע. מדרגות העץ בכניסה נמצאות יחסית קרוב לקרקע, וככל שמתקדמים לכיוון החזית הבית כמו מתנתק ממנה ומרחף באוויר. הרשות המקומית אוסרת על בינוי מעץ, ולכן החזיתות עשויות אבן וזכוכית, והעץ בא לידי ביטוי בגגון ובמרפסת המרחפת".
גגון העץ שבולט החוצה משמש גם כתשובה אקלימית לקיר הזכוכית הגדול שביקשו הדיירים, תוך שהם שוללים אפשרות של תריסים. בחורף מאפשר הקיר חדירה של אור השמש, ומחמם את רצפת הבית שלעת ערב פולטת חזרה את החום, ובקיץ, כאשר השמש גבוהה, הגגון מונע את כניסתה.
עקרונות של קיימות
תהליך התכנון נעשה בשילוב עקרונות של איכות הסביבה, קיימות ובנייה ירוקה. "הקפדתי להשתמש בחומרים בעלי רמת בידוד גבוהה, כולל קיר הזכוכית המבודד בסלון שעוביו חמישה ס"מ, ריצוף הבטון הטבעי המוחלק בחלל האירוח שמהווה מסה תרמית חשובה, והשימוש בפרקט ובדק במבוק שהוא חומר אקולוגי מתחדש" (בניגוד לדק העשוי איפאה, עץ ההולך ומתכלה בעולם, מ"ש).
נתוני הסביבה הטבעית, מיקומו הגבוה של הבית, כיווניו ומשטר הרוחות – כל אלה הובאו בחשבון בהליך התכנון. צריכת האנרגיה, למשל, לצורכי מיזוג היא מינימלית הודות למערכת מיוחדת של אוורור טבעי שתכנן דרור בבית. בקצה אחד של הסלון, מתחת לאלמנט המרחף שמבטיח אזור מוצל קריר בקיץ, שילב גריל מיוחד ברצפת הבטון, שממנו זורם אוויר קר, ובקצה השני, מעל האי במטבח, הציב ארובת אוויר שיונקת את האוויר החם ומוציאה אותו החוצה באופן פסיבי.
את הפרטיות בחלל המגורים המרכזי (עד שיצמחו עצי הבמבוק שנשתלו בגינה), השיגו הדיירים באמצעות "וילון" מיוחד שיצרו מבדי קימונו התלויים על במבוק. בחזית הנוספת הגובלת עם השכן תוכננה תחילה סבכת עץ, שעם ההתקדמות בתכנון, במהלך העבודה על ההדמיות, החליט דרור לבצע מקורות העץ המאסיביות ששולבו גם כאלמנט קונסטרוקטיבי בתקרה. מבחינה הנדסית נדרש להן אורך שפירושו חדירתן אל תוך הבית, וכך – מה שהחל כאילוץ הפך לביטוי נוסף לחיבור המשמעותי בבית בין פנים לחוץ ולאלמנט מרכזי בקיר הבטון שבסלון, "אילוץ שהפך לארכיטקטורה, בהשראת האדריכל היפני טדאו אנדו", אומר דרור, ובכך מתייחס גם לחורים המדודים בקיר הבטון שנוצרו לאחר חשיבה רבה על הגריד המדויק. לאורכן של קורות העץ ששולבו בקיר ובתקרה נחרצו חורים שבהם שולבו לדים המשמשים לתאורת הסלון ומייצרים אווירה מיוחדת בחלל.
"התכנון והבנייה, עם כל הביורוקרטיה המכבידה נמשכו יותר משלוש שנים. את סדר פסח עם הילדים והנכדים עשינו על הרצפה, כשהבית עוד לא היה גמור. אבל זה היה שווה הכל", אומרת אלה בסיפוק, "הבית הזה הוא ללא ספק בית החלומות שלנו".
