יש בתים שלא נועדו למגורים, וביתן הזכוכית המרשים הזה הוא אחד מהם: במקור, מבנה הזכוכית האנכי הזה תוכנן והוקם כאב טיפוס לדיור עירוני. הוא הוצג ב-1991 במסגרת תחרות עיצוב המגורים השנתית, שערך מגזין "Japan Architect". כעבור 22 שנים החליטה הבינאלה של מערב בונד (Bund) לאדריכלות ואמנות עכשווית בשנגחאי, סין, להקים את המבנה מחדש בשטחה, כדי שישמש כאחד מביתני הקבע של התערוכה.
תאורה טבעית במהלך היום
העובדה שאיש לא מתגורר בו אינה סותרת את האפשרות להתפעל ממנו ולשאוב השראה. אחרי הכל, מאחורי הצורה והקירות יש גם קריאה לחשיבה. הבית תוכנן על ידי יאנג הו צ'אנג ממשרד האדריכלים FCJZ, והדיון והמחשבה שהוא ביקש לעורר לפני למעלה מ-20 שנה רלוונטיים גם היום. מצד אחד הבית משדר רוחניות: הקירות סגורים ואטומים, אך הרצפות והגג שקופים, ומאפשרים לאדם המתגורר בהם לבצע מדיטציה או כל פעולה אחרת הדורשת ניתוק מהסביבה והשאון תוך התבוננות בטבע. מצד שני, הבחירה בחומר הזכוכית - שמככב גם בחלק מהריהוט והמדרגות הפנימיות - מספקת שקיפות בין החללים הפרטיים לציבוריים; אפשרות שעלולה להטריד את מי שמחפש אחר אינטימיות.
שטחו הכולל של ביתן הזכוכית הוא פחות מ-40 מ"ר, וכל ארבע הקומות סגורות עם קירות בטון מוצקים, המאפשרים חיבור חזותי מינימלי לסביבה המיידית. מבחוץ מחופים הקירות בעץ גס, אך העץ הפנימי עשוי לוחות חלקים. את המבנה מחזיק עמוד פלדה בודד, שנמצא במרכז הביתן, ובשילוב האלמנטים האחרים של המבנה מחלק את החלל לרבעים המהווים חדרים.
למבנה הזה אין לקוח שאמור להיכנס אליו בתום הבנייה, אך למרות זאת ישנה חשיבה על האפשרות: רצפות הזכוכית מורכבות מלוחות בעובי של 7 ס"מ של זכוכית מחוסמת. בעוד הבית עצמו מואר בעיקר מתאורה טבעית במהלך היום, אחרי רדת החשיכה האור היוצא מגגו ומהחרכים הקטנים מעניק תחושה מיסטית לעוברים על פניו.
בסופו של יום, ישנן שאלות רבות שעולות מבית הזכוכית, למשל: האם יכול אדם להתגורר בבית בן ארבע קומות כשההפרדה המתבקשת ביניהן אינה מורגשת? האם זוג יכול להתגורר בבית כאשר כל פעולה, פרטית ואינטימית ככל שתהיה, חשופה לבן הזוג? האם אפשר באמת להתעורר בבוקר ולראות בו זמנית את השמיים ואת הקרקע בעודך מרחף באוויר ביניהם?
