במלבורן, אוסטרליה, מתרחש בשנים האחרונות מהפך עיצובי-רעיוני: אדריכלים אינם חוששים עוד להעז ולתכנן מבנים דינמיים ויוצאי דופן, ואף "הבית על הגבעה" (the Hill House) הוא דוגמה טובה לכך. המבנה, שנראה כאילו הוא רוכב על גל של דשא, היווה תשובה אדריכלית לבעיה אקוטית הקיימת באזור מיקומו: רוב החלקות בו מאופיינות במבנה צר המציב מגבלות של חדירת אור שמש לחללי הבתים הנבנים עליהם, ולכן נדרשת חשיבה יצירתית לפתרון הבעיה. ואמנם, יצירתיות היא בהחלט סיפורו של התכנון שביצע באזור זה משרד האדריכלים Andrew Maynard Architects, אחד המשרדים הידועים בתעוזתו התכנונית.
הפרויקט היה שיפוץ והרחבה של בית קיים, אותו ביקשו האדריכלים להפוך למתוחכם ומשעשע עבור הלקוחות - משפחה בת חמש נפשות עם שלושה ילדים קטנים, שהגדירה את רצונה בבית שיאפשר מגורים לאורך זמן ויתאים גם לצרכים שישתנו במרוצת השנים, כאשר הילדים יהפכו למתבגרים.
עוד באתר לעיצוב הבית:
הבית הקודם הפך לקומת הילדים
למבנה הצר של המגרש (כפי שצוין לעיל) שמלכתחילה חייב התייחסות מיוחדת, נוסף נתון שהקשה עוד יותר על התכנון המחודש: לבית הייתה צמודה מעין שלוחה- תוספת בנייה בת שתי קומות שנבנתה בשנות ה-90 והפחיתה עוד יותר את חדירת האור למבנה, שכן השטח פונה לכיוון צפון וחצרו האחורית המהווה, למעשה, את סביבת החוץ העיקרית שלו, כלל לא זכתה באור שמש. שלוחה זו נכללה בפרויקט החידוש-הרחבה, ומטבע הדברים האתגר הראשון שניצב בפני המתכננים היה, כאמור, החדרת אור השמש: להבטיח הנאה ממנו בחורף והצללה ראויה בקיץ. בתוך כך, במקום לחזור על טעויות העבר ולשלב את תוספת הבנייה בצדו האחורי של הבית, החליטו המתכננים לבנות מבנה קופסתי, חדשני ומיוחד, בקצהו הדרומי של השטח, כך שיפנה לשמש ויספוג את האור. הבית המקורי נותר כשהיה, והמבנה החדש פונה לעברו כשהוא מתנאה בחלונות גבוהים המשקיפים אל מעל צמרות העצים והחלל כולו פונה אל השטח המקיף אותו.
מעבר ארוך עוטף את כל החצר הפנימית ומחבר את מתחמי המגורים אל בית המשפחה הישן, ובה בעת יוצר חלל פנימי ופרטי עם גישה ישירה לכניסה האחורית ולחללי המגורים החדשים. כדי לחבר את הקומה העליונה עם הקרקע הועלה רעיון של בניית גרם מדרגות חיצוני, אולם בהמשך התפתחה המחשבה לכדי רעיון יצירתי במיוחד- יצירת גבעה שתמלא את פונקצית החיבור. "כולם הסכימו שנעים יותר ליהנות מאור השמש כאשר משתרעים על חלקת דשא משופעת מאשר על מדרגות" אומרים האדריכלים על הדשא המשתפל כמדרון לצד הבית, תוך יצירת מעין גבעה המלווה גם את הקומה השנייה.
תוספת המבנה החדש, ובכלל זה החצר הפנימית והגבעה הירוקה, שינו כליל את פני השטח, ויצרו מערך מגורים שונה בתכלית מזה שאפיין את הבית טרום התכנון המחודש. כך, למשל, באזור הכניסה הראשית: בעוד שלפני התהליך נאלצו הנכנסים לבית לפסוע לאורכו של מסדרון ובדרך לקבל הצצה אל אזורי המגורים הפרטיים, הכניסה אל הבית שלאחר התכנון החדש מתבצעת דרך אזור המטבח, הלב הפועם של הבית ומרכז החיים בו.
אחרי המטבח נגלית הגינה הצמודה לחלל המגורים, ולאחריה הבית הקודם שהפך לשמש כמגורי הילדים. עיצוב פנים החלל מאופיין במבנה מפלסים, והחומריות משלבת רצפת בטון מוחלק, שימוש רב בעץ, ושקיפות שמייצרים חלונות הזכוכית הגדולים הנפתחים לחלל החצר הפנימית. הקומה הראשונה מציגה חלל מגורים פתוח וגדול הכולל מטבח מודרני, פינת אוכל הממוקמת במפלס נמוך יותר, וגרם מדרגות ספירלי שניצב במרכזה מוביל מעלה לחדר שינה מרכזי, לחדר רחצה ואל הגג. המבנה המקורי הפך, כאמור, ל"אזור הילדים", כשהוא כולל את חדריהם ואת חדרי הרחצה שלהם.
לצד התחכום שביקשו האדריכלים ליצור, התכנון שבוצע מגלם גישה ירוקה-מקיימת שנועדה ליצור נוחות אקלימית, יעילות אנרגטית וחיסכון. כך, בכל השטח נעשה שימוש בדשא סינטטי המביא לחיסכון משמעותי בעלויות השקיה, כאשר בתוכו שולבו רק אזורים מועטים ומרוכזים של צמחייה. רצועת החלונות הארוכה במזרח ובמערב צוידה באמצעי הצללה המאפשרים שליטה ובקרה על עוצמת קרינת השמש החודרת פנימה, הדשא על הגבעה עוטף את קומת הקרקע בשכבה נוספת של בידוד, כעין 'שמיכת גג' מחממת המהווה תוספת לבידוד הקיים, ואף הגג הלבן מפחית את ספיגת החום של המבנה. כך, ללא "נגיעה" בבית המקורי- מסורתי, הצליח התכנון לבצע "מייקאובר" תכנוני יוצא דופן חזותית ופונקציונאלית כאחת, ולשנות לחלוטין את חוויית המגורים של המשפחה שעתה נהנית גם מגבעה ירוקה פרטית.
במדור הקודם: יוקרה לצד נוחות בווילה ברמת השרון
לכל הבתים של בית ונוי
הכתבה פורסמה במגזין "בית ונוי"