בתוכנית המקורית, העיר פרורה (Prora), השוכנת במפרץ באי ריגן (Rügen) שבצפון גרמניה, היתה אמורה להיות אתר נופש של ארגון "כוח באמצעות שמחה" (Kraft durch Freude, או KdF) - מקום מנוחה לפועלים הגרמנים בו יוכלו להירגע ולנוח ו"אתר הנופש הימי האדיר והגדול ביותר שאי פעם התקיים" כפי שתיאר אותו הקאנצלר אדולף היטלר. אך בנייתו של אתר הנופש העממי, שהחלה בשנת 1936, הופסקה עם פתיחת מלחמת העולם העולם השנייה.
75 שנים אחרי, מתבצעות במקום עבודות שיפוץ, להשלמת בנייתו של אתר נופש יוקרתי. ההקשרים למפלגה הנאצית אמנם נוכחים, אך מקומה של פרורה כעיירת נופש מתוארך עוד ב-1794, אז נוסד באי אתר הרחצה הראשון, והוא נחשב - עד היום - לאחד מיעדי הנופש הפופולריים ביותר במדינה.
עוד באתר לעיצוב הבית:
מרגוע לפועלים גרמנים
בנייתו של אתר הנופש ל-KdF החלה ב-1936 בטרם פרוץ מלחמת העולם השנייה, והופסקה שנתיים לפני המועד המקורי עם פתיחת המלחמה ב-1939. אתר הנופש, שתוכנן לכאורה כמקום שבו "פועלים גרמנים" יוכלו להירגע ולנוח, תרם יותר מכל להכנות למלחמה, כלומר, כפי שציינו כמה מנהיגים נאצים, ל"הפגת המתח הנפשי של האנשים". כלומר, לפיוס העובדים שזכויותיהם נשללו והארגונים שלהם הוצאו מחוץ לחוק ב-1933. בתקופת המלחמה עצמה שימש המקום כמתקן אימונים, בית חולים צבאי, וכמחסה לאזרחים שנמלטו מההפצצות באזור צפון גרמניה. לאחר המלחמה היה האתר בידי הסובייטים, ולאחר מכן בשליטת צבא גרמניה המזרחית. שני הגורמים הסבו נזק רב למבנה והרסו חלקים ניכרים ממנו.
על התכנון ובניית ה"קולוסוס של רוגן" (על משקל הקולוסוס של רודוס – אחד משבעת פלאי תבל בעת העתיקה), "אתר הנופש הימי האדיר והגדול ביותר שאי פעם התקיים" - כפי שראה אותו בחזונו קאנצלר גרמניה אדולף היטלר - הופקד האדריכל קלמנס קלוץ (Clemens Klotz). כ-20 אלף נופשים היו צפויים להתארח במקום, וכל חדר בעל נוף המשקיף לים. תוכניתו של קלוץ מעניינת בזכות יישומה של אדריכלות מודרנית בעידן הנציונל סוציאליזם, ואף הגיעה לשלב הבנייה המתקדם ביותר מכל מפעלי הבנייה המגלומנים בתקופת הרייך השלישי, וזכתה בפרס Grand Prix ביריד העולמי שהתקיים בפריז ב-1937.
מרכז התיעוד בסכנה
בשנת 2000 החל לפעול באתר הנופש השומם "מרכז התיעוד של פרורה" (Dokumentationszentrum Prora), בניהולה של קרן NEUE KULTUR, המהווה הן כאנדרטה להיסטוריה של המקום והן כמוזיאון היסטורי. פעילותו של מרכז התיעוד נתמך על ידי האיחוד האירופי, והוא פועל בשיתוף פעולה הדוק עם מדענים מגרמניה ומחוצה לה. תצוגת הקבע של המוזיאון כוללת תערוכה המציגה את ההיסטוריה והרקע הפוליטי למתחם, ובמקום נערכות גם תערוכות מתחלפות של אדריכלות, איכות הסביבה ועוד.
ההיסטוריון מרקו אסלינג (Marco Esseling), העובד כחלק מהצוות של מרכז המחקר, גילה פרט מעניין נוסף על הצדדים הפחות יפים בהיסטוריה של המקום: "כשהתחלתי את המחקר שלי גיליתי שבין 1940 ל-1942 שימש המקום כמחנה אימונים ליחידות שנשלחו לאחר מכן כמעט לכל המדינות שנכבשו על ידי גרמניה", הוא מספר בריאיון ל-Living. "יחידות המשטרה הללו לקחו חלק פעיל בשואה. אחת היחידות שמרה על הרכבות שנסעו ממחנה הריכוז וסטברוק (Westerbork) בהולנד לאושוויץ וסוביבור, ויחידה אחרת השתתפה בדיכוי המרד בגטו ביאליסטוק".
הצדדים הטובים של המפלגה?
עבודתו החשובה של מרכז התיעוד, שכפי שניתן ללמוד מסיפורו של אסלינג כוללת גם את מציאת הקשרים של המקום לשואה ופשעי המלחמה אחרים, במקום שנתפס עדיין בזיכרון של חלק מהגרמנים ככזה שקשור ל"צדדים הטובים" לכאורה של המפלגה הנאצית, אך היא נמצאת בימים אלו בסכנה. "המבנה המקורי כלל שמונה אגפים, חמישה מהם עדיין קיימים", מספר אסלינג. ״אגפים 1-4 נמצאים בידי משקיע פרטי. באגפים 1, 2 ו-4 ישנן דירות נופש, חלק מהעבודות הושלמו, חלקן עדיין בתהליך, וראשוני הרוכשים כבר עברו למקום". באגף מספר 3 שוכן מרכז המחקר, ועד לאחרונה לא היה למשקיעים די כסף להתחיל מחדש את הבנייה, "אבל עכשיו יש לו, והוא עלול לזרוק אותנו מהמקום", מספר אסלינג.
מתחם הנופש, שנמצא בבעלות Seebad Prora GbR, כולל כ-250 דירות של 70 מ"ר, המיועדות לשמש כ"דירות נופש, או לשהות ארוכה יותר". המתחם, על פי האתר של המשקיעים, נהנה ממיקום מרכזי, וכולל שלושה אולמות ספורט, וחללים גדולים רבים אחרים, המתאימים לשימושים שונים: ספורט, תרבות, הסעדה, אירועים, קניות וכיו"ב". כמו כן, צפוי להיפתח במקום מלון של 180 חדרים.