צבעים עזים וגיאומטריה נועזת: בחודש שעבר הלך לעולמו ריקרדו בופיל לוי, אדריכל קטלוני ממוצא יהודי. בופיל לוי נודע בסגנונו הפוסט-מודרניסטי, הסוריאליסטי ואף העתידני, בנייניו העניקו השראה ליוצרים רבים. אחד הבניינים המפורסמים שתכנן הוא פרויקט המגורים לה מוראלה רוחה (La Muralla Roja, "הקיר האדום") שנבנה בעיר קלפה בספרד בסוף שנות ה-60. המבנה המורכב, הצבוע בגוני ורוד ואדום, הזכיר לרבים את ציורי המדרגות של האמן אשר, ולאחרונה השווה לסט המרהיב של גרם מדרגות המזכיר מבוך וצבוע בוורוד זרחני בסדרה הפופולרית "משחק הדיונון".
בופיל לוי, שהיה בן 82 במותו, נולד בברצלונה לאב אדריכל קטלוני ולאם יהודייה ממוצא איטלקי. הוא למד אדריכלות בבית הספר הטכני לאדריכלות בברצלונה, ולאחר מכן בז'נבה. עם סיום לימודיו חזר לברצלונה ופתח בה משרד עצמאי - Taller de Arquitectura - הפועל עד היום. במהלך השנים הצטרפו גם בניו למשרד.
לאורך הקריירה שלו תכנן בופיל לוי יותר מאלף פרויקטים בכ-40 מדינות. בראיונות הוא סיפר כי שאב השראה מאדריכלות הרנסנס, הבארוק והניאו-קלאסיקה, והצבע מילא תפקיד מרכזי בבניינים שתכנן. עבודותיו המוקדמות מאופיינות בצורות פשוטות, בהשראת כפרים שנמצאים על סף מדבר סהרה. הוא תכנן ועיצב קומפלקסים של בתים קטנים שנראו מלכותיים ומתנשאים כמו מבצר מבחוץ ומאורגנים מבפנים כחללים קהילתיים המחוברים באמצעות גרמי מדרגות ופטיו פנימי.
בשנות ה-70 תכנן פרויקטים ניסיוניים יותר, ועשה שימוש רב בצבעים בולטים ובבטון טרומי בצורות נועזות. רבים מהפרויקטים האלה התקבלו בביקורות צוננות, ובשנים האחרונות זכו להערכה מחודשת הודות לאסתטיקה הצבעונית והאייקונית שלו. כך, למשל, פרויקט המגורים El Castillo de Kafka בעיירה סנט פרה דה ריבס (Sant Pere de Ribes) שליד ברצלונה, שבנייתו הסתיימה ב-1968, בנוי כקוביות כהות ודרמטיות המרכיבות 90 דירות.
פרויקט Walden 7 בסנט גוסט דסוורן (Sant Just Desvern) שליד ברצלונה, שבנייתו הסתיימה ב-1975, כולל דירות פרטיות ואזורים קהילתיים משותפים כמו בריכות וחצרות. הוא מזכיר קסבה מסורתית בפרשנות מודרנית, וצבוע מבחוץ בצבעי חמרה חמים ומבפנים בצבע טורקיז. בופיל לוי אף הכריז על יצירתו כ"מחאה ברוטלית" נגד האדריכלות המודרנית הפונקציונליסטית. בסנט גוסט דסוורן נמצא גם הפרויקט LA FABRICA - מפעל המלט שנבנה לאחר מלחמת העולם הראשונה ונרכש בראשית שנות ה-70 על ידי משרדו של בופיל לוי. הוא שיפץ את המבנה והפך אותו לסדרה של חללי מגורים ומשרדים, כולל משרדו של בופיל לוי. הבניינים התעשייתיים לשעבר מעוטרים כיום בצמחייה ענפה.
בופיל לוי וצוותו תכננו גם את התיאטרון הלאומי של קטלוניה בברצלונה (1997) – מעין פרשנות מודרנית לצללית של המקדש היווני הקלאסי, את מלון W בברצלונה (2009), ואת הטרמינלים בנמל התעופה של ברצלונה-אל פראט (2009).
"אדריכלות היא ניצחון האדם על האי רציונלי", אמר בעבר בופיל לוי. הוא עצמו התנגד לסגנון האדריכלות הבינלאומית הפונקציונלית שהתפשטה לאחר מלחמת העולם השנייה, וטען שהפונקציונליזם חסר הנשמה של סגנון זה הרג ערים ואת המרקם החברתי שלהן. הוא עצמו העדיף לחקור את האופן שבו חברות שונות מארגנות את החלל, ולשלב בעבודתו מסורות שונות ומגוונות, כולל הסגנון הקטלוני העממי והאדריכלות המינימליסטית של צפון אפריקה, לצד פיתוחים טכנולוגיים.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק