העיר אוסטין היא לא רק הבירה התוססת של מדינת טקסס בארה"ב, אלא גם עיר שהפכה בעשור האחרון למרכז הייטק מתפתח, ולא מעט חברות טכנולוגיות מתמקמות בה ומגייסות אליה עובדים. גם בני הזוג גל מדזיני (36) ואור יוחנן (37) מצאו עצמם בעיר לפני 5 שנים במסגרת רילוקיישן מטעם העבודה של אור, ושם הם חיים מאז עם המשפחה שהקימו.
>> לכל הכתבות בערוץ living
הלוקיישן: בית בעיר בשם Cedar Park בפאתי העיר אוסטין בטקסס, ממוקם כ-30 דקות מרחק ממרכז העיר. גל: "בהשוואה לישראל - אם אוסטין היא תל אביב, אז סידר פארק היא רמת גן".
בני הבית: גל מדזיני (36), במקור מחיפה ואדריכלית בוגרת הטכניון, היום עוסקת בשיפוצים של בתים למגורים או פליפים (flip) של נדל"ן להשקעה, ומסייעת באלמנטים אסטרטגיים של העסק המשפחתי. אור יוחנן (37), במקור מאור יהודה, מהנדס מחשבים בהשכלתו והיום בעל סטארט אפ לנדל"ן למגורים והשקעה בטקסס, ויש לו מספר ערוצי תוכן בפייסבוק וביוטיוב בהם הוא מנסה לייצר השכלה פיננסית להמונים. גל: "הכרנו בחיפה בחיל הים, המשכנו יחד ללימודים בטכניון ונשארנו בצפון. את הרילוקיישן עשינו דרך העבודה של אור, שעבד אז באמזון. מבחינתנו נוצרה הזדמנות לחוויה והתנסות והיה רצון ליצור איזון נכון יותר בין בית לעבודה. התחושה שלנו הייתה כי 'תקרת הזכוכית' נמוכה עבור מי שלא מגיע מייחוס מסוים, וכל אלו הצטרפו שיקולים של יוקר המחיה בשילוב עם הכיוון הפוליטי-דמוגרפי בישראל".
לבני הזוג שני ילדים - דון בת 3.5 וריי בן שנה. בבית גרים גם שני חתולים, אחד "יבוא" ישיר מפחי הזבל של רמת ישי בישראל, ואחת טקסנית שובבה.
למה דווקא הבית הזה? גל: "רכשנו את הבית בתחילת 2021, ממש לפני שהשוק באוסטין התנפח ע"י הגירה חיובית מקליפורניה, ניו יורק סיאטל ועוד (היום יש לפה הגירה גדולה מחוץ לארה"ב, גם ישירות מישראל), והוא עלה בערך כמו דירת שני חדרים לא משופצת במרכז תל אביב. השטח שלו הוא 440 מ"ר מחולקים ל-350 מ"ר הבית הראשי, 40 מ"ר גראג' למכוניות, ועוד יחידת דיור בגינה בגודל 50 מ"ר המשמשת כיחידת Airbnb. בבית הראשי יש שתי קומות ובהן ארבעה חדרי שינה, סלון, מטבח, משרד, חדר לתינוק צמוד ליחידת ההורים, חדר אוכל רשמי המשמש כחדר כושר קטן, חדר משחקים, ושלושה וחצי חדרי אמבטיה. ביחידת הדיור יש חדר שינה, סלון, מטבחון וחדר רחצה. אנחנו מאוד אוהבים שעל אף שיש לנו שטח די גדול יחסית לאזור, הוא נמצא במרחק של קילומטר אחד בלבד מאזור מסחר ובתי קפה".
העיצוב: גל: "הבית עבר שיפוץ טרום מכירה, כלומר הבעלים הקודמים שיפצו אותו כדי להעלות את הערך שלו. שילוב בין טעם מיושן וניסיון לחסוך כסף ולעגל פינות יצר תוצר בינוני, לכן בעצם שיפצנו את כולו: עשינו שינויים מבניים לחדרי הרחצה והמטבח, הוספנו שירותים מלאים ליחידת אורחים, החלפנו רצפות, צבענו קירות, הוספנו תאורה ויצרנו אלמנטים חדשים כמו בר וחדר תינוק. כשעברנו לאוסטין הבאנו אתנו מכולה, אבל הבית הזה הוא הרביעי מאז שעברנו, וכל פעם הבית גדל והריהוט קטן ולא נותרו לנו חפצים מהארץ, מלבד כמה פרטי דקורציה שאספתי במשך השנים, ואומנות שסבא שלי צייר. אני אדריכלית ומעצבת, אבל גם אני הרגשתי שהגעתי למיצוי היכולת שלי בשלב כלשהו וקיבלתי שירות ממעצב ישראלי מקומי. לתפיסתי, ישראל היא מעצמה עיצובית המושפעת מאירופה, סקנדינביה, יפן ועוד, ואילו ארה"ב תקועה 15 שנה מאחורה בכל הנוגע לעיצוב, היה לי ממש קשה בהתחלה למצוא חפצים יפים.
הסגנון של הבית הוא שילוב תרבויות - אירופה פוגשת את אמריקה, מונוכרומטי פוגש עץ חם, מינימליזם פוגש שני ילדים עם אינסוף צעצועים. הרוב המוחלט של הרהיטים וחומרים נרכש באינטרנט או מחנויות עיצוב מוכרות, בנוסף לכך יש לי כמה פריטים מיוחדים. המיטה של הבת נרכשה באטסי, אבל את רוב הריהוט של הילדים מצאתי ביד שניה במצב מצוין ומחיר משתלם או מאיקאה. את המיטה שלנו שייפתי ושיפצתי מהמיטה הראשונה שקנינו פה, שהייתה מיושנת מגושמת".
האם הבית שלכם דומה לבתים אחרים בסביבה? "כיוון שהסגנון האמריקאי תקוע 15 שנה מאחורה, גם בתים שנבנו בתחילת שנות ה-2000 ממש מיושנים, אלא אם כן עברו שיפוץ. עיצוב זה המקצוע שלי ונדל"ן זה המקצוע של בעלי, הבית שלנו מודרני יותר מבתים מאחרים, אך יש בו גם יש בחירות אישיות ונועזות, כמו אבן טבעית שחורה במטבח ובפינת קפה ורצפת עץ עם הרבה 'עיניים'. רצינו משהו שמתאים לאישיות וההעדפות שלנו: מיוחד, אבל לא מנקר.
מבחינת חללים, פה יש בדרך כלל חדר אוכל רשמי לחגים בנוסף על פינת אוכל יומיומית, משרד רחב ידיים בכניסה לבית (משרד פה הוא ללא ארון בנוי ולכן לא נחשב חדר), וכמובן הגראג' שבכלל לא נחשב במטר הרבוע של הבית אך הוא חלל חיוני. מבחינת תפעול, שני כיורים בחדר ההורים זה מאסט פה, הפרדה ברורה בין מה שלי ומה שלך. אין פה ארונות עץ בכלל, יש רק חדר "קטן" הבנוי כחלק מהחלל ומשמש לבגדים בעיקר תלויים. מבחינת מאפיינים תרבותיים, בהרבה בתים מבקשים לא להיכנס עם נעליים כדי לשמור על הניקיון ויהיה מקום לשים אותם בכניסה, לכן כדאי להגיע למפגשים חברתיים עם גרביים 'ייצוגיים'. כיוון שרוב הבתים עם רצפת עץ או למינציה לא עושים ספונג'ה עם מים כמו בארץ, גם אין מגב וסמרטוט, אלא כל מיני מגבים מיוחדים. בנוסף, פה אין סיכוי שמישהו יחנה לך בחניה, או יחסום אותה. מכבדים מאוד את שטח הבית הפרטי, אבל גם את ההשתלבות שלו בסביבה - בהרבה שכונות יש ועד שכונתי עם סמכות בכל דבר הקשור לחיצוניות של הבית: הדשא חייב להיות גזום, אסור להשאיר את פחי האשפה ברחוב מעבר ליום האיסוף, לא ניתן להחליף את צבע הבית בצבע שונה ללא אישור, ועוד הגבלות. אם הייתי צריכה לסכם את אמריקה הייתי אומרת The American Way is The Convenient Way. האמריקאים הם אלופים בנוחות וביעילות. בהתחלה היו כמה דברים שממש התנגחתי איתם, אבל אחרי שמשתחררים רואים שבכל דבר יש היגיון".
איך מתנהל תהליך רכישת בית? התהליך פה מאוד שונה מישראל, הוא יעיל, מהיר ומובנה. הקנייה היא כמעט רק דרך סוכני נדל"ן, המוכר משלם עמלה לשני המתווכים והקונה לא משלם ישירות למתווך כלום. משפחה שמעוניינת בנכס תגיש הצעה עם מחיר ותנאי הקנייה, המוכר יגיב להצעה, ויתחיל משא ומתן. אם ההצעה התקבלה, יפתח לקונים חלון זמן של מספר ימים בהם הם יכולים להביא בעל מקצוע לבדוק את מצב הנכס ולגלות האם יש בו ליקויים או בעיות. בסוף התקופה הקונים יכולים לסגת מהעסקה או להתמקח על הורדת מחיר ביחס לעלות הליקויים שנמצאו, ולהתקדם לטובת רכישת הנכס. מאותו רגע באופן עקרוני, הנכס בתהליך סגירה ותשלום מלא יינתן תוך חודש מחתימה על החוזה. החוזה מובנה וברור (סטנדרטי) וללא אותיות קטנות. התהליך מהיר וללא עורכי דין. כיום בית טוב יכול לעלות לשוק ביום חמישי או שישי, והעסקה תיסגר עד סוף השבוע או יום שני".
כמה זה עולה לכם? "כאמור, בתחילת 2021 הבית עלה בערך כמו דירת שני חדרים לא משופצת במרכז תל אביב, ועלות השיפוץ הייתה בערך רבע ממחיר הבית - אבל למעשה השיפוץ העלה את שווי הנכס ביחס כפול לעלותו. מבחינת מחייה, משפחה עם שני ילדים בגיל בית ספר תצטרך 5,000-6,000 דולר לחודש, ועם ילדים בגיל 7,000-8,000 דולר (החינוך מתחת לגיל בית ספר הוא פרטי). בהסתכלות שנתית, לחיות היום באוסטין ברמה גבוהה דורש שכר שנתי של כ-150,000-180,000 דולר. כמובן שיש אזורים יקרים יותר או פחות, והשכירות לבד יכולה לשנות את כל התמונה ביחס למקום המגורים".
יש בבית שלכם מאפיינים ישראליים? "בהחלט, ישראלים אוהבים אור הוספנו כמות גדולה של ספוטים בתקרות. אין לנו תריסים על החלונות ויש skylight בתקרה, כך שהבית שופע אור טבעי. אמריקאים צובעים בתים בגווני אפור חום, כשביקשתי לצבוע את הבית בלבן הצבעים חשבו שהשתגענו, אבל אחרי שסיימו את העבודה הם מיד הבינו. ברוב הבתים עוד תראו רצפות עץ חומות כהות או קרמיקה צהבהבה ואדומה. אנחנו הוספנו המון אלמנטים של אלון טבעי ואלון מבוקע לבית, בדומה לסגנון הישראלי.
מתגעגעים לישראל? "מתגעגעים למשפחה ולחברים, כואב לגדל ילדים רחוק מסבא סבתא, ועצוב לא להיות באירועים חשובים של חברים כמו חתונות וימי הולדת. אבל טקסס ממש מזכירה את ישראל, גם במזג אוויר וגם בתחושת הקהילה - השכנים פה ממש חמים ואדיבים ויציגו את עצמם כשתעברו לשכונה, והילדים ישחקו ברחובות. במהלך חמש השנים שלנו באוסטין שתלנו שורשים, יצרנו חברויות עמוקות, איכות החיים והשקט הנפשי שלנו נמצאים במקום מאוד טוב. עכשיו רק חסר לייבא את סבא וסבתא".
