בספטמבר הקרוב סוגרים ליהי הוד וארוסה גיא קרני שנתיים של זוגיות, זמן טוב להתחתן בו. החתונה המתוכננת היא לא בדיוק סטנדרטית. "אנחנו כבר לא 'צעירים מגניבים', אני בת 35 וגיא בן 41", אומרת ליהי, "זה העולם שלי, אני מוקפת בזה כל הזמן והייתי במאות חתונות. אז הקונספט של חתונה רגילה כבר לא עובד עבורי, והפנטזיות הן כבר לא הפנטיות של גיל 20 ומשהו". האירוע, אם כך, יפוצל לשניים - חופה קטנה בווילה דלאל ושבוע לאחר מכן אירוע בחברת 130 מוזמנים בסלון של אייל שני.
כשאני שואלת אם העבודה סביב כלות וחתונות השפיעה על חייה האישיים, היא אומרת, "זה בעיקר גרם לי להבין שזוגיות אמיתית היא לא סביב שמלת החתונה, הקייטרינג, ההזמנות והדברים החיצוניים. זה משהו שבא מבפנים וזה מתקיים גם בלי כל המסביב".
את כבר מתרגשת מהחתונה?
"כן, אין לי עדיין שמלה. אני מקרה קלאסי של הסנדלר הולך יחף. לעצב את שמלת הכלה האישית שלי זה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיים. בתור מעצבת נורא קל לי לראות מישהי ולראות בדיוק מה מתאים לה. אבל אני מאוד לא חגיגית, לא אלגנטית ומאוד זרוקה במהות שלי. הייתי באה עם גלבייה לחתונה, אבל זה לא אפשרי. אני כל הזמן מוקפת בשמלות ובחומרים והיה לי מאוד קשה להתפקס. זו היתה משימה כמעט בלתי אפשרית. בינתיים יש איזושהי התחלה ואתמול התחילו לעבוד על השמלה".
עוד באתר לעיצוב הבית:
- ביקרנו גם בבית של מעצבת שמלות הכלה אוסי פרי
- 13 עיצובים ישראליים שמשגעים את העולם
- והרי החדשות: חנויות העיצוב הטריות שכדאי להכיר
לשחק כדורסל בסלון
גם הדירה שהוד מתגוררת בה עם ארוסה ובנו דן בן ה-10 – ארבעה חדרים בבניין חדש בצפון תל אביב – לא בדיוק סטנדרטית. "רצינו שהבית יהיה כמו שוק הפשפשים ביפו, אורבני ואקלקטי, משהו שהוא לא מרכז תל אביבי", היא אומרת, "הסתובבנו בהמון ברים וחנויות ובחרנו בחומריות מחוספסת עם הרבה עבודות ברזל".
גיא, מנכ"ל ערוצי דיסני ישראל, שהתאלמן מאשתו לאחר שחלתה בסרטן לאחר תשע שנות נישואים, רכש את הבית על הנייר מקבלן לפני שהשניים הכירו. "בתכנון לא היתה ראייה פרקטית", היא מספרת, "למשל מתוך מחשבה שישחקו כדורסל בסלון, גיא תכנן כניסה גדולה ורצה לתלות קרש כדורסל על הקיר. לפעמים אני מקנאה כשאני רואה בתים של חברות עם המון ארונות ופתרונות אחסון, אבל מתרגלים".
על תכנון הדירה הם עבדו עם האדריכל עמיחי שרון, ובעזרתו שינו את חלוקת הפנים שלה שבמקור תוכננה כדירה חמישה חדרים. מבחינת העיצוב היתה תמימות דעים. "שנינו הבאנו את לוחות הפינטרסט שלנו כהשראה, והטעם שלנו התגלה כדומה מאוד", היא אומרת. "את העיצוב בבית אנחנו עשינו. היה לנו חשוב לבחור את החומרים בעצמנו. לא הלכנו לחנויות הגדולות כדי לקנות את הדברים, ואת כל עבודות הברזל, כמו המנורות והספרייה בסלון, תכננו בעצמנו מול אנשי המקצוע. היינו הולכים יחד אחר הצהריים או בימי שישי, ובסוף התהליך זה פתאום היה לנו חסר".
הסתכלות פחות פרקטית על החיים
וכך הפכה דירת הקבלן לחלל מלא אופי וטקסטורה בהשראת שוק הפשפשים. הכניסה לבית מובילה אל מבואה קטנה, מימינה ספריית ברזל גדולה וסלון ומשמאלה פינת עבודה ומטבח. החלל כולו מרוצף בפרקט ואיתו משתלבים רהיטי עץ וברזל וחיפויים מעניינים המדגישים אלמנטים שונים בחלל. קיר המטבח הימיני למשל נצבע בצבע גיר, ומעל משטח העבודה מוקמו אריחים מעוטרים בצבעים חמים. המטבח תוכנן בהשראת השוק עם מעט מאוד ארונות סגורים. "לא הכי פרקטי שיש", מציינת הוד. לאורך הקיר תוכננו ארונות בהירים עם ידיות כהות, משמאל מקרר נירוסטה גדול ומדפים פתוחים מברזל ובמרכז אי עבודה וישיבה גדול במראה תעשייתי עם כיסאות בר.
אין לכם פינת אוכל, אתם נוהגים לארח?
"אנחנו מארחים המון. בישול זה אחד התחביבים הכי גדולים שלי, התרפיה שלי. אני מתה על פינות אוכל, אבל לא רצינו שפינת האוכל תתפוס חלק גדול מהכניסה או מהסלון. עם הסתכלות פחות פרקטית על החיים, לא רצינו חלוקה ברורה לפינת אוכל, פינת ישיבה ומטבח. בהמשך לקונספט המטבח, שמעוצב כמו בר של מסעדה, אנחנו מארחים סביב האי, ואם יש יותר אורחים אז חלק מהם עומדים. את האוכל אנחנו מתאימים לצורת האירוח ומארחים באופן מעט שונה".
הוד מציינת כי התכנון המקורי לא כלל סלון המתאים לצרכים שלהם, וכי החלל שבו הוא ממוקם כיום תוכנן במקור כחדר שינה. בחלל שנוצר הם הציבו ספה לבנה וגדולה הפונה אל קיר הטלוויזיה, שחופה בשכבת בטון. בקצה השמאלי של הקיר תוכננה נישה עם מדפי ברזל, הסגורה בעזרת רשת ומשמשת כארון תקשורת. תיבת עץ גדולה, שקיבלה הוד במתנה מהוריה בגיל 14, ניצבת במרכז ומשמשת כשולחן סלון. "אני מיציתי אותה ולא רציתי להעביר אותה איתי אל הדירה הנוכחית, אבל גיא לא הסכים".
לצד הסלון ניצבת הספרייה הבנויה ממדפי עץ הנתמכים על ידי קונסטרוקציית מתכת. "בהחתלה לא התחברתי אליה כי היא לא יצאה בדיוק כמו שרציתי, אבל היא חלק בלתי נפרד מהסלון. לפני שהכרתי את גיא והייתי מגיעה לבתים של גברים, הייתי מתבאסת אם לא היתה ספרייה בבית. ספרים זה אחד הדברים הכי חשובים לי בבית, זה הנשמה. בית בלי ספרים הוא בית בלי אישיות, והיה לי מאוד חשוב שבכניסה לבית תהיה ספרייה גדולה".
פינת העבודה קטנה ומינימליסטית ומשמשת בעיקר את בן זוגה של הוד. "גיא בעיקר משתמש בה. אני משתדלת לא להביא עבודה הביתה. אנשים מדמיינים אצלי מכונות תפירה ובדים זרוקים ברחבי הבית, אבל הכל נמצא בסטודיו. כשאני באה הביתה לא בא לי להביא איתי את העבודה".
מקום שאפשר לברוח אליו
חדר השינה, אומרת הוד, הוא המקום הכי מושלם בבית ויש בו את הפריטים שהיא הכי אוהבת, עד הפרט הכי קטן. "על הקיר תלויה תמונה שקיבלתי מגיא בהפתעה, הוא הדפיס על פרספקס את התמונה שאני הכי אוהבת מקטלוג הקיץ שלי. בגלל ששנינו עובדים נורא קשה היה לנו חשוב שזה לא יהיה 'חדר הורים', אלא מקום שאפשר לברוח אליו, וההשראה היתה מלון בוטיק בירושלים. הריסת החדר אפשרה לנו לבנות חדר רחצה גדול עם קיר חלונות בלגיים שמפריד בינו לבין חדר השינה והכל שקוף. גם אין לנו ארון בגדים בחדר. זה חלל שנכנסים אליו ומרגישים במקום אחר, לא כמו בבית אלא כמו בחדר כיפי בבית מלון".
מהי הפינה האהובה עלייך בבית?
"המרפסת. יש לנו מרפסת מהממת שרואים ממנה את כל השדות שעדיין לא בנויים וגם טיפה את הים. העציצים הם התחביב השני שלי ואני מטפלת בהם. המרפסת פונה מערבה, ואחר הצהריים יש שם שמש מדהימה. אנחנו יושבים יחד לראות את השקיעה ומאוד אוהבים לשבת שם יחד. גם בבוקר, לפני שכולם קמים אני יוצאת ושוכבת שם על הספה".
בדרך ללונדון ואוסטרליה
מהסטודיו שלה ברחוב אבולעפיה מעצבת הוד שמלות כלה שזכו למוניטין איכותי, ייחודי ויוקרתי. למרות שבדמיונה ראתה את עצמה כמעצבת מותג של בגדי יוגה, חוף ופנאי, תחום הכלות מצא אותה ושם היא נשארה. "סיימתי שנקר וטסתי לעבוד אצל ג'ון גליאנו בפריס. כשחזרתי לארץ שתי חברות טובות התחתנו, אז הן ביקשו שאני אעצב להן את השמלה", היא מספרת. "מלבד פרויקט שמלות כלה בלימודים בשנקר לא היה לי ניסיון בתחום הכלות. שתיהן נתנו לי יד חופשית ולא היתה מגבלת תקציב. התהליך היה מאוד כיפי ומשם זה התגלגל". כיום מוכרת הוד גם בארצות הברית ובקנדה, ובשנה הקרובה מתכננת לפרוץ גם בלונדון ובאוסטרליה.
מה הכי חשוב לך בעיצוב קולקציה?
"שהיא תחדש ושהיא תהיה טובה יותר מהקולקציה הקודמת. הרשתות החברתיות הפכו את עולם הכלות לעולם מאוד נגיש. אין את ההתרגשות של 'לפתוח את מגזין הכלות החדש', אנחנו מוצפים 24 שעות ביממה באינפורמציה. פעם היו את 'האלים' של שמלות הכלה, כיום הכל קצת נראה אותו דבר. לכן חשוב לי לשמור על כתב יד, למצוא את המקום הזה שמתכתב עם התחום אבל למצוא בו את הטוויסט שלי, למשל בדיטיילים. וכמובן לשמור על סטנדרטים גבוהים של תפירה ושל עבודה".
מהו הדבר האהוב עלייך ביותר בעבודה שלך?
"שאין שגרה. אין יום שדומה לקודמו. אחרת הייתה מתה. כל יום אני פוגשת אנשים חדשים, כל מדידה היא אחרת".