ירדן הראל מסיימת שידור טלוויזיה ונכנסת למונית בדרכה הביתה. בסיומה היא משתהה לדבר עם הנהג, והוא מסיים במילים "תודה על האישה הכי יפה בטלוויזיה". היא מובכת, אומרת תודה ויוצאת. האישה הכי יפה בטלוויזיה היא בעלת דירה יפה בחודשיים האחרונים. באוקטובר האחרון עזבה את הדירה שאותה שכרה בשלוש השנים האחרונות בשכונת בבלי בתל אביב, ועברה סוף סוף לבית משלה. אותה שכונה, אותו גן לילדים עם אותם חברים. "אני גרה בשכונה כבר עשור ומאוד אוהבת את האווירה קרוב לפארק", היא אומרת על הדירה שכל כולה שלה, ואותה רכשה במו ידיה. "בית בשבילי הוא יציבות, מקום משלי, גאווה, רוגע, שמחה, משפחתיות והמון אהבה".
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> השימוש הגאוני לקופסאות הפלסטיק של הפירות והירקות
>> אל תשתמשו באבקת סודה לשתייה לניקוי הפריט הזה במטבח
ביום המעבר לדירה, כשהמשאיות העמיסו ופרקו ציוד, היה לצידה בן הזוג יוסי יהושוע, הפרשן לענייני צבא וביטחון של ידיעות אחרונות ו-i24. היא צולמה מתעדת את רגעי המעבר, והוא הגיע ללוות. הראל, 40, גרושה כ-3 שנים לאחר 11 שנות נישואין, ויהושוע, 48, גרוש ואב לשניים, הכירו לפני כשנה כשביקרו פצועים בבית חולים; מאז הזוגיות שלהם פורחת. והשניים אף חגגו בפריז לכבוד יום ההולדת שלה שחל בתחילת נובמבר. כשהראל נשאלת אם יש סיכוי לאיחוד כתובות היא מקפידה לשמור על פרטיותם וקובעת: "נשאיר את זה לעצמנו", מה שכן הסכימה לספר הוא כמה עזר לה עם המעבר ושהוא אוהב את הבית החדש.
הדירה בת ארבעה חדרים ובפעם הראשונה שנכנסה אליה, כשהיא ריקה, הראל הרגישה שהיא מאוד מזמינה. "רציתי להיכנס ולהרגיש שהיא חמימה ומוארת, ובאמת כשנכנסים דרך המבואה לחלל המשותף של הסלון והמטבח, יש חלון כמעט על כל הקיר, שדרכו נכנס האור". בדירה יש גם ממ"ד, שדרוג רציני לאחר שבדירה הקודמת היא נאלצה לרדת ארבע קומות עם הילדים למקלט בכל אזעקה.
את הדירה עיצבה יחד איתה נועה גבע, אדריכלית ומעצבת שהראל הכירה לפני כחמש שנים, כשעזרה לה לשדרג את הסלון בדירה הקודמת. היה ביניהן קליק מהתחלה, הן נשארו בקשר כל השנים והיא ידעה שתפנה אליה כשיגיע הזמן. "יש מי שמוסר מפתח ואז המעצב עושה מה שהוא רוצה, אנחנו עשינו הכול יד ביד", היא מספרת. "אנחנו באותו ראש והיא הצליחה לפתוח לי אותו גם לגבי דברים שלא חשבתי עליהם. היא יודעת לנתב בין מה שיפה ואסתטי ובין מה שפרקטי, וגם הילדים שלנו באותו גיל, כך שהיא יודעת איזה התאמות לעשות בבית עם ילדים ומה נכון".
אי מטבח, שולחן אוכל וטלוויזיה ברהיט אחד
"מאחר שתכננו את הדירה עוד כשהייתה על הנייר, התאמנו אותה למשפחה של ירדן", מספרת גבע. "התמודדנו עם אתגר של דירה קטנה, בסך הכול 80 מ"ר, שרצינו שתרגיש כמו פנטהאוז ועדיין ייכנסו בה כל הפונקציות ומקומות אחסון רבים". לצורך כך האי אוחד עם פינת האוכל, הטלוויזיה הוחבאה באי, קירות נוצלו במלואם לאחסון מרצפה עד תקרה, ולמטבח נבחר חומר אחד לחזיתות, למשטחים ולחיפוי הקיר. "השתמשנו בגרניט פורצלן במראה אבן טבעית בעוביים שונים, כדי לשמור על חלל עם תחושת פתיחות ולקבל מראה טבעי ויוקרתי", היא מסבירה. פלטת הצבעים הכללית בהירה כדי להמשיך את תחושת הריווח, עם טיח ערבה במראה חולי ואבן טבעית לשולחן הסלון. עץ אגוז שולב לצורך חמימות בחדרי הבית השונים.
גוונים בהירים שישרו שלווה בחיים עמוסים
להראל חשוב בית שיהיה כיף לשהות בו ולהעביר בו את הזמן, ולא רק לישון ולצאת ליום עבודה. "רציתי בית שיהיה כמו הבית שאני גדלתי בו. כל החברות היו מגיעות אליי, לחדר שלי, או יושבות עם ההורים שלי בסלון. רציתי ספה גדולה ומזמינה, ולמרות שזו דירה לא יותר מדי גדולה בתל אביב, שבמטבח תהיה הרגשה נעימה לבישולים, עם אי שממשיך לשולחן אוכל". היא מספרת שבפועל לא היה מקום לאי ולשולחן אוכל, ומאחר שלא רצתה לוותר עליהם, הם אוחדו לרהיט אחד ומהאי יוצאת גם הטלוויזיה שניהם. "פתרונות חכמים לדירה בתל אביב", היא צוחקת. בשל הימים העמוסים בעבודה והתחושה הכללית הירודה, גם הצבעים שנבחרו לדירה היו מלאי משמעות. הקירות צבועים בשמנת, כולל התקרה, והריהוט משחק על גווני חול ואבן טבעית. "עם כל מה שקורה סביבנו, כשעמוס בעבודה והשגרה מלאה בגירויים וחדשות, רציתי גוונים בהירים כדי להיכנס לתוך שלווה". הילדים אומנם קטנים, בני 4 וחצי, אבל זה לא הרתיע אותה. "בחרתי גוון בהיר אבל לא חלק אלא עם דוגמה. בגלל שאנחנו מבשלים, משחקים ופעילים, הכתמים פחות בולטים כשיש אי עם שיש מחוספס יותר, חזיתות עם טאץ' קטן של חספוס".
הסלון הוא המקום שהראל הכי אוהבת לשבת בו. מאחר שהיא עובדת הרבה גם מהבית ומשתמשת בנייד, היא יושבת על הספה הגרייז'ית ונהנית מהחלל הפתוח למטבח שפרוש בפניה, ומרגישה נחת להיות במקום שלה. "חיכיתי הרבה זמן לרגע הזה של להיות בבית, והפעם הוא שלי לגמרי". הספה עם שזלונג שניתן להפרדה, ולצידה רהיט מעץ בהתאמה אישית שחציו כוורת סגורה בדלתות וחצי מדפים ששם היא מניחה אגרטלים, פרחים ודקורציה או את הניירת, הקלסרים והלפטופ שלה, שהיה צריך למצוא להם מקום. על שולחן הצד מונח גוף תאורה שהוזמן במיוחד ממעצבת, עם תמונת שער שלה ושל הילדים שפורסמה בעבר. "תמונת השער הזו ריגשה אותי, וחשבתי איך לתלות אותה. אין לי כמעט תמונות תלויות בבית, ואהבתי את הפתרון הזה שחברה מצאה לי באינסטגרם".
כדי שהמטבח יכיל כל מה שהיא צריכה ואוהבת, הראל וגבע חשבו הרבה כיצד לתכנן את אותו באופן שיוציא ממנו את המיטב. הוא בנוי בצורת רי"ש ה"נשברת" על ידי חלון, עם אי במרכז. המשך הרי"ש הוא למעשה יחידה תחתונה עם שיש שממשיך אל הקיר, ובו נקבעו לא רק מכונת הקפה אלא גם כיריים. "שיש הכי קל לנקות. יצא מהמם בעיניי", היא אומרת. גוף התאורה תוכנן בהתאמה אישית, לבקשתה במראה טבעי עם אדג'יות מודרנית. "עשינו פיס עם אבן טבעית על פס תאורה וכדורי זכוכית חלבית - שילוב של טבעי ומודרני". כשאחד הכדורים נפל ונשבר והיה צריך לחדש אותו, הרגיעו אותה שזה מביא למזל לבית חדש.
"אין לי ציפייה שהכול יהיה סופר פיין"
כשהיא אוספת את לני וגפן מהגן הם ה"בוסים", כי הם אלה שקובעים את הלו"ז לאותו אחר צהרים. "מהרגע שאני אוספת אותם הם מחליטים אם הולכים לגינה או הביתה, במה צופים ומה אוכלים. אני משתדלת להיות קשובה למה שהם רוצים, וגם אם תכננתי משהו והם מעדיפים משהו אחר אז משתדלת לזרום. אני סמכות הורים מכוונת, אבל את הלו"ז הם מכוונים. בסביבות 7 וחצי בערב הם אומרים שהם רוצים ללכת לישון, וזו מתנה". בסלון הם יושבים ביחד על השטיח, יוצרים ומציירים. "עכשיו, כשהבית מסודר ונוח יותר, זה הפך למנהג יום יומי". כל אחד בוחר ציור שאמא ירדן מציירת, בוחר טושים מעגלת האומנות שקנתה להם, והם רוכנים אל שולחן הקפה. לא לפני שפרסה ניילון למנוע זליגות. "למרות שזה בית ולא מוזיאון, זו בכל זאת אבן טבעית ואני לא רוצה לבחון אותה עם הנצנצים. אין לי ציפייה שהכול יהיה סופר פיין". בסרטונים שמעלה הראל באינסטגרם היא מעידה עליהם כעל בלגניסטים. "העברתי להם את התכונה", היא צוחקת. "כולנו כאלה, אבל מאז שעברנו אנחנו בהשתדלות להחזיר הכול למקום כדי לשמור על היופי של הבית". פעם בשבוע יש מי שמגיעה לעזור לה עם הסדר והניקיון, אבל היא עצמה אוהבת, אבל ממש אוהבת, לשטוף כלים. "להכניס ידיים למים רותחים עושה לי את זה. יש אומנם מדיח, אבל אין הרבה כלים ביום יום, אז אני שוטפת והולכת לישון כשהכיור נקי". קיפולי כביסה הם לא הצד החזק שלה, ולכן היא משאירה את המיון והסידור לעזרה שלה: "הלוואי שהייתה לי יכולת לשטח פיקס בארון".
בימים אלה מסתיים עיצוב חדר הילדים, הרהיטים בו מעץ והיא מתכוונת להכניס מוטיב דקורטיבי של קשת. הילדים לדבריה, ביקשו את כל החדר בצבעי הקשת, אבל התפשרו על מוטיב. הראל העבירה לדירה לא מעט חפצים ורהיטים שהיו גם בדירה הקודמת, למשל שידת הראטן במבואה והמראה שמעליה. כל מה שהרגישה שמתאים, עבר איתה - המיטה שלה, כיסאות, חלק מהשטיחים וג'ירפת הראטן של הילדים, שמשמשת כספרייה. "אני לא מצליחה למצוא לה מקום אבל מצד שני לא רוצה לשחרר, אז היא תקועה גם כשהיא לא מתאימה בחדר. את ימי ההולדת שלהם אני חוגגת תמיד בסימן ספרים, כי הם אוהבים ספרים, והכוננית מעלה בי הרבה זיכרונות טובים".
יש חוקים בבית שאת לא מסכימה שיעברו עליהם?
"כרגע החוק היחיד הוא שלא אוכלים על הספה, אבל בטח אשבר. כמובן שהילדים לא נוגעים בשום דבר מסוכן. יש להם מיטת קומתיים אבל ישנים איתי. כל ערב מחדש הם באים אליי למיטה ושואלים 'אפשר לישון איתך?'". גם חדר השינה שלה עוד לא גובש סופית. בינתיים יש בו מיטה מהבית הקודם, ארון חדש ושיקי שמותאם לקיר וכולל מדפים, והיא מתכוונת להכניס גם שידה ושטיח צבעוני. חדר הארונות מעץ יהיה אוטוטו מוכן, וכולו משחקי שקיפויות ומראות. "הוא הכי סטייל שיש אבל גם פונקציונלי. בחרתי בפתרונות פרקטיים כי אני אגרנית. משחררת בגדים, אבל לאט לאט". זו גם הפעם הראשונה שהראל הכניסה לחדר השינה שלה טלוויזיה. "כל החיים הייתה לי מנטרה לא להכניס לחדר שינה ופתאום החלטתי שבא לי. לפעמים אני רוצה לראות סדרה או סרט שאני אוהבת ולא להירדם על הספה, ואמרתי לעצמי שתמיד אפשר לשנות אם פחות מתחשק".
הראל נולדה וגדלה בנהריה, וההורים, שמגיעים אליה למרכז פעם בשבוע, עדיין מתגוררים בעיר הצפונית, מתנהלים בצל המלחמה. "לפעמים הם נשארים לישון אצלי, בחדר השינה, ואני עוברת עם הילדים למיטת הקומתיים הגדולה, לספה או לכורסה האפורה בקצה הסלון שנפתחת למיטה".
היית צריכה להתפשר על דברים בבית?
"ברור שהייתי שמחה אם הייתה מרפסת יותר גדולה שאפשר לשים בה ספה או עוד חדר, אבל אני מאוד מרוצה ומעריכה. זה בית בעשר אצבעות".
תכנון ועיצוב פנים: אדריכלית נועה גבע
מטבח: מטבחי רגבה
משטחים למטבח: שיש אוהד