פעם אהבו מסדרונות, והרבה מהם. גם מי שתכנן את הדירה הנוכחית, דירת שלושה חדרים בגבעתיים, בקומתו השנייה של בניין בן שלוש קומות משנות השבעים, אהב מסדרונות. הדירה מרובת המסדרונות, ששטחה 80 מ"ר, היתה אפלה וכוכית ובמצב כללי לא טוב. ואז הגיע זוג נשוי בתחילת שנות השלושים לחייו, עו"ד ופסיכולוגית, ויחד עם המעצבת שם לו למטרה ליצור חלל פתוח, מרווח ומואר, שיהיה גמיש גם במצבים היומיומיים וגם לשינויים עתידיים ולהתרחבות המשפחה.
עוד באתר לעיצוב הבית:
- זהירות, האורחים לא ירצו לעזוב: כך תעצבו את המרפסת הכי יפה
- סובבת עולם בשני חדרים: דירת 60 מ"ר לאדריכלית ולבתה
- הדירה שלא מפחדת מצבע
הדירה היתה מחולקת במקור לשני אזורים, פרטי וציבורי. בצד הפרטי היו שני חדרי שינה וחדר אמבטיה קטן ואפל המתפצלים מתוך מסדרון צר. החלק הציבורי היה מחולק לשלושה חלקים, מטבח קטן וסגור, סלון ומרפסת. הדרישה היתה לשני חדרי שינה וחלל עבודה, מאחר שהדיירים עובדים הרבה מהבית – הפסיכולוגית שוקדת על הדוקטורט שלה. נוסף לכך, היה חשוב שהשטח הציבורי יהיה העיקרי מבחינת השטחים וכן שיהיו שטחי אחסון רבים מגוונים.
"התפיסה העיצובית שלי היא של חללים נקיים ומינימליסטיים ושימוש בחומרים במתכונתם הטבעית", מספרת האדריכלית רחלי אבני, "האדריכלות הנקייה משמשת כבסיס לעיצוב אקלקטי עם פריטי ריהוט משופצים, יד שנייה ונקודות של צבעוניות עזה".
לחשוף את הבטון
מקץ שלושה חודשים ו-150 אלף שקל כך אכן היה. הרעיון בשיפוץ היה לשמור על החלוקה המרכזית בין הפרטי לציבורי תוך ניצול מקסימלי של החלל. "בחלק הציבורי שברנו את כל הקירות שתחמו את המטבח והמרפסת, פתחנו הכל לחלל אחד ומיקמנו את המטבח באמצע", אומרת אבני, "האלמנט המרכזי בחלל הוא האי, שמלכד בתוכו פונקציות רבות של אחסון, עבודה, ישיבה ואירוח. התנועה סביבו חופשית והוא קושר בין חלל העבודה שבכניסה לבין חלל האירוח והישיבה בסלון. בעתיד, אם יעלה צורך, יהיה אפשר לשנות את ייעודו של חלל העבודה לחלל משחקים לילדים ואף לסגור אותו בדלתות לחצי חדר".
בשטח הפרטי בוטל המסדרון והחדרים נפתחו לחלל המרכזי. השטח שנוסף נוצל ליצירת שני חדרי אמבטיה, אחד ליחידת ההורים, הכולל גם את יחידת השירות (מכונת כביסה, מייבש ותלייה), והשני לשימוש האורחים ובעתיד ישמש כאמבטיית ילדים. הדלתות שפורקו במרפסת - דלתות עץ וזכוכית גדולות ששירתו את החזון ליצירת חלל פתוח - נשמרו וחודשו, ועל פיהן נפתחו הכניסות לחדרי השינה. בעת התכנון עלו אופציות שונות המאפשרות מרפסת מקורה, מעין חלל ביניים בין פנים לחוץ, אך הדיירים בחרו בחצי חדר עבודה שניתן יהיה לסגור בעת הצורך.
"מתוך הקיר המחלק את החלל בולטים שני עמודים שנאלצנו להשאיר, והם קבעו לנו את מיקום הפתחים", מספרת אבני, "החלטנו לא להסתיר או להטמיע אותם בקיר אלא להפך, לקלף מהם את הטיח, לחשוף את הבטון ולהדגיש את מיקומם".
חדש, חדיש ומחודש
כבר בכניסה מגיעים לחלל עבודה פתוח, המקבל את הנכנסים עם שידה משנות ה-50 שנמצאה ברחוב ושופצה, והיא אחד הפריטים האהובים בבית. גם שולחן העבודה נמצא ברחוב. הוא התאים בגודלו, ולכן שופץ, נצבע וידיותיו הוחלפו. בחדר מוקמו מדפים המשמשים כספרייה. משמאל ממוקם ארון כניסה למעילים תיקים, נעליים, נישת אחסון נסתרת, מעליה ארון אחסון עליון עמוק.
במרכז הבית - אי המטבח, שמשמש גם לעבודה – הכיריים מוקמו עליו – וגם לישיבה ואכילה סביבו, כיסאות בר בעיצוב ברטויה. מול האי בצמוד לקיר קיים משטח עבודה נוסף עם ארונות תחתונים, עליו ממוקם הכיור, ומעל חלון רחב המאפשר אוורור מקסימלי למטבח. המטבח בעצם תוכנן בצורה של שני משטחים מקבילים המאפשר עבודה נוחה בין הכיור והכיריים. המקרר הוסתר בנישת גבס ובעצם בלתי נראה כלפי הבית.
שתי הכורסאות בסלון נקנו בשוק הפשפשים ורופדו מחדש. הספה הארוכה (2.70 מ') נקנתה בטולמנס אאוטלט, שתי כריות שנקנו ב-KAS ואחת בניו יורק, שולחן מהמציאון של איקאה. ספסל לאורך קיר שלם מגבס, לאחסון תחתיו ופריטי דקורציה עליו. ומימין דלת הזכוכית המקורית, המובילה ליחידת ההורים, הכוללת חדר שינה, מקלחת הורים עם מקלחון מרווח ומרפסת שירות עם מכונות כביסה ותלייה.
מימין נמצאת מבואת כניסה לשירותי הילדים לעתיד, הכוללים אמבטיה, אסלה ומשטח כיור ארוך. לדיירים היה חשוב שהדלת לשירותים לא תהיה מהחלל המרכזי של הבית. הנישה שנוצרה נוצלה לאחסון.
לדעת על מה להתפשר
כמו אצל מרבית האנשים, היו אילוצי תקציב שהובילו לפשרות בחומרים ובגמרים, למשל רצפת למינציה במקום פרקט או בטון. אבל צריך גם לדעת על מה לא להתפשר. למשל לא להתפשר רק כי אומרים לך שאי אפשר. "הרבה פעמים ספקים אומרים ישר שאי אפשר כשמדובר בדרישה לא סטנדרטית", מזהירה אבני, "למשל, משטח ה-OSB בחדרי האמבטיה - כל הנגרים אמרו שזה בלתי אפשרי למקמו בחדרים רטובים, אבל מאוד אהבנו את החומר וזה גם היה חומר זול. בסופו של דבר חתכנו את העץ לבד בנגרייה ושלחנו אותו לציפוי של לכה בתנור". פתרון מעניין נוסף נמצא לבעיית אוורור חדרי השירותים. "מאחר שיצרנו שני חדרי שירותים, אחד להורים ואחד שישמש את הילדים העתידיים, חדר השירותים הפנימי יותר נותר ללא חלון", מספרת אבני, "מכיוון שהדיירים לא אהבו את האופציה של ונטה, הפתרון שנמצא לאוורורו היה פתיחת פתח מוארך בגובה החלל, מעל המראה בקיר המשותף, ודקו בריק - חיתוך בלייזר של MDF שיוצר מעין משרבייה שמאפשרת מעבר אוויר ואור טבעי. גם פרקטי וגם דקורטיבי".
התהליך היה מאוד מעניין והדדי ודרש פתרונות יצירתיים, גם בתכנון גם בעיצוב ובבחירת החומרים. בתכנון עצמו נעשו עשרות סקיצות ואופציות, עד שנבחרה הטובה ביותר עבור הדיירים ועבור הצרכים שלהם. כדי להתגבר על כל המכשולים נרתם הזוג הצעיר למאמצים: היא בחיפוש אחר מוצרים מעניינים, חומרים טבעיים וזולים ורהיטים, והוא במציאת אנשי המקצוע המתאימים ובעבודה קשה – צביעה, שיפוץ רהיטים והתקנתם. כך שבסופו של דבר, למרות שהתקציב לא היה גדול, התוצאה יצאה מקסימה ומעניינת ותואמת את טעמם ואת אורח חייהם.
אדריכלית רחלי אבני, rachelisapav@gmail.com