עובד בשבילם: בית המשפחה הקסום ביער הפך ללוקיישן מבוקש לצילומים

אף שחורשת העצים המקסימה הועתקה למקום אחר כדי לפנות את המגרש לבנייה, נשמרה בבית החדש במושב שילת שליד מודיעין תחושת היער הירוק. מתוך הבית נמשך המבט להמשך החורשה שנותרה, והיא מספקת למשפחה אווירה של בית בין העצים. ביתם של גליה וורטמן, מנהלת הסושיאל של מתחם נוקטורנו בירושלים, וטל כאוי, מנהל המטבח של מסעדת "הסלון" של אייל שני, הוא לא בית רגיל בתכנון האדריכלי שלו וגם לא בחיי היום-יום של בעליו. הם מתגוררים בו עם שלושת ילדיהם, גוני בת 7, רני בת 5 ותום בן השנה ו-5 חודשים, ומדי פעם מתפנים מהבית לטובת צילומים מסחריים, משאירים אותו בידיהם של יוצרים, מפיקים וצלמים שמבקשים להשתמש בו כתפאורה למוצריהם.

 << לכל הכתבות בערוץ living 

>> בקרוב הפריחה: אומרים שזה העץ היפה בעולם

הצילום הראשון שנעשה בו היה לסטודיו knots של נטע טסלר, חברת המשפחה, שביקשה לצלם בו את קולקציית הפופים המיוחדים שלה. "זה היה מיד כשעברנו, ונטע הפכה את הסלון עם רצפת הבטון המלוטשת והקירות הלבנים להפקה צילומית עם רקדנים של להקת בת שבע", מספרת וורטמן. "אחריה הגיעו ליום צילומים Easyplant, שמוכרים בחו"ל עציצים שמשקים את עצמם, ומאז המקום עבר מפה לאוזן. היו בו צילומים למותג מטפחות ראש ובגדים לדתיות וגם מעצבת התכשיטים שלי דהרי פנתה לצלם את התכשיטים שלה, למותג התה האקולוגי 'עדנים' וגם צילומי פורטרטים".

וורטמן מספרת שהיא עצמה אוהבת לארח, והאורחים-ליום אוהבים לצלם בעיקר בסלון, שמשקיף לעצים. "כמעט כל מי שמגיע לצלם, בקושי משתמש בתאורה מלאכותית. יש המון צללים על הרצפה, ומשחקי אור וצל, ויש פטיו מיוחד, כך שהזכוכית משתקפת על הרצפה. לפעמים אני אפילו מופתעת מהזוויות שמתקבלות". אלה מגיעים ליום שלם בן 9-8 שעות, מהבוקר ועד שעות אחר הצהריים, חצי שעה מתל אביב, והמשפחה דואגת לצאת מהבית. והמחיר ליום צילום? "משתנה בהתאם להיקף ההפקה, אבל נע בין 3,500-1,000 שקלים ליום".

בני המשפחה מתגוררים בו שלוש שנים, לאחר מגורים ביפו, שבמהלכם סיימו לבנות ולתכנן אותו בעזרת האדריכלים עירית הנקין וזהר שביט מ"הנקין שביט". 170 המ"ר הבנויים ו-30 המ"ר של הפטיו משתרעים על קומה אחת. הוא הבית האחרון שנבנה בהרחבה של המושב, פינתי ומשקיף ליער, מוגבה לכיוון צפון-מערב. "מבחוץ הוא נראה ריבוע אפרפר בהיר, אפילו קצת סתמי, כאילו אין בו כלום", אומר וורטמן, "זה מה שרצינו, שיהיה צנוע, נעים ומתמזג עם הטבע. אבל כשפותחים את השער, נכנסים לפטיו ונפתח כל הנוף למסע בתוך הבית. מי שנכנס מהשער הנעול למעשה כבר נמצא איתנו בתוך הבית, רואה הכל ואנחנו רואים אותו לטוב ולרע. אווירה פתוחה".

צלמת שהגיעה ליום הפקה בבית ציינה את האווירה המיוחדת ואת התאורה המושלמת ואמרה לה שהבית אפילו יפה יותר במציאות. "יש אור טבעי בחלל הסלון ובמטבח ומי שמגיע לפטיו חווה לא רק את הפנים הבית אלא גם את ההמשך שלו בחוץ עם הנוף שעוטף את הבית", מסביר שביט, שדאג לפתוח פתחים בהתאם, כמו ויטרינה ברוחב 7 מטרים בסלון, הנכנסת לתוך קיר עבה ומעניקה מבט מלא לעצים ולציפורים.

הפטיו מתאים לנוף השכונה הישראלית

הכניסה לבית מתחילה בשער עותמאני ישן מפירוק בטורקיה שנרכש בשוק הפשפשים. עם פתיחתו נכנסים לפטיו, חצר של ממש הפתוחה לשמיים ובה עץ תות. בפטיו ממוקמת דלת כניסה ראשית, שתולה בתוך הוויטרינות בקונסטרוקציית פלדה, ועוטפת תריס במראה ישן כמו הבתים לשימור בתל אביב. "מיקום הדלת נקבע בצורה אקראית, ללא סימטריה", אומר שביט. ממורכזת לוויטרינה מבפנים פינת אוכל המעוטרת מעל במנורות נייר אורז. מימין נמצא המטבח עם יציאה החוצה דרך דלת צרה. משמאל הסלון עם החלון הענקי. לידו חדר המשפחה והחללים הפרטיים – חדר ההורים, חדרי הילדים והמקלחות.

"רעיון הפטיו מתאים לנוף השכונה הישראלית שיש בה הרבה שכנים. מאחר שרוב המגרשים קרובים זה לזה, נוצר מצב שאתה יושב בחצר 'על השכנים' ולא מרגיש אינטימיות או תחושת מוגנות", מתייחס שביט למבואה הייחודית. "הפטיו הוא חצר פרטית אינטימית ומוגנת, שגם מאפשרת לגדל ילדים קטנים בצורה בטוחה. לקחנו את מושג ה'חדר', שהוא פנימי, והפכנו אותו לחיצוני עם שמש ואוויר מעל במקום תקרה. החלונות והמטבח תמיד צופים אליו, וההורים יכולים לבשל כשהילד מולם בפטיו".

לא רק הפטיו הופך את הבית המשפחתי לשונה מבחינה תכנונית, אלא גם הפריסה של הבית על המגרש. האדריכלים המליצו לבני הזוג לנייד את זכויות הבנייה מהמרתף ומהקומה הראשונה לטובת קומת הכניסה, וכך להגדיל את שטח המחייה בקומה אחת. "בניגוד לחו"ל, שם לבתים יש קונטקסט של טבע ושטחים אינסופיים, בארץ המגרשים הפרטיים קטנים, ממוצע של 400-350 מ"ר. אפקט העדר מטה לבית שמחלק את השטח הבנוי, שהוא בין 300-250 מ"ר, לשלושה מפלסים – קומת מרתף, קומת כניסה וקומה ראשונה. זה יוצר חיים באפקט דירתי, כי חיי היום-יום מתרכזים בקומת הכניסה, בחלל של כ-80 מ"ר. הבית אומנם פרטי, אבל ברמת התחושה אתה חי בדירה מוגבלת במטראז', במבטים ועוד, וזה חיסרון גדול".

חיסרון שני בבית תלת קומתי הוא החיים עם מדרגות, שגורמות לבני הבית לעלות ולרדת כדי לנקות, לארגן, לסדר ולאסוף כביסה, מה עוד שמדרגות גוזלות שטח ומקטינות נפחים מעניינים אדריכלית. החיסרון השלישי, לדבריו, הוא המרתף, ש"עם כל הפוטנציאל שלו לעשיית ביזנס, הוא חלל פחות נעים מחלל שעוטפים אותו גינה, אוויר ואור, ובסוף ישאיר אותך לחיות ב-80 מ"ר. למה לא להיות קצת שונים, לבחור אחרת, ובמקום שטח מוגבל ליצור קומה שלמה של 200 מ"ר?".

התשובה הייתה ברורה, הפריסה הקומתית הפכה לעובדה, ואלמנט נוסף שהתאפשר בזכות כך הוא גובה תקרה של 3.60 מטר, כמו בבתים לשימור, במקום 2.80 מטר בדרך כלל. "שלוש קומות מגבילות את גובה הבית ל-8.5 מטרים ובסופו גג רעפים, מה שמביא לגובה תקרה מוגבל בבית. כשמגביהים את התקרה, הבית לופטי, החלל הציבורי גדול ללא מחיצות או עמודים, ומערכות החימום ומיזוג האוויר עוברות דרך שרוול אלומיניום שרץ יחד עם הקורה ההיקפית של הפטיו".

החומרים שנבחרו לבית מינימליסטיים ומתומצתים. "רצינו שהבית יהיה ים תיכוני, וכדי לקבל אפקט אור שמשתנה לאורך היום, בחרנו גוון לבן-אפור, פשוט ובהיר מאוד. כדי לא להתחרות בלובן ולשמר את אפקט האור שמתקבל, בחרנו גוון בהיר וטבעי לרצפת הבטון המוחלק". גם המטבח בגוון עץ חם עובד טוב עם המעטפת הלבנה והרצפה האפורה. הוא עשוי מעץ קרוליינה, עשיר בטקסטורה ובעל אחוז שומן גבוה, מה שהופך אותו למותאם למטבחים וחללים רטובים. לספה בסלון נבחר ריפוד קורדרוי בגוון ירקרק שבני הזוג אהבו, וגם הוסיפו חפצים שליקטו במהלך השנים.

בבית שבו חי שף היה חשוב ליצור מטבח גמיש, שיאפשר להסתובב סביבו ולקיים בו אירועים. הנקין שביט התייחסו אליו כאל מטבח תעשייתי, וכדי לא להגביל את העבודה בשל תאורה מונמכת, תכננו בקיר הסמוך גופי תאורה השולחים זרועות לאזור המיועד. מעל קבעו תאורת פסים פונקציונלית, שתספק את הצפת האור הדרושה בשעות חשוכות יותר.

אדריכלות ועיצוב פנים הנקין שביט

מטבח ונגרות: רונן לנגליב

חלונות: כוכב אלומיניום