"לאזן את המצב במדינה עם קצת טוב": עיצוב דירת 45 מ"ר למשפחה מפונה

הכול התחיל בבחורה טובת לב בשם חן ינוביץ', שחברה טובה שלה רות גלובני מקיבוץ מלכיה שבהרי נפתלי, שמאז שבעה באוקטובר תלושה עם ילדיה, שלחה לה הודעה קורעת לב שירו טיל נ"ט על הבית – שהם משלמים עליו שכירות ובנו וחיכו לו וגרו בו – ואין יותר בית. עכשיו באמת אין בית לחזור אליו. אחרי שהות ממושכת באזור קלי"ה, קיבלה המשפחה דירה קטנה של 45 מטרים בקיבוץ מעברות. חן פנתה למעצבת אירועים שהיא מכירה מעבודתה במיקרוסופט, נועם פירטס, וסיפרה לה שהיא מחפשת מישהי שתעזור לה לעצב את הדירה בתקציב נמוך או בהתנדבות, ופירסט מיד התנדבה בשמחה למשימה.

פירסט, בוגרת שנקר, בעלת החברה קולורה לעיצוב והפקת אירועים שביום-יום עובדת עם החברות הגדולות בהייטק ובביזנס הישראלי, מספרת שהיא פורחת כשהיא יוצרת ונובלת בזמנים קשים כשאין לה אופציה ליצור. "אני נהנית לעצב חלל שלם לכמה שעות ואז לפרק אותו ולבנות אחד אחר יום למחרת. אני מעצבת פנים רק לאנשים קרובים, או מפה לאוזן וכשיש לי זמן, ואת הדירה הזו הרגשתי שאני מאוד רוצה לעצב כי המדינה שלנו בתקופה כל כך קשה וחייבים לאזן את זה עם קצת טוב".

>> לכל הכתבות בערוץ living 

>> המנוחה והנחלה: בית ב-5 תיבות הפתעה בעמק חפר

>> דווקא ביישוב המנומנם מצאנו את הבית הכי סקסי

"בית נעים באווירה נורדית"

בקשת המשפחה היתה שלא יהיה ריהוט גם ומגושם, כמו זה שיש בכל המקומות של התרומות. בית נעים באווירה נורדית, וכמובן – בתקציב אפסי. אבל האתגר המרכזי היה גודל הדירה – איך מכניסים ריהוט למשפחה בחדר קיבוצי ישן שגודלו 45 מ"ר בלבד. 

פירסט וינוביץ' פרסמו בקשות בכל הקבוצות הרלוונטיות ברשות החברתיות, השוות, היפות, קבוצות של השכונות – וההצעות והתרומות החלו לזרום. 

"המון אנשים תרמו", מספרת פירסט, "תרמו את הצבע לקירות והמדבקות ווילונות ומיטות בחדר ילדים, תרמו את העציצים בסלון, את המדפים, התמונות, השולחנות, וגם את הספה, הכורסה, כיסאות פינת האוכל, הווילון בסלון. את השאר קנינו בסכומים ממש ממש נמוכים, של עד 200 שקל, במרקטפלייס והשלמות ברשתות כמו מקס סטוק ופליינג טייגר.

"ראשית נמצאה הספה שרות אהבה, ומשם יצאתי לשאר החלל. אני מאוד אוהבת וינטג' ולאסוף דברים מהרחוב, ורות אוהבת סגנון מינימליסטי, אז התנתקתי ממה שאני מכירה והתחלתי לצוד דברים למסירה ולחבר הכול. חרשתי את המרקטפלייס ואז מצאתי את התמונה של דיוויד הוקני שממש התחברה לספה, ואז הגיעו הכורסה והשולחן והמזנון (שהיה אמור להיות השולחן) והצבעים והמדבקות והכול מתרומות של אנשים שראו את הפוסט שלי שאני מחפשת דברים לעיצוב, והדברים התחילו להתחבר לי בראש".

"הרגשתי שכולם מנסים לתרום ולעזור"

פירסט לא היתה פיזית בדירה, רק ראתה תמונות וסרטונים ופשוט דמיינה מה הולך להיות בכל מקום. "קיבלנו כל כך הרבה הצעות לפריטים למסירה, שבשלב מסוים היו לא מעט דברים שקיבלנו והיו יותר מדי גדולים לחלל במציאות ונאלצתי לוותר עליהם, למשל לחדר הורים קיבלנו שטיח מדהים כתרומה, אבל הוא היה גדול מדי לחדר". לאחר שנאספו הפריטים ביקרה פירסט בדירה שלוש פעמים, עיצבה והתקינה עם מתנדבים נוספים במשך שלושה שבועות, וכעת נכנסה המשפחה לדירה.

כשאני שואלת אם היא היתה עם משפחת גלובני בעת הכניסה, היא עונה שלא אך ששלחו לה סרטון ושהילדים היו מאושרים. הם פחדו שוב לעזוב ולהגיע למקום בלי כלום והפעם היה להם הכול.

"הדבר הכי יפה בישראליות זה שכשקשה אנחנו מתאחדים ונותנים מכל הלב, והרגשתי שכולם מנסים לתרום ולעזור. לחיות ארבע נפשות בתוך 45 מטרים זה לא פשוט, בעיקר שבפנים מרגישים עקורים, והיה לי חשוב לתת למשפחה הזו תחושה של בית אמיתי עם מחשבה וירידה לפרטים".