דמיינו את עצמכם עולים על בגד ים, מורחים קרם הגנה ריחני, עוטים חלוק לבן, לוקחים את הספר החדש של ישי שריד ו... נכנסים לקרוא אותו בבונקר סורי ישן. נדמה שאוסף כל כך אקלקטי של חוויות ניתן לייצר רק כאן, בישראל, ובמיוחד רק כאן, ברמת הגולן, במלון "פרא" החדש, שהוקם על חורבותיו של בית המכס העליון ההיסטורי.
הוא נולד לפני מאה שנה כמבנה באוהאוס אירופי, הפך לבסיס סורי, נכבש על ידי הצבא הישראלי, הופקר עשרות שנים לעדרי פרות מזן "סימפורד" וממש לאחרונה הוא הושק כמלון יוקרתי, אולי אחד היוקרתיים בארץ. מדהים איך שטח קטן של כמה עשרות דונמים בסך הכל ברמת הגולן, עבר כל כך הרבה גלגולים שמספרים משהו על העבר וההווה של המזרח התיכון. ובמילים אחרות: כך הפך בית המכס העליון מאתר פרא למלון פאר, ובדרך גם, למרבה הזוועה, ידע תקופות של אפר.
נתחיל דווקא בהנצחה: ב-15 ביוני 1967, עם תום מלחמת ששת הימים, נהרגו בסמוך לבית המכס 11 לוחמי גולני. החיילים נשלחו למקום כדי לסרוק את הבונקרים הפזורים באזור, אולם במחדל, שעד היום לא התבררו פרטיו המלאים, נקלעו הלוחמים לבונקר ממולכד ובפיצוץ עז נהרגו 11 מהם.
סיפור האסון נקבר, יחד עם החיילים, מחוץ לדפי ההיסטוריה ההירואית של מלחמת ששת הימים. משפחות הנופלים אפילו לא זכו לתשובות בזמן אמת, לא כל שכן לאתר הנצחה מינימלי. כמה אטומים היו הלבבות? בני משפחות הנופלים אפילו לא נכחו בטקס הלוויה המהיר שנערך, שבו נקברו תשעה מהנופלים בקבר אחים בנהריה.
אבל כל זאת השתנה לפני כעשר שנים, כאשר יזם ואיש עסקים בשם ליאו גלסר רכש את המקום, מתוך כוונה להקים בו אכסנייה. גלסר, בעל העבר הביטחוני העשיר, לא יכול היה לשאת את העובדה שבמקום האסון אין ולו אזכור למי שמסרו את נפשם. עם קבלת הקרקע, קידם יחד עם משפחות הנופלים הקמת אנדרטה לזכרם. האנדרטה נחנכה לפני כארבע שנים, בנוכחות המשפחות השכולות ומפקדי גדוד 13 של גולני בעבר ובהווה.
כמה עשרות מטרים בהמשך השביל, עומד שער הברזל של המלון, המשתלב באבני הבזלת השחורות. צעד קטן, ואתם בעולם אחר.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>>חצי פולני חצי אסייאתי: ביקרנו במלון אינק בתל אביב
>> הצצה מלון הירושלמי ששופץ בימי קורונה
סלע בזלת במשקל שני טון מקבל את פני האורחים בלובי, חלון ענק בולע את הנוף הירוק פנימה וממסגר אותו לתמונה מהפנטת. בעבר שימש המקום כאורווה, ומבנהו צר וארוך. דלפקי הקבלה עשויים נחושת מושחרת (art-topping) ועבודות אמנות ישראליות מגלריית זימאק מכניסות עניין לחלל ומעוררות מחשבה, אחת כזו היא עבודה של הצלמת אנג'ליקה שר ובה מצולמות חיילות צה"ל סביב שולחן כמו בסעודה האחרונה ואוכלות אבטיח.
שני מבנים מרכזיים הוקמו בבית המכס העליון על ידי הצרפתים בתקופת המנדט הבריטי. שניהם שופצו תחת חוקי שימור מחמירים על ידי משרד האדריכלים משאת כץ א.ב מתכננים, שהיו אחראים בין היתר גם על חלוקת החלל מחדש ותכנון חדרי האירוח. בנוסף, נבנו שני מבנים חדשים, המשמשים לחדרי אירוח, הספא ומסעדת השף של המלון.
"הרעיון הראשוני היה להקים שער כניסה לארץ הבשן והגולן", אומר גלסר, "כל יום גילינו משהו אחר בשטח: פיסות היסטוריה, סגנון ארכיטקטוני, טבע פראי ונוף אדיר, מוקשים. רציתי ליצור מקום שהטבע, הנוף המורשת וההיסטוריה ינכחו בו", הוא מוסיף.
לפני כשלוש שנים חברו לגלסר כשותפים למיזם בעלי מלון אלגרה בירושלים, בהם ישי מלכה, יאיר ביטון ואבי לוי. אמנם חזון האכסניה נגנז אבל יחד עם משרד המעצבים של דנה לייטרסדורף - Interior by Leitersdorf, ומעצבת הפנים תמרה גלסר שפרן, בתו של גלסר, יצאה החבורה למשימה: להפוך את האדמה בבית המכס.
"ערכנו מחקר תרבותי לפני שניגשנו למלאכת עיצוב המלון", מספרת מעצבת הפנים נטלי רביע שהובילה את הפרויקט. "בתחילה חשבנו להתכתב עם סגנון הבאהאוס וההשפעות התרבותיות שהגיעו מצרפת ואחר כך מסוריה. עיצוב החדרים היה בתחילה מסורתי יותר עם שטיחים אוריינטליים, מיטות עץ כבדות ושיק אירופי, אבל ככל שהעמקנו בפרויקט הבנו שיותר נכון וחשוב להדגיש את הארץ-ישראליות במקום, את הסביבה הטבעית", היא מסבירה.
27 סוויטות נבנו עד כה במלון פרא, כולן מיועדות למבוגרים, ולכולן אותה שפה עיצובית אבל כל אחת מהן מנוסחת קצת אחרת. בכל אחד מהמבנים והחדרים נשמרו עד כמה שניתן המאפיינים המקוריים: קירות מאבן בזלת מקומית, רצפות מאוירות, תקרות גבוהות וחשופות, בטון מוכתם. בכל חדר יצרו המעצבות איזון בין החומרים הטבעיים והגולמיים שנמצאו בבית המכס והסביבה, לבין פריטי טקסטיל עשירים מפשתן וכותנה. שילוב בין גופי תאורה רכים ובוהמיינים לספריות ופריטי ריהוט מברזל עם שיק תעשייתי.
בסוויטה אחת לוח ענק עשוי בזלת משמש כראש מיטה, ומיטות סוריות נטושות שנמצאו בבונקרים הוסבו לפינות ישיבה מסוגננות למרפסת, מעשה ידיו של גלסר, שהחליט להפיח בהן חיים חדשים. את הפרקט שהותקן בחדרים הוביל גלסר כל הדרך מברזיל (עצים שהגיעו היישר מפירוק המבנים ששימשו באולימפיאדה שנערכה שם ב-2016) ,סלעי בזלת הוסבו לשולחנות קפה, ענפי זית מקשטים את החדר ואבני טוף משמשות כמתלים. בחדרים הפונים לבריכה וילונות עשויים חבלים מספקים פרטיות מצד אחד והצצה מצד שני. חדרי הרחצה בעלי מראה אורבני ומוצרי אמבט של ל'אוקיסטן. בחדר מיני בר עם שתייה קלה, יין ושוקולדים, בחלק מהחדרים יש מקלחת חיצונית, באחרים נוף גלילי. על הריהוט, פריטי הטקסטיל והאקססוריז בחדרים ניצחה לי שדמי חדד, בעלת המותג "לילו הום". על ריהוט החוץ ופינות הישיבה ברחבי המלון הייתה אחראית יעל הדר בעלת המותג HOME RUN, יחד הן הכניסו הרבה סטייל ונינוחות לחלל.
רשת הצללה צבאית, בר מחלודה
בשעות הצהריים חודרות קרני שמש מבעד ליריעת ההצללה הצבאית שנתלתה ברחבה המרכזית, ומטילים כתמי צל יפהפיים על הקירות כל הדרך לבריכה. הבריכה, למרות גודלה (10X15 מטר) מזכירה את אחת מבריכות הקצינים הפזורות ברמת הגולן. קרקעיתה חופתה בפסיפס בגוונים ירוקים, שמעניקים למים צבע טבעי ועמוק, אבן מקומית מחפה את שוליה, וערסלי חבל תחת שמשיות עשוית בדי מקרמה מזמינים להשתרע בהם, להתנדנד ולנדוד. לשכוח את כל הבונקרים בעולם.
עצי פרי ארץ ישראליים נשתלו במתחם, ששטחו 7 דונמים, וברחבה המרכזית מודלקת מדי ערב מדורה. מסעדת השף משמשת את אורחי המלון ואת הקהל הרחב. למעצבות היה חשוב ליצור חלל פונקציונלי אבל מזמין וכיפי. המסעדה, בניצוחו של השף הצעיר רועי דורי, מעוצבת בקווים נקיים וצבעים בהירים, חזית הבר עשויה חלודה, משטח העבודה והטאבון עשויים מנירוסטה, שולחנות עץ חשופים, אהילי בד ועבודות אמנות מכניסים רכות ומחממים את החלל. ארוחת הבוקר מורכבת מבופה מגוון של גבינות מקומיות, סלטים מחומרי גלם שגדלים באזור ומאפים מושחתים. המנה העיקרית מוגשת ישירות לשולחן.
בספא חדר טיפול זוגי וחדר טיפול אישי בלבד בשלב זה, אבל אל דאגה, אם אין חדר פנוי בשעה שתרצו אפשר תמיד להזמין עיסוי לחדר. יש סאונה רטובה ויבשה ומנהל את הספא יעקב קולטש, איש נעים הליכות ואחד שמבין באזורי חיוג תפוסים. קולטש, תושב קצרין הסמוכה שניהל במשך 20 שנה את הספא של מלון היוקרה מצפה הימים, מתפאר בנבחרת המטפלים שלו. "אני מכיר את כל המעסים באזור הצפון, ובחרתי בפינצטה את הטובים מכולם", הוא אומר. בספא שמרו המעצבות על שקט חומרי. הרצפה מחופה אבני בזלת, בפינת ההמתנה הוצב שולחן ונגה בן 150 שנה מהודו, לחלון נבחר וילון פשתן רך בצבע ניטרלי ובחלל פזורים אקססוריז שמזכירים איים טרופים.
עלויות בניית המלון הסתכמו בעשרות מיליוני שקל, ומחיר ללילה מתחיל מ-2,200 שקל באמצע שבוע, מחיר שאינו מתאים לכל כיס: "אני מבינה שיש על זה שיח", אומרת תמרה גלסר שפרן, "השקענו המון שנים של עבודה ועלויות ביצירה של המקום. אני מרגישה שמי שיבוא להתארח יקבל את מלוא התמורה. זה שילוב מנצח של טבע, שקט פשטות ואותנטיות עם אלגנטיות, מלכותיות ושפע", היא מוסיפה.
ומה עושים שם בחורף? יש ג'קוזי ליד הבריכה המחוממת, יש מדורות, יש מרתף יינות אינטימי עם מבחר של יינות מיקבים תוצרת הארץ, יש מסלולי טיול בשפע, סדנאות ופעילויות, אוכל משובח אבל הכי כיף? פשוט לקחת מצלמה וספר וללכת לאיבוד ברמה.
