כמו הרבה הורים אחרים, גם נעם שזיפי ומיכל נמרוד שזיפי מחיפה הבינו שמוטב שבתם הסטודנטית, שבתקופת הקורונה עברה ללמידה מקוונת, תחזור לגור בבית ותחסוך את שכר הדירה החודשי ששילמה על דירה קטנה בנווה ימין עם בן זוגה. מסקר שנערך לאחרונה בהתאחדות הסטודנטים עלה כי מחצית מהסטודנטים שיצאו לחל"ת – בין 70 ל-100 אלף – אינם זכאים לדמי אבטלה. תוסיפו לכך את העובדה שרבים מהצעירים הללו עובדים במסעדות, ברים ואולמות אירועים שנסגרו ומצאו את עצמם במצוקה כלכלית, בלי יכולת לשלם שכר דירה. אלא שבני הזוג שזיפי הם לא כמו הורים אחרים: היא סוכנת נדל"ן ותיקה, הוא קבלן שדרוג ושיפוץ מבנים, ויחד הם הצליחו למצוא הזדמנות גם בתקופה הכי קשה שידע המשק הישראלי מזה שנים.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
>> הבריכה הזו היא הדבר הכי חם, ותראו מה היוא יודעת לעשות
>> 84 אלף שקל בחודש: זה הסכום שהארי ומייגן משלמים על הבית
לשניים דירת חמישה חדרים בבניין שנבנה בשנות ה-50 ושמר על אופי מיוחד, כולל גג רעפים וקיר לבנים אדומות מקורי בתוך הבית. אחרי חלוקה בהסכמה עם שאר דיירי הבניין, בני הזוג נשארו עם גג לרשותם ועוד טרום תקופת הקורונה החליטו לשפץ אותו כדי להשביח את הנכס. "אמרנו – נעשה יחידה ובעתיד, כשנהיה זקנים, נכניס אורחי AirBnb וזה יהיה נורא נחמד, אני אכין להם ארוחת בוקר במטבח שלי", אומרת נמרוד שזיפי. אלא שעם פרוץ המגפה והסגר השתנו התוכניות, ויחידת הדיור – שבנייתה הושלמה תוך כדי תקופת הקורונה – הפכה לדירה החדשה של בתם דור.
"היא לומדת בזום, ממילא היא לא תחזור לבינתחומי עד תחילת שנת הלימודים הבאה, ואנחנו משלמים אלפי שקלים בחודש יחד עם ההורים של החבר שלה", מסביר שזיפי. "הם בעצמם באו אלינו ואמרו תקשיבו, אין טעם שנחזיק דירה. כואב לנו שאנחנו צריכים מעכשיו עד סוף השנה להוציא סכום של יותר מ-20 אלף שקל, אנחנו חוזרים הביתה".
את החלל, ששטחו 58 מ"ר, הפך נעם ליחידת דיור ובה חדר שינה ענק, סלון גדול עם מטבחון והכנה למכונת כביסה, חדר רחצה עם אמבטיה משיש וחדרי ארונות שמוקמו בשולי החלל. "נעם קנה אביזרים יד שנייה בשוק הפשפשים, הוסיף פלטת שיש ועשה ארונית מיוחדת לחדר הרחצה", אומרת נמרוד שזיפי. "הקומה למעלה נראית מאוד צימרית, אפילו הדלתות ישנות - לא כי חסכנו, אלא כי רצינו לשמר את האופי המיוחד". היא מעריכה כי השדרוג העלה את ערך הבית בכ-400-500 אלף שקל.
"הילד אומרים שהם רוצים לחזור הביתה"
משפחת שזיפי לא לבד. ערן סיב, יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים, מצביע על מספר מגמות חדשות בענף השיפוצים – בהן גם בניית יחידות דיור כאלה. "אנשים פתאום קיבלו טלפונים מהילדים שלהם, שאומרים - אין לי כסף לשכר דירה, אני רוצה לחזור הביתה", הוא אומר. "ההורים צריכים להתאים את הבית למצב הקיים - להוסיף חדר, או להוסיף מקלחת ושירותים לחדר קיים. התחלנו לקבל הרבה טלפונים ובקשות מאנשים שהיו אמורים לנסוע לחופשות בארץ או בחו"ל והתפנה להם כסף מחופשה שהתבטלה, והעדיפו לשפץ את הדירה".
תחילת תקופת הסגר היתה קשה מאוד עבור קבלני השיפוצים, הם מספרים. "עבודות התבטלו כי אנשים חששו להכניס אליהם פועלים הביתה", מסביר סיב. "נאלצנו גם להחזיר כספים שקיבלנו על החשבון, כשלקוחות יצאו לחל"ת והחליטו לבטל או לדחות את השיפוץ".
"יש לי לקוחה, אישה מאוד מבוגרת, שאני צריך לסיים אצלה עבודה, והיא צלצלה וביקשה שלא אגיע כרגע", אומר שזיפי. "עבודות פסח אופייניות, צביעות וכו' לא היו. גם לא נעניתי להן, כי לא בא לי להיכנס לבית מלא ילדים. אני בקבוצת סיכון בעצמי", הוא מוסיף. "רוב הדירות שאני עובד בהן ריקות, אבל אנחנו עובדים עם מסכות, יש סבון אנטיספטי בכל חדר, שוטפים ידיים, אני מחטא את הרכב שבו אני והפועל שלי נוסעים מדי יום".
קושי בלתי צפוי היה מחסור בחומרי גלם. כשהגבולות נסגרו אי אפשר היה להשיג קרמיקה ואסלות מסוגים שונים, מספר שזיפי, ואפילו מסכות לעבודה עם אבק. גם העובדה שרוב הפועלים הם פלסטינים המגיעים מהשטחים לא הקלה על העניין. "אין ועדות של מדור תשלומים להיתרים לעובדים פלסטינים, וזה גם נפל על הרמדאן. הם חוששים להיכנס ואחר כך לחטוף 14 יום ריתוק. בנוסף גם אי אפשר לשלם להם בצ'קים, הבנקים נסגרו בשטחים", הוא אומר.
לצד אותם ביטולים ומגבלות, נוצרו גם הזדמנויות חדשות. "עבדתי כל התקופה, לא ישבתי יום. אפילו היתה גאות בעבודה", חושף שזיפי, וסיב מנדב את נתוני התאחדות קבלני השיפוצים: "אנחנו מרגישים עלייה בביקוש. אחרי חודשים שאנשים לא יצאו מהבית, הם רוצים לשפץ אותו. אם הטלפונים והצעות המחיר יהפכו לעבודות, אנחנו עדים לעלייה של לפחות 20 אחוז לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה".
מעבר לבניית יחידות דיור לצעירים ששבים הביתה, בהתאחדות מצביעים על מגמות נוספות: אחת מהן היא יצירת חדר עבודה למי שעברו לעבוד מהבית. מיכל נמרוד-שזיפי בעצמה העבירה את עסקיה לחדרה הישן של דור, שמלכתחילה נבנה כיחידת דיור עם חדר רחצה.
"הרבה מתווכים שאני מכירה, אנשים כמוני שהם חברה של איש אחד שעבדו בוויוורק או שכרו משרד והתחלקו, החליטו שהם חוזרים לעבוד מהבית", היא אומרת. "למה לשלם 2,000-3,000 שקל על שולחן באיזשהו מקום, אם הם יכולים לארגן לעצמם חדר עם שירותים ואמבטיה צמודים בתוך הבית שלהם?".
"אנשים יבדקו טוב טוב לפני שיעברו לבית אבות"
עוד מגמה מעניינת שזיהתה נמרוד שזיפי היא ביקוש בקרב בני הגיל השלישי לאלטרנטיבה לבתי האבות בתקופת הקורונה. זוג לקוחות מבוגר, הסובל ממחלות שונות, העדיף לרכוש דרכה דירה בבניין מגורים בחיפה בקרבת מרכז מסחרי גדול, קופת חולים ובנק, לשפץ אותה בעזרתו של נעם ולהנגיש אותה לצורכיהם – כל זאת, כדי לא להגיע לבית אבות. "אנשים עושים את החשבון שבמקום לשכור דירה יקרה בבית אבות ולהסתכן בקורונה, עדיף להם לשלם על דירה שתישאר משלהם", היא מסבירה. היא החלה לפרסם בפייסבוק דירות דומות, שעד כה לא זכו להתעניינות בגלל דמי ניהול גבוהים, וקיבלה פניות רבות ממתעניינים. "אני מאמינה שברגע שקצת יפתחו את השסתום ואנשים יוכלו לצאת ולזוז, תהיה מגמה של אנשים שיבדקו טוב טוב לפני שהם עוברים לבית אבות", מוסיפה נמרוד שזיפי.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
ומה העלות המשוערת של שיפוץ כזה? הוספת חדר עבודה דורשת התקנת קירות גבס פנימיים, הוספת נקודות חשמל ואינטרנט, מיזוג אוויר וצנרת למיזוג והחלפת דלת. העלויות מסתכמות בממוצע בכ-15-20 אלף שקל. הפיכת חדר שינה ליחידת דיור היא סיפור מעט יותר יקר: פרט לתוספת נקודות חשמל וקירות גבס למחיצות וצביעה מוסיפים חדר רחצה וצנרת מתאימה – עלות שמגיעה לסביבות 20-30 אלף שקל. התאמת דירה לדיירים מבוגרים כוללת מקלחון ושירותים מונגשים, הגדלת פתחי דלתות לכיסאות גלגלים לפי תקן, דלתות הזזה, חדר למטפלת, פתיחת דלפק בין המטבח לפינת האוכל כדי שאפשר יהיה לראות את העובדת, החלפת החלונות לחלונות עם בידוד כפול ודלתות אקוסטיות ושיפוצים קוסמטיים. כל אלה מסתכמים בפחות מ-50 אלף שקל, להערכתו של שזיפי.