יש בני אדם שלא מתחברים לירושלים. חלקם מחוסר היכרות מספיק, וחלקם דווקא מהיכרות קרובה מדי. ככה זה עם ערים שסוחבות על עצמן טונות של היסטוריה, מחלוקות וחיכוכים, דתות וזרמים, סלעים שכבדים אפילו לכתפיים עשויות אבן. הגבר שלו נישאתי בשנה שעברה שייך לפלג הראשון. נדמה לי אפילו שהוא כועס על ירושלים, אבל הוא אף פעם לא טרח בכלל לדבר איתה.
אז אני לוקחת אותו ללילה בה. אין לו ברירה. הוא הורה טרי שמציעים לו לילה בלי זאטוטים, מלון בוטיק חדש מהניילונים, סיורים קולינריים, ואפילו רכיבה על סגוויי. אף אחד לא יסרב לזה, אפילו לא מישהו עם דעות ירושלמיות קדומות.
אנחנו מגיעים למלון טריפ בת שבע החדש, שנבנה על יסודות טירת בת שבע, במיקום אופטימלי, מרחק קצר מבית הכנסת הגדול, שוק מחנה יהודה והכותל. וכבר מהלובי ברור לי שדעתו על ירושלים תשתנה. הכורסאות הכתומות המעוצבות, קירות הבטון המשולבים במתכת שחורה, התיבה הכבדה הירוקה המשמשת כשולחן, מנורות המתכת הזהובות, רצועות העור המחזיקות את תאורת דלפק הקבלה – כולם מבטיחים שצפויה לנו חוויה אקסקלוסיבית. וגם אם הוא לא מתחבר לירושלים, לאקסקלוסיביות הוא דווקא מתחבר מאוד.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
11 קומות של סטייל
החדר שלנו קטן ונעים ומריח חדש (אחד מתוך 79 חדרי האירוח במגוון גדלים המתפרשים על פני 11 קומות). מיטה לבנה עם גב מרופד רקום, כורסה כתומה נאה, שולחן שחור דקיק הפונה אל נוף מזרח ירושלמי מלא קסם, חדר רחצה שחור-לבן, אבל אנחנו לא מתעכבים ויוצאים לסיור בעיר.
אחרי ששנינו היחידים בקבוצה שעושים בושות ונופלים מהסגוויי (הוא משחצנות יתר ואני מחששנות יתר), אנחנו זוכים להתפעל גם מחדר הישיבות האלגנטי וכורסאותיו הטורקיזיות העגלגלות והנוחות, שם מוגשים קפה ועוגיות; ומהתצפית הפנורמית על הגג (שמושלמת עוד יותר בלילה), ומאוחר יותר גם מחדר האוכל האינטימי, שם חובר לו ויטראז' עתיק למראה למראות עדכניות.
ירושלים של אלמנטים מזהב
"ניסינו לקחת אזורים נקיים ולתת להם תרגום של הטקסטים של ירושלים למקום שמרגיש היום", מספרת לנו מעצבת המלון אדריכלית דנה אוברזון על רקע ארוחת ערב יוונית. "מקום שהוא טיפה יותר כמו בית ופחות כמו מלון. כזה שמקבל אותך וגורם לך להישאר. מלון הרבה פעם מייצר כוח עיצובי כל כך חזק שאתה מרגיש לא שייך, בגודל ובאינטימיות.
"גם מבחינת האוצרות של האמנות, בקומות ובחדר האוכל, חיברנו פרצופים של ירושלים, אמנות ירושלמית, שיושבת על היום, על 2017, ובגלל שהיא ביתית אין לה נטייה להיות טרנדית או להתיישן. לקחנו את רעיון האקלקטיות מהחללים הציבוריים לקטן, לתוך החדרים, תרגום של שטיחים אתניים לשטיחים של היום, לא לפחד מצבע. אלמנטים של זהב שמתכתבים עם 'ירושלים של זהב'".
בריאיון אצלנו כאן סיפרה אוברזון כי מאחורי עיצוב המלון עמד רצון לספר סיפור של מסע; אוסף של זיכרונות וחפצים. "שילבנו פרופס מעולם התוכן של מסעות - מזוודות ישנות בלובי, אוניות, גלובוסים, משקפות. בחרנו באמנות ירושלמית קלאסית של ויטראז'ים ונתנו לה טוויסט עם ציורי גרפיטי". אז אמנם מקבצי המזוודות והגלובוסים נראים לי טיפה לוחצים מדי את המטאפורה, אבל האמנות על הקירות באמת פנטסטית.
אחרי לא מעט ראקי לחתימת הארוחה יצאנו אל תוך הלילה הירושלמי, לעבר מחנה יהודה העטוי בבגדי הלילה הנוצצים שלו. נדחקים בין השולחנות העמוסים אנשים מכל הצבעים והתרבויות. גרמניות גבוהות עם עיני חתול, אתיופיות עם בגדים צבעוניים, חרדים לובשי שחורים וסטודנטים היפסטרים מבצלאל וכל הבירה והוויסקי והפלאפל והלחמניות הטריות שממשיכות להגיח מתנורי המאפיות. "ממש לא ידעתי שירושלים כזאת מגניבה", הוא אומר לי כשאנחנו חוזרים מתנודדים לחדר. טולד יו סו.
מלון טריפ ירושלים בת שבע, קינג ג'ורג' 42, ירושלים.
* הכתבת היתה אורחת של המלון