הו כנרת שלי, כמה נחמד לטבול בך באמצע השבוע, כשיופי חופייך הריקים לא מבייש את קופנגן. מה רבה הייתה שמחתנו אם כך כשנפלה עלינו חופשה ספונטנית במלון סופיה החדש והנאה שבלב טבריה, ממש ליד המלון הסקוטי, המשלב ישן וחדש בחן רב. לצד המבנה ההיסטורי, שהיה בית הממשלה בטבריה, הוקם בניין חדש ובו 120 חדרים מחופי עץ, שמאחד מהם בקומה השישית השקפנו על נוף עוצר נשימה ביום חול אביבי ורגוע.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
אבל רגע, מי זאת סופיה? ובכן, סופיה המדוברת נולדה ב-1894 בדמשק, שם התגוררה עם משפחתה, ובגיל 17 נאלצה לנסוע לבואנוס איירס ולהינשא ליצחק סרוגו, שאותו לא הכירה. לאחר כחודש וחצי של מסע מטלטל בספינה איטלקית רעועה, הגיעה אל העולם החדש, העולם הנוצרי הלטיני של בואנוס איירס, ולא הצליחה להתרגל אליו. היא התגעגעה לחיים בדמשק, לילדותה ולטיולים שערכו היא ומשפחתה מחוץ לעיר – במיוחד היה לה זכור הטיול לכנרת, שם ככל הנראה החתימו היא ומשפחתה את תעודת המעבר בבית הממשלה בטבריה. למרות געגועיה, התמסרה סופיה לחיי הנישואים וילדה חמישה ילדים.
מות שניים מילדיה ממחלת הפוליו ומות בעלה בתאונת דרכים חיזקו את אמונתה הדתית ואת הצורך לעלות לישראל, וב-1963 עלתה לארץ עם בנה אליהו ומשפחתו. בעקבותיהם הגיעו ארצה שאר בני ובנות המשפחה. אט אט הם חיסלו את עסקיהם בארגנטינה והחלו לפעול בישראל בענף הבנייה. סופיה חיה בדירה קטנה בבת ים עד מותה, כשש שנים אחרי שהגיעה לארץ.
45 שנה לאחר מותה רכש ראובן סרוגו, בנה הצעיר, את מבנה בית הממשלה בטבריה, כמה חודשים לפני ממותו ממחלה קשה. ילדיו, נכדיה של סופיה – יצחק, ראול, יואב וסופי – שימרו עם הרבה נשמה את המבנה המיוחד, והפכו אותו למלון. השיפוץ נעשה בניצוחם של אדריכל השימור איל זיו, פייגין אדריכלים כאדריכלי המבנה ורונה לוין ורות פקר כאדריכליות הפנים והמעצבות, ובמהלכו נוקו אבן בזלת שבקירותיו, שוחזרו הקשתות ומעקות המתכת עם עיטורי הבדיל, חלונות העץ נבנו מחדש, והמרצפות הצבעוניות – שיוצרו בעבודת יד במפעל בדמשק – לוטשו ונוקו. המבנה ההיסטורי שומר ושוחזר לתפארת ומהווה כיום עדות חיה להיסטוריה המפוארת של טבריה ושל יהדות סוריה, וכך, בהנצחת שמה, נסגר מעגל בהיסטוריה המשפחתית.
חמאם טורקי ובריכת אינפיניטי
החדרים מחופי עץ וחדשים למשעי, ועיצובם מודרני ואפילו הייטקי. הם מרוהטים בספה אפורה, מיטה בעלת לוח ראש מרופד בבד בצבע חאקי, שולחנות שחורים קטנים משמשים כשידות לילה, טלוויזיה על רגל דקה בפינת החדר, ווילונות לבנים מתקרה עד פרקט, מראה ענקית נוחה. חדר הרחצה רחב ידיים ובו אמבטיה נעימה וגם מקלחון נפרד, ואפילו יש מתלים במינון הנכון על הקירות. אהבנו במיוחד: הלוחות החכמים עם אייקונים השולטים על התאורה ואף מכריזים אם אפשר להיכנס לחדר לנקות או שעסוקים פה בלנמנם. יש גם ארבעה חדרים נגישים שהותאמו במיוחד לאורחים עם מוגבלויות.
מחוץ לחדרים: הצבעים השולטים הם שחור ואפור, המתכתבים עם אבני הבזלת (אבל אולי כדאי להוסיף קצת צבע באקססוריז). הלובי רחב הידיים מתאפיין בקשתות מרשימות, רצפה מצוירת ומנורות תקרה גדולות ממתכת. בקומת הכניסה נמצאים גם חדר עיון ותרבות "אבולעפיה", שהוא חדר מורשת והשראה ואפשר לעלעל בו במגזינים וספרים ישנים וחדשים, וחנות בוטיק לבגדים ומזכרות (שעוד לא נפתחה). בקומה הראשונה יש מתחם ספא ובו חמאם טורקי מפתה; ומסעדה שמגישה ארוחות גליליות עשירות (ארוחת הערב וארוחת הבוקר שדגמנו היו טעימות ביותר). יש גם מרתף יינות, בריכת אינסוף נעימה הגובלת בבתי השכונה וצמודה למתחם הכושר, ובית כנסת, אבל גולת הכותרת היא הגג, המציע פינות ישיבה נוחות להפליא, צמחייה מלאת צבע ונוף עוצר נשימה. מיקום מושלם לכוס יין בשעת השקיעה. תעשו סיור וירטואלי ותראו בעצמכם.
הכתבת היתה אורחת המלון
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן