כשהייתה בשבוע ה-35 להריונה, לטל בנאורי בת ה-28 היה הכל: בן זוג מושלם, תינוק ראשון בדרך ובית יפהפה בתל אביב עם סטודיו שבו היא מעבירה שיעורי פילאטיס מסביב לשעון. אך כשהתקרב מועד הלידה היא ידעה שהיא חייבת להוריד הילוך ולא רק להפסיק ללמד, אלא גם לסגור פינות אחרונות ב"טו דו ליסט" - לארגן חדר לתינוק שייוולד, לקבוע תור לדיקור ולציפורניים ואולי גם להספיק שיעור יוגה או שניים. מעבר דירה ממש לא היה ברשימה. לפחות לא עד שגילתה כי אותו בן זוג מושלם, עמרי, כבר אמר "I DO" לבית הבא שלהם ללא ידיעתה. תאריך המעבר? פחות או יותר עכשיו.
"באמצע שיעור, מתאמנת שגרה שני בניינים לידנו סיפרה שהם עוברים למושב, וביקשה שאפקח עיניים, אם אני מכירה מישהו שמעוניין להחליף אותם מהרגע להרגע. כשסיימנו סיפרתי לעמרי, כדי שיבדוק גם עם החברים שלו. הוא אמר שהוא אולי יקפוץ לראות אותה, ואני, שלא הבנתי מה ההתלהבות, המשכתי למתאמנות הבאות. רק מאוחר יותר גיליתי שהוא היה רציני, כשפתאום קיבלתי ממנה סמס: 'נראה לי שמגיע לך מזל טוב'".
באיזה שלב הבנת מה קרה?
"אמרתי לה שאצלצל אליה אחרי שאדבר איתו, כי לפעמים הוא עושה דברים משוגעים, יש לו נטייה לקחת על עצמו פרויקטים. ואז הוא חזר הביתה בחצי חיוך ואמר 'נראה לי שסגרנו'. ואני בחודש התשיעי להריון שלי, כן? נשים בשלב הזה מקננות. לא סתם אומרים שכל כך חשוב לאישה הריונית שיהיה לה את המקום המוכר והנוח שלה, זה מרגיע. אז ברור שנלחצתי. אמרתי לו, 'מה נעשה? אני אמורה ללדת!', כבר ידעתי איך אני מתכננת את הקן שלי, הכל היה ברור, והוא רק אמר 'יהיה בסדר. את לא צריכה לעשות כלום, אני אעשה הכל'".
ללכת בדרכו
אחרי שנתיים של זוגיות, טל, ממשגב הצפונית במקור, כבר ידעה עם מי יש לה עסק. היא רקדנית בהכשרתה ומעדיפה חיים יציבים ונטולי שינויים, עמרי (35) הוא איש עסקים רציני עם נפש חופשייה של ילד. הם הכירו דרך האינסטגרם כשהוא עוד גר בוויליאמסבורג, ניו יורק, ותוך זמן קצר הם נפגשו, התאהבו, ראו ביחד עולם, התחתנו והתמקמו בדירה במתחם גינדי TLV, שבה פתחה בנאורי את הסטודיו הבוטיקי שלה לפילאטיס.
אז מה דחף אותם לעבור דירה דווקא עכשיו, בחודש התשיעי? "גרנו במשך שנה וחצי בדירה מהממת וחדשה עם שלושה וחצי חדרים, שבה גם לימדתי את השיעורים שלי בחדר הממ"ד, שהוסב לסטודיו. תכננו להישאר בה, ואפילו התכוונו לחתום על שכירות לטווח ארוך בגלל עליית המחירים ומתוך רצון להתמקם בשביל הילד, אבל החשש היה שעם סיום החוזה השכירות תעלה בצורה משמעותית לסכום שיכביד עלינו וידחוק אותנו מחוץ לעיר. מעבר לזה, גם חששנו שהפרטיות שנצטרך למען גידול התינוק תתנגש עם השיעורים והאנשים שבאים והולכים. לא היינו בטוחים אם וכמה נוכל להמשיך ככה".
והדירה הנוכחית?
"אין מה להשוות. היא נמצאת באותו מתחם אבל במיקום טוב יותר, מוארת יותר ועם נוף יפה יותר, בניגוד לדירה הקודמת שהייתה מול אתר בנייה. הדירה החדשה מאוד דומה לקודמת רק גדולה יותר ב-20 מ"ר - ארבעה חדרים ב-105 מ"ר. מה שקרץ לנו יותר מהכל זו העובדה שמבנה הדירה החדשה הרבה יותר התאים להמשך פעילות הסטודיו ולא רק הסיר את הפחד שאאלץ לסגור אותו, אלא גם איפשר לי להגדיל את כמות המשתתפים בכל אימון. בונוס לא פחות חשוב הוא ששכר הדירה היה יותר נמוך ממה ששילמנו קודם והעובדה שאיפשרו לנו לחתום על חוזה ארוך מהרגיל, שנתן לנו את הביטחון להשקיע בדירה קצת יותר ממה שבדרך כלל משקיעים בדירה שכורה".
נשמע מדהים, אם מתעלמים מהעובדה שבאותו זמן את בחודש תשיעי. איך התמודדת עם הסטרס?
"הייתי אמורה מאוד לחשוש ולהיות בלחץ, אבל הקשר שלנו מאפשר לי ממש לסמוך עליו בעיניים עצומות. אני באופיי יותר חוששת אבל הוא פרויקטור, בן אדם שעושה דברים עד הסוף. הוא גרם לי להבין שלטווח הארוך זה הצעד הנכון. הוא עזר לי להתגבר על הפחדים שלי, שזו גם התמודדות בפני עצמה, וזה מה שיפה בקשר - שיש לך את היכולת להתפתח וללמוד על עצמך".
ואז הגיע התינוק
אפשר להניח כי אחרי שחתמו על החוזה לדירה החדשה השניים התחילו בהכנות קדחתניות, אריזות, קניות וחיפוש אחר דייר מחליף, אבל במציאות זה היה קצת שונה. "המעבר היה מנותק לגמרי ממני, עמרי דאג להכל", טל צוחקת, "ההיריון שלי הביא איתו המון אתגרים, כך שהייתי עסוקה בכלל בהתמודדות עם ההיריון עצמו. אבל הוא היה עם לו"ז מסודר - ביום הזה מפנים דירה, ביום הזה מסיידים ומגיעה מנקה, ביום הזה וילונות, ביום הזה מגיע איש פרקט. הדירה החדשה הייתה פשוטה יחסית, מאוד בסיסית מהקבלן. לא היו מוצרי חשמל, לא היו רהיטים, דירה ריקה לחלוטין. הדיירים הקודמים לקחו איתם הכל. נשארה רק רצפת קרמיקה וגם גופי תאורה לא היו. אפילו בעל הדירה הקודם שלנו השקיע יותר בגימור שלה. פה זה היה מאוד בסיסי".
הימים חלפו ורגע האמת התקרב בצעדי ענק. שניהם, ליתר דיוק. טל הייתה אז בשבוע ה-37 להריונה ובדיוק נפרדה מהמתאמנות שלה לרגל חופשת הלידה שנפתחה במעבר דירה, אך ממש כדברי הקליקבייט הידוע - למה שקרה אחר כך היא לא ציפתה. השניים כבר התכוננו למעבר הדירה בסופ"ש ושלל הסידורים שמגיעים עמו, כדי שהכל יהיה מוכן להעברת הרהיטים בראשון. אבל אז הגיע התינוק. "ביום חמישי הלכנו לביקורת בבית החולים, שם גילו שיש לי סוכר גבוה ולא מאוזן, והודיעו לי שמזרזים את הלידה ומקדימים אותה בשבועיים לאותו היום".
בשישי בלילה, כעבור לא מעט שעות וכמה לחיצות בודדות, טל ועמרי הפכו רשמית לאמא ואבא עם בואו לעולם של התינוק הקטן. ביום שני, אחרי מספר ימי אשפוז, המשפחה המאושרת שוחררה לביתה, או ליתר דיוק, לבית הוריו של עמרי מחוץ לתל אביב, כי זה שלהם עוד לא היה גמור. "מהרגע שהגענו אליהם, עמרי עבר לחיות על הקו - בבקרים הוא עבד על הדירה ובערבים חזר להיות איתי, עזר, עשה מקלחות, הכל. בכלל, העזרה של ההורים, משני הצדדים, בתקופת ההסתגלות הייתה מדהימה. זה לא מובן מאליו".
בזמן הזה חשבת על הבית שלכם? על ההתמקמות וההתאקלמות שתיעשה עם תינוק קטנטן?
"היה לי בעיקר קשה עם החששות - לאן אני אגיע, אם ארגיש בבית, אם זה בכלל ימצא חן בעיניי, ויותר מהכל, איך אני אסתדר במקום חדש. כי זו לא המציאות, עכשיו כשאני אצל אמא שלו ויש לנו עזרה. הייתי מוטרדת ממה שיקרה כשאחזור למציאות, מזה שאגיע לבלגן ולא אדע איפה הדברים שלי. פחדתי שזה ישפיע עליי, פתאום תהיתי אם אולי לא היינו צריכים לעשות את זה ושהטיימינג לא טוב, כי לוקח זמן עד שאני מתרגלת למקום, אז מה יקרה כשנגיע עם תינוק חדש?".
במשך כמעט שבוע הם גרו אצל הוריו, כשלאחר הברית עמרי נתן את האור הירוק: אפשר לבוא הביתה. "הייתי בהתרגשות שיא. הוא צילם אותי בווידיאו כשנכנסתי, פשוט נפלה לי הלסת. זה היה מסודר עד רמת הנר והעציץ. הכל היה במקום. לא ראיתי דבר כזה. הייתה בבית איזו אנרגיה אחרת, נעימה. עמרי תלה מדפים, סידר ספרים, בנה שידת החתלה. פתחתי את הארון והבגדים שלי מסודרים, המקרר היה מלא, המצעים מתוחים. הגעתי עם תינוק לבית חדש ולקח לי מלא זמן להסתכל על החדרים, לבחון הכל. הכל היה מתוקתק ברמה שאפילו נתלה הווילון שמסתיר את מכונת הכביסה והמייבש. בכיתי מהתרגשות. השיר 'קח לך אישה ובנה לה בית' - זה ממש זה. זו האהבה שלו והרצון שיהיה לי טוב. זה עמרי".
למלא את החלל
מספיקה הצצה זריזה בדירה כדי להבין שהיא מעוצבת ברוח סקנדינבית. עיצוב לבן נקי בשילוב חומרים טבעיים - רהיטי עץ, פריטים מקש, אינספור עציצים, קצת מקרמה טרנדי וכמובן פרקט למינציה שמוסיף עוד קצת חום לבית. "זה הרבה יותר זול ממה שאנשים חושבים", מספרת טל.
כמה זול זה זול?
"הפרקט עלה 2,000-3,000 שקל לחדר - השקעה יחסית קטנה שעושה הבדל ענק. זאת הייתה ההוצאה הכי יקרה שלנו במעבר. בדירה הקודמת דיברנו גם על וילונות ולא הגענו לזה, ועכשיו עם הוודאות של חוזה ארוך טווח, הוצאה נוספת של 1,000 שקל לחדר עשתה את כל ההבדל. אני גם ניצלתי את ההזדמנות של התרחבות הסטודיו והזמנתי מיטת פילאטיס נוספת שאני מתביישת להגיד כמה עלתה, אבל מדובר בסכום רציני", היא עונה במבוכה.
הוצאות לא קלות.
"נכון, אבל הסטודיו גדל כך שזה איפשר לי להגדיל את מספר המתאמנים בכל שיעור ולהגדיל את ההכנסה בהתאם. לא הרבה יודעים, אבל ציוד איכותי לפילאטיס זו השקעה של עשרות אלפי שקלים. אבל בכל השאר חסכנו. ההובלה הייתה מאוד זולה כי זה היה מבית לבית. העברנו את הרהיטים מהדירה הקודמת, וכולם מאוד בסיסיים. בכלל, רוב הבית הוא איקאה ודברים שעמרי בנה בעצמו. אנשים בדרך כלל בשוק, אבל זה מחמיא כי זה אומר שעשינו בחירות נכונות. למשל מוצרי הקש שאני מאוד אוהבת מגולף אנד קו, והמקרמה התלוי שחברה הכינה לי. והרבה הנבטות של עציצים, יש לי אובססיה לעציצים".
על אף הלוק הסקנדינבי, שאפיין בחלקו גם את דירתם הקודמת, טל מספרת כי העיצוב החם הוא לגמרי תוצאה של העיסוק שלה. "אני קוראת המון על פנג שווי, אז היה לי חשוב שבבית יהיה מקום לתנועה. גם כרקדנית, רציתי שיהיו בו מרחב תזוזה, אנרגיה טובה, כיווני אוויר. עמרי במכוון השאיר חללים פתוחים - הוא ידע רציתי שתהיה איזושהי אווירה קלילה ונעימה, לא עמוסה". עם זאת, מינימליזם הוא בהחלט ערך שהם מתחברים אליו.
"החדר של התינוק, למשל, הוא מיד שנייה. לא קנינו כמעט כלום, הרבה היה שייך לאחיינים של עמרי, גם הבגדים. אנחנו אוהבים ואפילו מעדיפים למחזר, לשאול ולשכור, זה המינימליזם. גם את האמבטיה שלו קיבלתי ממתאמנת שלי. אין לו כמעט דברים חדשים, ובכלל, אני נגד אובר-צעצועים. ילד יכול להעסיק את עצמו עם כף מעץ וסיר. אותו דבר לגבינו - שנינו שוכרים דירות כבר עשור כך שהגיעו איתנו לדירה דורות של רהיטים וכלים שממשיכים איתנו".
שתי תוספות חדשות שמצאו בכל זאת את דרכן לבית הן האי מאיקאה ("שעלה 1,500 וקצת"), וערסל המקרמה, שטל קנתה באתר סטוק אונליין ב-300 שקל עוד לדירה הקודמת: "כשאני חושבת על זה, אני אפילו לא יודעת איך הגעתי אליו, הוא פשוט קפץ לי בפייסבוק", היא צוחקת. הערסל הוא רק דוגמה נוספת לנוחות המזמינה שמאפיינת את הכניסה לבית, הרבה בהשראת המיקום החדש של הסטודיו בקדמתו.
"בדירה הקודמת מתאמנים היו נכנסים ויושבים בסלון, ואז היו צריכים לעבור את כל המסדרון עד הסטודיו שבקצה הבית. גם השירותים של חדר השינה היו צמודים לדלת הסטודיו, וכשעמרי היה מתעורר בוקר ורוצה להתקלח ולהתארגן - זה היה לא נעים. הוא עובד הרבה מהבית, אז היה לי חשוב לאפשר לו חופש תנועה עם הפרדה בין החלל של הבית לחלל הציבורי של המתאמנים, גם בשביל התינוק. לכן תלינו וילון שחוצץ בין הסטודיו לחדרי השינה ושמנו ספסל בכניסה שבו מחכה להם מגש עם תה, אגוזים ושקדים. יש אפילו שקע צמוד, כדי שיהיה כיף להמתין לפני השיעור".
ירוקים מקנאה
היום התינוק הקטן כבר בן 7 שבועות, ונראה שטל ועמרי כבר מרגישים לגמרי בבית. מצד שני, כנראה ש-11 מעברי דירה במצטבר לשניים כבר לימדו אותם כמה דברים על הפיכת דירה זרה לבית. איך עושים את זה? לטל יש טיפ מנצח: "דברים עוברים איתך הלאה, אז אל תחששו לקנות הביתה דברים שאוהבים. השידה מאיקאה בחדר השינה, למשל, זאת הדירה החמישית שהיא עוברת איתי. היום גם יש המון אופציות זולות, לא צריך להתפרע, ובמקסימום יש שוק יד שנייה שופע מאוד, במקרה הכי גרוע אפשר למכור שם. מעבר לזה, שווה להשקיע בדברים הקטנים שהופכים את הבית למקום נעים, אפילו אם זאת דירת שותפים. כמו עציצים, להכניס ירוק ולא לפחד להרוג אותם. יש עציצים מדהימים לבית. גם וילון חם מרגיע ומלטף עד הרצפה זה מאסט, שתי כריות שיעשו לך חשק להימרח על הספה, ספרים טובים וכמובן נרות עם ריחות נעימים".
בדיעבד היית מוכנה שוב לעבור דירה במקביל ללידה?
"בטח! אבל רק אם יש לי גבר כמוהו", היא מסיימת בקריצה.
רשימת מכולת
הפריט הכי אהוב בבית: "מיטת הפילאטיס שלי. זה הנושא של הבית, יש פה כל היום תנועה".
פריט שעובר איתכם מדירה לדירה: "עציץ הפוטוס הענק. עמרי הביא לי אותו ליום הולדת 27 וזה היה החלום שלי. מסכן, הוא סחב אותו בעצמו והוא שוקל מלא".
דברים שהיית מעיפה אבל עמרי לא מסכים: "שנינו באותה גישה של לזרוק ולהעיף, אין לנו כמעט זבל בבית. אנחנו לא אוגרים דברים. יש לו כמה בגדים שהייתי שמחה להעיף, אבל הוא לא משחרר".
דירת החלומות שלכם: "בית ישן עם גינה בכפר. קרקע, קטן, צנוע, לא גדול, עם הרבה טבע. קומה אחת לכל הילדים ולהורים. זה הבית הבא שלנו".
