איך הופך אדם לאחד האדריכלים המצליחים בישראל? אדריכל נסטור סנדבנק (56, אב לשלושה מנישואיו הראשונים לדינה) מספר שהוא התחיל את המסלול כבר בגיל 3, בלה פלטה בארגנטינה, כשביקש מאמו להכין פירה קשה יותר כדי שיוכל לפסל בו מבנים. כשהיה בן 15 עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בנתניה, וכשהיה בן 24 נסע ללמוד אדריכלות בפוליטקניקו במילאנו. כשסיים את לימודיו חזר לארץ, וב-1993 כבר פתח משרד עצמאי לאדריכלות ועיצוב מוצר.
במהלך השנים תכנן ועיצב בתים לעשירי ישראל, אבל הוא הפך לדמות מוכרת גם בקרב מי שלא שייכים לאלפיון דווקא בזכות שיפוצים בתקציבים נמוכים בתוכנית הטלוויזיה "אקסטרים מייקאובר" ששודרה ב-2014. "זו הייתה תוכנית שתרמה, היא לא רק חיפשה רייטינג, רעש, רכילות ושטויות אלא משהו שבאמת נותנים לאנשים", הוא אומר היום. אבל גם האדריכל העגלגל מהתוכנית עבר מאז אקסטרים מייקאובר – הוא השיל 15 קילו והוסיף מאסה של שרירים וקוביות בבטן שלא היו מביישות את פופאי.
השינוי, הוא מספר, הגיע בעקבות נישואיו השניים לאורלי עומר, מאמנת כושר ותזונאית. "אורלי באה אליי ואמרה לי 'אתה עושה את זה לבתים, ללקוחות ולכל הפרויקטים שלך בוא תראה מה אני יכולה לעשות איתך'".
איך הכרתם?
"התחלנו איזשהו קשר בפייסבוק. ראיתי, פניתי, והיא אמרה 'אני לא דרך הפייסבוק, עזוב אותי'. חודש אחרי זה נסעתי להופעה של קולדפליי בברלין ושבוע לאחר מכן היא שולחת לי תמונה שרואים את הקרחת שלי מרחוק בין כל האנשים, מסתבר שהיא גם הייתה בהופעה וככה באמת התחיל הקשר".
ב-2017 בני הזוג נישאו ולפני כשבועיים רצו ביחד את מרתון מדריד. "ריצת המרתון עם אורלי הייתה אחת החוויות המדהימות בייתר בחיי, אוסף של רגשות שמשתנים מקצה לקצה תוך כדי ריצה - שמחה, התרגשות, בכי, הנאה, הכל קורה ביחד" הוא מספר. "זו תחושה שאין גבולות לאדם ואפשר לעשות כל מה שנחליט". בני הזוג מתגוררים בתל אביב ולבית שלהם, אומר סנדבנק, יש "מראה לאונג׳י כזה, כי זה סגנון שבאמת יכול להחזיק מעמד המון המון שנים".
"חי ונושם אדריכלות 24 שעות ביממה", נסטור סנבנק | צילום:
סתיו צור
"מה שהצרפתים והאיטלקים עשו במשך מאות שנים, הישראלי למד צ׳יק צ׳ק"
אבל אימוני כושר ומרתונים הם רק נספח בסדר יומו של סנדבנק, שמעיד על עצמו שהוא "חי ונושם אדריכלות ועיצוב 24 שעות ביממה". וכשמבקרים במשרד שלו ברחוב הפלך בתל אביב ורואים את התוכניות האדריכליות המצוירות בטוש שחור על קירות חדרי השירותים – מבינים שבשביל סנדבנק לא מדובר בקלישאה אלא בתחושה אמיתית. המשרד עצמו תזזיתי כבר 9:00 בבוקר. "אני כל הזמן אוהב לחדש ולשנות ואני אף פעם לא חוזר על עצמי, זה משעמם", הוא אומר ומסביר שהמשרד נמצא כעת בתהליכי שיפוץ.
כבר יותר מ-25 שנה סנדבנק מתכנן ובונה בתים בארץ, והוא מכיר היטב את טעמם של הישראלים ואת השינויים שחלו בשוק. "פעם הישראלי הממוצע היה הולך לאירועים בערב עם סנדלים, ג'ינס ואיזושהי חולצה והיינו קוראים לו הקיבוצינק. לישראלי יש יתרון שהוא לומד מהר, זאת אומרת מה שהצרפתים והאיטלקים עשו במשך מאות שנים, הישראלי למד צ׳יק צ׳ק, בעשרות שנים. התרבות הזאת ממש נכנסה מאוד מאוד חזק אצלנו ויצרנו לזה את הקטע הישראלי החדש. זה קורה באופנה, במכוניות, בהכל, ויש לזה השלכה גם על הבית עצמו. הבית זו המעטפת, זה המקום שמרכז את כל הדברים האלה. אפשר לקחת היום כל בית שאנחנו מתכננים ופשוט להציג אותו לעולם, ויש כאלה. למשל, בית הקוביות שתכננתי ברמות השבים והתפרסם בכל העולם - מסתבר שזה איזשהו קונספט שעוד לא היה, חדשני לגמרי, כי לקחתי את הרעיונות שלי לבתי מלון, ויצרתי ריזורט בבית פרטי שבו כל ילד יש כביכול מין קבנה, מין יחידה כזאת של שתי קומות. מכיוון שזה מבנה סופר מודרני, נוצר משהו אחר לחלוטין. זאת אומרת, כישראלים יש לנו הרבה מה ללמד את העולם בזכות היכולת שלנו לקחת את הטוב ביותר מכל תרבות, לחבר אותו וליצור משהו משלנו. זאת ההחוכמה, בכל תחום שאנחנו מתעסקים בו. בגלל זה הישראלים כל כך מוצלחים בעולם".
הלקוח הישראלי, מוסיף סנדבנק, "הוא לקוח שמאוד דורש, ואדריכל טוב או אדריכל שמתחבר ללקוח הישראלי יכול להתחבר לכל לקוח אחר בעולם. הישראלי הוא גם קצר, הוא גם מדויק, לפעמים אולי קשה לו להסביר, אבל ברגע שאני קולט אותו אנחנו ביחד יוצרים יצירה מאוד מוצלחת וייחודית. הישראלי מאוד מגוון, גם בטעם, גם בבקשות, והוא דורש תמיד שלמות אז אפשר להגיד שכל פרויקט הוא ייחודי, שונה ומותאם לאותו לקוח. הלקוחות הישראלים מקסימים, אבל הם דורשים הרבה ולפעמים צריך לג'נגל בין התקציבים שלו לרצונות שלה. עם זוגות הכי קשה לעבוד, היו לי מקרים שהתגרשו תוך כדי התהליך".
למה אתה חושב שזה קורה?
"בנייה של בית החלומות מקצינה ומגדילה מאוד את הפער בין רצונות בני הזוג. עם הזמן מתפתחים לכיוונים שונים ובתהליך בניית בית החלומות, כל צד רוצה 'לחתום' על היצירה. בניית בית זה תהליך כואב, מוצאים הרבה כסף ויש פנטזיות שלא תמיד אפשר להגשים בגלל תקציב או לוח זמנים. הכי חשוב להקשיב לאדריכל, שהוא בעל המקצוע הכי חשוב בפרויקט. בדיוק כמו שנכנסים לניתוח ולא מבקשים מהמנתח להרדים חצי גוף כדי להסביר לו מה לעשות. האדריכל רואה את התוצאה הכוללת, המוגמרת".
אז אדריכל טוב צריך להיות גם סוג של מטפל זוגי?
"קודם כל להיות הוא צריך להיות בן אדם. אני חושב שאדריכל טוב הוא אדריכל שיודע לתקשר ולהבין את הלקוח ולהתחבר אליו. אני לא מאמין בלתכנן משהו לבן אדם שלא מכירים או שנמצא במדינה אחרת, שלא פוגשים אותו ולא יושבים אותו וממש קולטים אותו. בגלל הניסיון שלי אני קולט מאוד זריז ומהר. זו גם אחת המתנות שקיבלתי מלמעלה - לקלוט אנשים ולנסות להתאים את התכנון למה שהם הכי אוהבים. כי רוב האנשים יבואו ויגידו אנחנו רוצים איזה משהו מודרני, מינימליסטי, חם, ואז בכלל מראים לי איזשהו בית בסגנון טוסקני או פרובנס".
את הסגנון שלו עצמו הוא מסרב להגדיר וטוען שאם היה חייב לבחור בקו אחד הוא היה בוחר בסגנון של הלקוח הבא. "כי זה תמיד החדש, זה תמיד האתגר, זה מה שמרגש אותי. המיוחד לאותו אדם. הסגנון שלי זה אותו סגנון של אותו לקוח, אנחנו מפתחים אותו ביחד", הוא מוסיף.
"אלפיון עליון באמת מאפשר לך יותר"
כאמור, רוב לקוחותיו של סנדבנק הם מהאלפיון העליון. "פתחתי את הסטודיו בהרצליה פיתוח ופשוט נכנסו הלקוחות המתאימים", הוא מסביר. עם זאת, הוא אומר, "אני חושב שטעם לא תלוי בכסף. כשהיינו צעירים ושכרנו דירות, בכל פעם היו אומרים לי 'אתה יכול להישאר פה שנים, אנחנו לא נמכור את הדירה הזאת', ואיך שהיו מבקרים בדירה ורואים איך עיצבתי אותה - היו מפנים אותי כי זהו מכרנו, 'איזה יופי עשית'. למדתי בדרך הקשה לחתום על חוזים ארוכים יותר. אתה יכול לקנות אריח לאותה רצפה בעשרה דולר למטר ובאלף דולר למטר, זה בעצם אותו אריח. החוכמה היא שתהיה הרמוניה בחלל, שהכל יסתדר. אלפיון עליון באמת מאפשר לך יותר, כי יש יותר אופציות מבחינת הבחירה, אבל אני חושב שמתוך שלוש בחירות תמיד אפשר לבחור משהו טוב וזה לא משנה אם השלוש האלה בהישג יד או מאוד מאוד יקרות".
אין הבדל בין אריח שעולה 10 דולר לאריח שעולה אלף דולר?
״ההבדל הוא שזה נגיד יבוא מסין וזה משהו סטנדרטי יותר ויש מלאי. יש מקומות שבהם אני אוהב לתת את הטון ושם אני אומר לאנשים, גם אם אין כסף בואו נשקיע בזה. זה כמו להכין עוגה – אפשר להכין עוגה פשוטה כבסיס אבל את הדובדבנים לבחור כמו שצריך. כך שבעיצוב פנים, למשל, אנחנו מדברים על איזשהו פיס שמקפיץ את הכל. הוא לא צריך להיות יקר אבל הוא צריך להיות מיוחד. באדריכלות חוץ או בתי מלון, נשקיע באיזורים הציבוריים – למשל לובי קטן ומיוחד שמקפיץ את הכל, ככה כשהאורחים באים ומצטלמים עם פסלים מיוחדים ואמנות או כל מיני משחקים של תאורה".
עד כמה האדריכלות והעיצוב מושפעים היום מהאינסטגרם? מהרצון של האנשים להצטלם במקום שהוא מסחטת לייקים?
"ביג טיים. היום אדריכל חושב מה יהיה האיזור הכי מיוחד בכל פרויקט ואיפה יצטלמו לאינסטוש. גם הפינטרסט השפיע – הלקוחות נהיו יותר מקצועיים. פעם דפדפנו במגזינים וספרי עיצוב והייתה לי ספרייה ענקית במשרד, והיום הלקוחות שולחים לי תמונות בווטסאפ ומשם אנחנו מתקדמים. היום הם מבינים מה רוצים, פעם הייתי צריך לעשות סקיצות ביד כדי להבין את הכיוון".
סנדבנק מעדיף להתרכז בבנייה פרטית ומסחרית ולא במבני ציבור. "אני אוהב את הקשר עם הלקוח", הוא אומר. "ציבורי זה מכרז, זה קר. אני אוהב לתכנן לאנשים פרטיים כמו שאני אוהב ללחוץ למישהו את היד או לחבק אותו. אני קורא לזה אדריכלות מחבקת".
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
פרויקט מסחרי שסיים לאחרונה הוא המשרדים של חברת חוה זינגבוים. "יצרנו שם חלל מאוד מאוד מעניין, אינטימי ומיוחד, מאוד קלאבי. אבל קלאב מיד משליך ל'מערת גברים' כזאת, כולם עם סיגרים וכאלה ופה רצינו קלאב לנשים. העיצוב הולך על קטע של שחור, זהב, פרקט פיש בון בצבע שחור - משהו שהוא יותר לאונג'י. יש שם תחושה חמה, נעימה, עוטפת, ומצד שני המוצרים קופצים לעין, גם הרקע של התאורות והמראות המיוחדות יוצרים את האפקט הזה. יצרתי שם מין 'קוסמטיק בר' באזור שהוא יחסית צר וארוך - כמו בר שאפשר לשבת זו מול זו עם מראות וגם לתקשר, גם לשוחח, גם לקבל הדרכה בלי לפגוע בפרטיות".
איזה עוד יעד היית רוצה לכבוש מבחינת הקריירה?
"להמשיך לשמח אנשים, שבאמת יתקשרו אחרי כמה שנים ויגידו 'וואו, איזה כיף'. זה היעד הכי חשוב, להמשיך לעשות את מה שאני עושה".