בשנים האחרונות ישראל הפכה למעצמה קולינרית – וכבר מזמן לא צריך לטוס לחו"ל כדי לחוות גורמה. האוכל הוא עדיין המרכז הבלתי מעורער בישראל, ויש מעט מסעדות שהולכים אליהן רק כדי לספוג יופי ולהצטלם לאינסטגרם. אבל אנחנו בהחלט בדרך לשם, המחשבה וההשקעה בעיצוב ובאווירה הולכים ותופסים מימדים בינלאומיים, ורשימת המקומות היפהפיים מתארכת כל הזמן.
החלטנו לערוך רשימה של המסעדות היפות בארץ. לשם כך, פנינו לכ-20 אדריכלים ומעצבים המתמחים בעיצוב מסעדות, וביקשנו מהם לבחור 5-3 מסעדות ברחבי הארץ שלדעתם מציגות עיצוב יפה, מקורי ומזמין, ולנמק את הבחירה (כמובן שהם לא יכלו לבחור במסעדה שיש להם חלק בתכנונה או עיצובה). מבין ההצעות שהם העלו גיבשו עורכי מגזין מאקו ומאקו ליבינג את רשימת המסעדות הנבחרות. חשוב להדגיש: לא התייחסנו לאיכות האוכל, ליצירתיות של השף או לרמת השירות אלא אך ורק לעיצוב המקום. הקדשנו לפרויקט זמן ומחשבה, אבל אם אתם מכירים מסעדות יפות, מעוצבות ומיוחדות נוספות - נשמח לדעת. ספרו לנו בתגובות. אז איפה אפשר באמת לאכול עם העיניים, גם כשמרימים את הראש מהצלחת? קבלו את הרשימה שלנו.
OPA - החלוצים 8, תל אביב
המסעדה הטבעונית החדשה של שיראל ברגר, השפית והבעלים (שעמדה מאחורי מסעדת הפופ אפ "מיס קפלן"), נפתחה רק באוקטובר, וכבר קוצרת מחמאות. על העיצוב היו אחראים מעצבת הפנים ורד כדורי וסטודיו Craft & Bloom. "הרעיון היה לשלב את עקרונות המטבח של השפית ברגר – שימוש בייצור מקומי ומטבח שמבוסס על פירות וירקות - במרחב שקט, נקי, שנותן במה איכותית ואלגנטית למנות", אומרת כדורי.
חזית המסעדה נצבעה בלבן כדי להדגיש את מבנה הבאוהאוס המקורי, ונסגרה בקיר זכוכית. לבקשת השפית, נבנה מטבח פתוח: משטחי העבודה הופכים לדלפקי ישיבה לאורחים. "השפית רצתה לראות ולהרגיש את הסועדים", אומרת כדורי. "הקירות נשארו מטויחים עם שפכטל רגיל, כדי לקבל מראה נקי, ארצי, ולא מתאמץ".
מנימוקי השופטים, דן טרוים: "OPA היא ההפסקה התל אביבית האולטימטיבית, פסק זמן מהילדים, מהעבודה ומקצב החיים. מקום עם עיצוב שקט ושפה פשוטה וכמעט נזירית. מסעדה שיוצרת תחושה של שקט ואופטימיות. הלוואי שעולם העיצוב ילך לשם".
L28 - לילנבלום 28, תל אביב
המסעדה הכי חדשה ברשימה נפתחה בנובמבר האחרון. מדובר במיזם יוצא דופן בקולינריה הישראלית: מעין חממת סטארט אפ קולינרית שבה יקבלו הזדמנות שפים צעירים, שבדרך כלל לא יכולים לפתוח מסעדה משלהם. בכל חצי שנה יתארח במטבח המקום שף אחר. על הקמת הפרויקט כולו אחראית עמותה בשם Start Up Nation Central ועל תפעול המסעדה מופקדים האחים המנוסים יורם וארי ירזין. המסעדה עוצבה על ידי קימל אשכולות אדריכלים ואת התאורה עיצבה אורלי אברון אלקבס.
"התבקשנו ליצור מסעדה שהיא גם מקומית, תל אביבית, אבל גם אוניברסלית, שתוכל לקבל סוגים שונים של מטבח ואווירה", מסביר אדריכל איתן קימל. במסעדה יש קיר ירוק שעשוי מצמחי תבלין, וכן מדפים לגידול צמחים שבהם משתמשים השפים. המטבח פתוח, והמדרגות מובילות למפלס שמשמש כחדר פרטי לקבוצה. בעתיד הקרוב ייפתחו גם מקומות ישיבה בחוץ.
מנימוקי השופטים, ינאי פרישר גוטמן: "המסעדה מדמה לאונג' ניו יורקי מודרני ועדכני. ניתן להרגיש בכניסה שהגעתם ללובי של מלון יוקרה, עד שמבחינים במטבח הפתוח הממוקם במרכז המסעדה. מינון נכון של עץ, בטון, צמחייה טבעית, ופלדה שחורה מקנה לחלל מראה מודרני נקי ושיקי. שימוש במפלסים וסגנונות ישיבה מגוונים מייצרים מראה ייחודי" .
לוויתן - מלון הרודס, דרך פעמי השלום, אילת
בני הזוג ענבר שפירא וליאור רפאל פתחו את מסעדת לוויתן - ביסטרו צרפתי שמגיש אוכל טרי ומשתנה בהתאם לעונה - ב-2015, לאחר שמסעדת "המסגר 5" שהייתה בבעלותם בעיר נסגרה. רפאל הוא השף ושפירא היא שפית קונדיטורית ומנהלת המסעדה.
את המקום תכנן האדריכל יואב איגרא, מבעלי מלון הרודס, ושפירא ורפאל עיצבו אותו בהשראת מסעדות חוף באפ-סטייט ניו יורק. "הרעיון היה ליצור מקום מזמין, קליל, שאפשר להגיע אליו קז'ואל", אומרת שפירא. "שילבנו בין רצפת עץ ורהיטים בהירים ומאוד נקיים, והכנסנו ירוק בעזרת סוקולנטים שתלויים על הקירות. החלונות במסעדה הם מהרצפה עד התקרה, כך שביום יש כל הזמן אור, וניתן לראות את השקיעה והזריחה".
צד אחד של המסעדה פונה אל תעלה שמובילה מים מהים לתוך לגונה פנימית שעל גדותיה בנוי המלון, והצד האחר אל הקארדו, חצר פנימית של המלון. המסעדה נמצאת בחלל גדול שמחולק למספר חללים קטנים, ביניהם לאונג' בשם "פלמינגו" שבו נמצא הבר, ומתאפיין בתאורה ורהיטים כהים יותר.
מנימוקי השופטים, בחירת מערכת LIVING: המינימליזם והפשטות של החלל הבהיר נותנים כבוד לנוף הכי יפה בארץ וגם לצלחת שמוגשת על השולחן. תכנון ועיצוב נכונים הם אלו שמתחשבים בסביבה ומתכתבים איתה ולוויתן הוא דוגמה מעולה. כן ירבו מסעדות כאלו בעיר הדרומית.
הרצל 16 - הרצל 16, תל אביב
מסעדת הרצל 16 נפתחה על ידי מתי ורותי ברודו, בעלי קבוצת R2M, בינואר 2018, במקום הבר רוטשילד 12 – גם הוא בבעלותם – שנסגר ב-2017. אופי המקום משתנה לאורך היום: בבוקר שותים קפה ואוכלים מאפים, בהמשך אוכלים צהריים וערב מתפריט בעל מאפיינים יפניים במסעדת "דיסקו טוקיו", ובלילה יש הופעות חיות וסטים של טובי הדיג׳ייז.
"מתי ברודו הוא זה שמצא את הבניין של הרצל 16, ומיד התאהבנו בו", מספרת האדריכלית שירי ארד, האחראית על העיצוב והתכנון. "הוא נבנה בשנות ה-20, והייתה בו המעלית הראשונה בתל אביב. הקסם של המקום הוא שמצד אחד אנחנו נמצאים ברחוב הרצל הסואן, ומצד שני נכנסים פנימה לחצר שיש בה קרירות גם בקיץ, מנותקת משאון הרחוב. את הבניין לא ניסינו לשפץ, אלא השתמשנו בו כמו שהוא. לא עשינו לו קוסמטיקה ושפכטלים, אלא השארנו את ה'קמטים' שלו, הסדקים הקטנים, הקירות המתקלפים. הזקנה היא חלק מהיופי", אומרת ארד. כל המתחם של הרצל 16, כולל המסעדה "דיסקו טוקיו", עוצב ברוח הוואבי-סאבי – התורה היפנית הדוגלת ביופי שיש בחוסר השלמות, "הסדק שבכלי".
מנימוקי השופטים, האדריכליות נעה קידר וטל ניסים, סטודיו ThisisIT: "להרצל 16 יש לוקיישן מנצח. המקום נמצא באחד הבניינים הכי יפים בעיר ששייכים לסגנון האקלקטי של שנות ה-20 בתל אביב, ויש בו חצר פנימית שנגלית כשנכנסים פנימה, והיא הלב והעניין המרכזי פה. החצר הפתוחה לשמים מלאה בצמחייה ואור טבעי, מוקפת בחזיתו הפנימית והאסתטית של הבניין, ומצליחה להישאר מכונסת. למקום חצר אחורית נוספת, קטנה יותר, מרושתת ומכוסה בגפן. החוץ הוא הסיטואציה המעניינת והמרגשת של המקום, ולכן היה נכון בעינינו לשלב ריהוט שקט ולא מתאמץ כדי לא לייצר תחרות לעניין המרכזי" .
דון קמילו - מלון דה ג'אפה, יפו
מסעדת דון קמילו, מסעדה איטלקית קלאסית בסגנון ניו יורקי, שוכנת במלון The Jaffa ונפתחה ביולי. במסעדה 124 מקומות ישיבה המחולקים בין מתחם המסעדה השוכן במבנה היסטורי מרהיב מהמאה ה-19 לבין חצר פנימית יפהפייה. המלון שוכן במבנה ההיסטורי של בית החולים הצרפתי מהמאה ה-19 שעבר בעשור האחרון תהליך שימור ושחזור קפדני לצד בניית אגף חדש ומודרני.
את התהליך הובילו האדריכל ג׳ון פוסון ביחד עם משרד רמי גיל אדריכלים. לצד המסעדה שוכנת מעדנייה בסגנון ניו יורקי בשם Golda’s Delicatessen. שני המתחמים פונים לחצר פנימית שבה ניצב שריד של חומה צלבנית מהמאה ה-13, שנתגלה במהלך החפירות ומעטר גם את הלובי. זוהי חומה עגולה, שאבניה כמו מאירות את החצר הפנימית. הקמת דון קמילו והמעדנייה הופקדה בידי קבוצת MFG Major Food Group – חברת מסעדנות ואירוח מניו יורק שמחזיקה ב־18 מסעדות בארצות הברית. זוהי דריסת הרגל הראשונה של הקבוצה בארץ.
מנימוקי השופטים, דניאל חסון: "המלון והמסעדה נמצאים במבנה עתיק לשימור, מרגישים עליו את השנים, העומק והתקופה שבה נבנה. הכנסת נגיעות קטנות של ימינו מייצרת בעיניי את החוויה המושלמת. זאת, לצד הגינה היפהפייה שנמצאת בין הבניין העתיק והחדש".
אנה - הרב אג"ן 10, ירושלים
בבית טיכו במרכז ירושלים שוכנת מסעדת אנה, מסעדה איטלקית כשרה וחלבית. על האוכל אחראי השף והבעלים מושיקו גמליאלי. "אנה" היא עסק חברתי ומקדמת יחד עם קרן דואליס, עמותת החוט המשולש ועיריית ירושלים תוכנית חברתית להעסקת בני נוער בסיכון. בית אנה טיכו הוא מבנה היסטורי במרכז ירושלים, אחד הראשונים שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה בשלהי המאה ה-19. הבית, שחלקו תיפקד כמרפאת העיניים של ד"ר טיכו, היה מקום עלייה לרגל עבור שוחרי תרבות, והתארחו בו אמנים וסופרים.
מעצב הפנים מאיר גורי (שעיצב בין היתר גם את פורט סעיד, רומנו ו"קפיטריה" בתל אביב) היה אחראי על העיצוב. "היה לי חשוב להתחבר לבניין המיוחד, לסיפור שלו, להישאר כמה שיותר נאמן למקור. השארתי את הכול בצבע לבן ואת הרצפה כפי שהייתה, ושחזרתי את החלונות והתקרות המקושתות. הוספתי בר מעץ אלון, כדי שגם בעוד 20 שנה, הוא ייראה יפה. השתמשתי בקווים מאוד נקיים, פליז וקצת עץ. היה לי חשוב להכניס צמחייה. מעבר לגן המדהים, שילבתי בתוך המסעדה דקלים, שמתחברים לקשתות ולאווירה הים תיכונית".
מנימוקי השופטים, פיצו קדם: "המבנה המקורי מרהיב ביופיו ומספר סיפור של תקופה שלמה דרך אדריכלות. כבר בצעידה אל המסעדה דרך רחבת המבנה בשביל המתפתל יש רמז לבאות. עיצוב סובלני, מאפשר, שלא תוקף אותך ונטול גימיקים. פנים המסעדה שמר על המבנה המקורי ועל קשתות האבן המקוריות, ואילו במרפסת המקסימה שימרו את המבנה של האבן המקורי. גופי התאורה, הבר והריהוט כולם נבחרו בקפידה כדי לא לגנוב את ההצגה מהמבנה ההיסטורי".
ק-פה האנוי - מלכי ישראל 3, תל אביב
המסעדה האסייתית בכיכר רבין בתל אביב נפתחה ביוני 2017 והיא שלוחה של ק-פה האנוי בפריז, שמגיש מנות בנוסח ויאטנמי עם נגיעות צרפתיות מעודנות. על השלוחה הישראלית אמונה השפית נופר זוהר, שבנתה את התפריט ואף נסעה ללמוד ממיטב השפים הפריזאים של קבוצת המסעדות.
על עיצוב המסעדה הייתה אחראית האדריכלית הצרפתייה סגולן גטי, שעבדה במשך שנים עם המעצב התעשייתי פיליפ סטארק. גטי הגיעה לארץ ועבדה בשיתוף עם בעלי המקום קלוד לוזון ועמנואל דיין. במקום שובצו שולחנות במגוון גדלים, בין היתר ספסלים לישיבה משותפת, ובמבוקים עצומים בגודלם מעטרים את פנים המסעדה. בעלי המקום ביקשו לתת במה גם לתרבות הישראלית, והאמנית ליאורה זמלמן שילבה במסעדה טפט גדול וסוכך צבעוני ומיוחד וחלון מרהיב שנעשה על ידי האמן גיא גיל.
מנימוקי השופטים, מיכאל אזולאי: "יש במסעדה אווירה מיוחדת, משהו מאוד חי וצבעוני. המסעדה יושבת טוב על הפינה של הרחוב, ומחייה אותו. בפנים יש המון הפתעות, דברים שאמנם פשוטים לביצוע, אבל יוצרים אפקט גדול ומשהו אחר".
בומביקס מורי - שלמה המלך 35, קריית אונו
מסעדה אסייתית שמגישה את המטבחים מאזור דרך המשי" ונפתחה באוגוסט 2016. היזמים הם שירה צפריר (ז"ל) ואביה אריה פוקס, הבעלים של בתי הקפה המצליחים זליק בגבעתיים ובקניון קריית אונו. את המסעדה והמעדנייה עיצב ינאי פרישר גוטמן. האלמנט הבולט ביותר הוא קיר צמחייה ענק ובו חמישה סוגי צמחים שמתאימים לאולם אפלולי.
ממרכז הקיר הירוק מגיח פסל ראש בודהה, שחזור של פסל שנמצא במערה בסין. העיצוב נעשה בהשראת דרך המשי שמחברת מדינות מאסיה ועד אירופה, כשהאסוציאציה העיקרית הייתה שילוב של חומרים טבעיים וחפצים מהמזרח הרחוק. "יש במסעדה גבול דק בין טבעי ואורגני למודרני - המתח בין פלדה ופח לחומרים אורגניים כמו ראטן, במבוק וצמחייה", אומר פרישר גוטמן.
מנימוקי השופטים, מיכאל אזולאי: "החיבור בין הירוק והנגיעות של שחור-אפור יוצר חוויה מיוחדת, ומתחבר היטב לאוכל האסייתי שמוגש במסעדה".
גוז' ודניאל - אנשי בראשית 39, בני ציון
במסעדה, שנפתחה ב-2011 במקום הגבוה ביותר ביישוב בני ציון, בצמוד למגדל המים העתיק, מגישים מנות המושפעות מהמטבח הצרפתי-איטלקי עם נגיעות מקומיות ים תיכוניות. את המסעדה תכננו בסטודיו MU בבעלות מיקי אנקווה ואורי בן דרור.
לדברי בן דרור, "את החלל פתחנו החוצה אל הנוף והמרחב. רצינו להכניס את עוצמת המטעים, שטחי החקלאות והאופק האין סופי, ולהדגיש את החיבור בין הטבע והכפר למקום". המטבח במסעדה הוא פתוח ועם מבנה מדפים לבנים פתוחים, המאפשרים תצוגה של תוצרת מקומית שהיא חלק מהלב הרעיוני של המסעדה. כל המבנה הפנימי של החלל הוא מברזל ועץ לבן. הצבעים בהירים ונקיים ונותנים מקום לאוכל המוגש.
מנימוקי השופטים, קרן אופנר: "המסעדה בנויה ומתוכננת סביב מגדל מים ישן עם היסטוריה. המיקום של המסעדה קסום. תקרת קורות העץ היפהפייה נותנת הרגשת חמימות לחלל המסעדה הגדול. זאת, לצד חלונות מפרופילים בלגיים בכחול, ומרפסת שמשקיפה לנוף כפרי וירוק מהממת ביופייה".
טאיזו - דרך מנחם בגין 23, תל אביב
המסעדה של השף יובל בן נריה מציגה אינטרפרטציה אישית ומקומית למאכלי רחוב מחמש מדינות בדרום מזרח אסיה: הודו, סין, תאילנד, וייטנאם וקמבודיה. את המקום תכננו פיצו קדם, סיגל ברנוביץ, אירנה גולדברג וגלי אמית. "פגשנו את יובל השף לאחר שהיה בסיור במזרח הרחוק. התחברנו לדרך שבה אוכל הרחוב מוגש במדינות המקור. למשל, בשווקים מגישים את האוכל בעלי בננה במקום בצלחת", מסביר קדם. "עלי הבננה הכתיבו לנו את תבנית העיצוב במקום. על הקירות, למשל, יש טקסטורה של אותם נימים שיש בעלי הבננה, חרוצים בלוחות עץ שצבועים בצבע בטון".
בנוסף, בתכנון המסעדה היה רצון לחבר אותה לעיר תל אביב. "פתחנו את החזיתות לכיוון מזרח ומערב, בין דרך בגין הסואנת לרחוב טיומקין השקט. בצד הסואן יותר של שדרות בגין הצבנו בר גדול ופתוח שמשקיף על כל החלל, ובין השאר על המטבח הפתוח שמאפשר קשר בין העשייה ובין הסועדים", אומר קדם. הזכוכיות שמעטרות את הדלתות מוסיפות כתמי אש אדומים וכתומים עזים, ומהווים ניגוד לשקט של הבטון מסביב. גופי התאורה שתכננה אורלי אברון אלקבס משלימים את האווירה הכללית.
מנימוקי השופטים, גד הלפרין: "המסעדה בעלת ערך עיצובי, כי היא מבוססת על קונספט מגובש, מהמחיצות ועד הקירות. בחירות החומרים שומרות על הערכים האסייתיים שמתורגמים בצורה מופשטת. החלוקה של החלל לארבעה מדורים – חלל הכניסה, החלל המרכזי, הבר והחדר הפרטי – מצליחה להעניק לסועד את האינטימיות. גם בהיבט של גופי התאורה וגם בהיבט של איכויות האור נוצר שם סוג של חיבור בין אור צבעוני לבין אור חם. המעצבים הצליחו ליצור משהו בתפר שבין מסעדת רחוב למסעדת שף איכותית".
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
גרקו הרצליה - מלון פאבליקה, הרצליה
שטחה של המסעדה היוונית כ-450 מ״ר. "את החזון העיצובי שאבנו מהשראת ה'בוזוקיות' – מועדוני ההופעות, האוכל והשתייה הסואנים באתונה, אבל רצינו שירגיש גם ארץ ישראל מכאן", אומר דן טרוים שהיה אחראי על העיצוב. טרוים חילק את המסעדה לאזורים שונים המציעים חוויות בילוי בהתאם לשעות היום ולהעדפה האישית.
בשטח המסעדה תוכננו אזור הופעות עם מוזיקה חיה, בר דגים טריים, גריל גירוס, ומעדניה יוונית. "את כל זה עיצבנו בעזרת אלמנטים, טקסטורות וצבעים יווניים. רהיטי המסעדה הפזורים במקום, מהכיסאות והשולחנות ועד לאקססוריז המעטרים את הקירות, הובאו במיוחד מיוון. לכך הוספנו רצפת שומשום מקומית ממוסגרת בפריים של פליז, קונוטציה לרצפה מסולעת ביוון, קרמיקה מקומית מאוירת בטקסטורה יוונית, קירות ותקרה חשופים צבועים בלבן ועוד. כך יצרנו מקום יווני אורבני עם תחושת שייכות לכאן", אומר טרוים.
מנימוקי השופטים, שחר וייס: "השילוב של האווירה היוונית הכמעט אותנטית של המסעדה, הממוקמת על חוף הים, ושל תאורה נכונה ובחירת חומרים מדויקת הופך אותה לנעימה ועם זאת חגיגית. פרט לכך השכיל טרויים לשוות לה מראה ולשלב בה ניואנסים שיפעלו היטב גם כמסעדה לילית".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן