אם אתם מחשיבים את עצמכם אנשים עם טעם טוב, בטח יש לכם בבית פריט וינטג' כלשהו: הספה של סבא וסבתא שרופדה מחדש, שידה נוסטלגית של שמרת הזורע, אגרטל שנקנה בסיבוב בשוק הפשפשים. אבל יש אנשים שלא מסתפקים בפריט אחד וריהטו את כל הבית בפריטי וינטג'. הם מספרים בעיניים נוצצות איך איתרו פריט נדיר באתר יד שנייה, הצילו חפץ קסום שנזרק לרחוב ושיפצו בעצמם רהיטים שהיו בדרך למזבלה. התוצאה מרגשת, אישית ורחוקה מהתבניות המוכרות של "לופט תעשייתי", "סקנדינבי מנוכרומטי" או "וילה כפרית", כמו שמוכיחים הביקורים בבית הקטן של חנה במושב, בדירות התל אביביות של מיכל ושרון ובבית של יובל ורגינה במזכרת בתיה.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
>> אתם חייבים לנסות: שיטה גאונית לניקוי כיריים
>> מתי, כמה ואיך: כך תכבסו את מכנסי הג'ינס
"אבא שלי מעולם לא זרק פריט ישן"
"מאז שאני זוכרת את עצמי אני אוהבת פריטים ישנים, בתים עתיקים, עבודות שימור, שיפוץ, וכל מה שקשור לעבודת כפיים", מספרת חנה מרקביץ (46) ממושב גן השרון. "אני זוכרת את עצמי כילדה קטנה מתבוננת בבתים ישנים ונטושים וברהיטים ששוכבים במחסנים מכוסים בשכבות אבק ועטופים בקורי עכביש, מדמיינת מי גר שם, השתמש בהם, ומנסה להקים אותם לחיים בעיני רוחי. אבי ז"ל היה חקלאי ואיש אדמה שמעולם לא זרק פריט ישן. אם משהו התקלקל, נשבר או התבלה - מתקנים או משנים ייעוד. אמי אהבה לאסוף פריטים מהעולם, כמו בובות עמים וצלחות קיר. על קיר המטבח שלה תלויות יותר מ-100 צלחות. מאבא, בין נסורת וריח טרפנטין, למדתי לנגר, לנסר, לשייף ולצבוע. מאמא למדתי לסרוג, לרקום ולתפור.
"אני חושבת שאהבה הגדולה שלי לווינטג' התחילה כשיצאתי מהבית ועברתי לדירה משלי. בכל ביקור בבית ההורים הייתי לוקחת פריטים אליי - כיסאות, ארון, שולחן, אגרטל. בעיקר כאלה שנשארו עוד מהבית של סבא וסבתא, ולהוריי לא היה צורך בהם או מקום בשבילם".
מה מיוחד בפריטי וינטג'?
"הידיעה שבכל פריט הושקעה המון עבודת יד, עבודה סיזיפית לעתים, המון זמן וסבלנות. כל פריט סוחב על גבו היסטוריה. חלקם מלאי שריטות, כתמים, שברים קטנים, וזה היופי בהם - השתמשו בהם, ישבו עליהם, החזיקו אותם, חיבקו אותם. כשאני רואה פריט וינטג', אני מרגישה שהגעתי הביתה, לסיפורים, לזיכרונות, להיסטוריה המשפחתית. אני ישר חושבת איך אני יכולה להחזיר אותו לחיים, איך אני יכולה לשלב אותו בבית, איך אני יכולה להשמיש אותו".
הפריט הראשון ששיפצה, היא מספרת, היה ויטרינה ירוקה שהייתה שייכת לסבה. "היא הייתה צבועה בצבע בז', מחופה בפנים בבד ורדרד ועל דלת הזכוכית היו תלויים מבפנים וילונות. הסרתי את הווילונות, חשפתי את עבודת העץ הנפלאה מבפנים, החלפתי את הידיות וצבעתי אותה בירוק-בקבוק משגע", היא מתארת.
מרקביץ מתגוררת בבית צמוד קרקע ששטחו 50 מ"ר. יש בו מבואה שמשמשת גם כחדר עבודה וספרייה, חלל שכולל סלון, מטבח ופינת אוכל, חדר שינה וחדר רחצה. בחוץ, לפני דלת הכניסה, יש שטח קטן שהיה אמור להיות חניה והפך לפינת ישיבה מלאה בעציצים. "אני אוהבת כל פריט ופריט בבית שלי. מאחורי כל אחד יש סיפור הצלה", היא אומרת. "יש לי מגירת דפוס ישנה שהגיעה אליי לפני יותר מ-20 שנה מבעל בית דפוס שסגר. הוא זכר אותי בתור מישהי שחובבת רהיטים ישנים והתקשר אליי לפני שפינה הכל לזבל, כי חשב שאולי יהיה משהו שיעניין אותי. אני אוהבת במיוחד גם את כריות הכותנה הלבנות, הרקומות באדום וזהב. הן היו פעם-פעם חולצה הונגרית רקומה, שעברה אליי מאמא שלי, שעברה אליה כנראה מאחת מאחיותיה הגדולות. מכיוון שגב החולצה היה כולו אכול מחורי עש, ולא היה סיכוי שמישהו ילבש אותה שוב, פרמתי את כל התפרים, גזרתי את החלקים הטובים, ותפרתי מחדש בתור כריות".
איך אנשים מגיבים כשהם נכנסים אלייך הביתה?
"בדרך כלל נרשמת התלהבות. הרבה פעמים אני שומעת 'גם לסבתא שלי היה כזה' או 'אצל אמא שלי יש כזה. אני לא סובל אותו. אבל אם את אוהבת - אני אביא לך'. יש כאלה שעוברים פריט פריט, מבקשים לגעת, למשש, להחזיק. מבקשים שאספר להם איפה מצאתי, איך סחבתי, איך שיפצתי. מעטות התגובות ההפוכות, אבל אחותי הקטנה עד היום שואלת אותי איך אני תמיד מצליחה למצוא את כל הדברים הכי ישנים והכי מכוערים".
"סגנון שעובד מאוד חזק על הרגש"
מיכל זילברשטיין (37) מספרת שמאז ומעולם אהבה וינטג', ואחרי שעבדה כקופירייטרית ומנהלת קריאייטיב החליטה להפוך האהבה לווינטג' ולעיצוב למקצוע. "המעבר לדירה הנוכחית שלנו, שבה אנחנו גרים, היווה את יריית הפתיחה לעסק שלי כמעצבת הום סטיילינג ומלבישת חלל", היא מספרת. "וינטג' בשבילי זה נוסטלגיה. זה סגנון שעובד לי מאוד חזק על הרגש. זה גדול הרבה יותר מיופי ומראה חיצוני, זה לספר סיפור. אני מאוד אוהבת לשלב בעיצובים שלי פריטי וינטג', גם בדירות עם אלמנטים חדשים, כי השילוב של ישן-חדש מעניק לבית את האופי הייחודי שלו".
הבית שלה עצמה בתל אביב מתאפיין במראה אוורירי ובצבעים בהירים, ומוכיח ששימוש בפריטי וינטג' רבים לא יוצר בהכרח מראה עמוס וכבד. בין הפריטים הייחודיים בבית, היא מספרת, יש "שולחן סלון שהיה של סבתא שלי ז"ל. לאחר שהיא נפטרה לקחתי מספר פריטים שלה. שמרתי את השולחן במרפסת בדירה הישנה, ומאז המעבר לדירה החדשה אני מתרגשת כל פעם כשהילדים שלי אוכלים לידו ארוחת ערב, בדיוק כפי שאני הייתי יושבת לידו בכיסא קטן ואוכלת ארוחת שישי עם כל המשפחה. יש לי גם מראת יד מכסף ששמה של סבתא חרוט עליה. היא מעלה בי זיכרונות על אישה גדולה מהחיים עם אופטימיות נצחית.יש לי גם מגירת דפוס ישנה שמשמשת כבית בובות. קניתי אותה בשוק פשפשים בפריז והיום היא תלויה על קיר בסלון ובתוכה כל מיני מיניאטורות ובובות קטנות מביצי הפתעה".
"כשזה עובד זה פשוט קסם"
גם אצל רגינה (43) ויובל (49) חנן המעבר לבית חדש הניע את האהבה לווינטג' ואת הרצון להפוך את האהבה הזו למקצוע. אלו נשואיהם השניים של בני הזוג והם מתגוררים במזכרת בתיה עם ארבעה ילדים. "לאחר נישואינו רכשנו בית פרטי. תכננו שיפוץ קטן והתחלנו ללקט פריטים", מספרת רגינה. הפריט הראשון שקנו היה שולחן אוכל מעץ אלון עם רגליים חרוטות וכיסאות וינדזור שמצאו ביד2. "מיד ראינו את הפוטנציאל", מספרת רגינה. "צבענו את רגלי השולחן והכיסאות בתכלת וזה נתן מראה יותר עדכני ומזמין. כשהיה דרוש לנו שולחן גדול יותר לאירוח נפרדנו ממנו בצער רב.
"התהליך הזה לימד אותנו שאנחנו מאוד נהנים לעשות את זה וגם טובים בזה ולכן החלטנו לפני כשנה וחצי לפתוח סטודיו לעיצוב והלבשת הבית שנקרא 'סטודיו בשניים לעיצוב והום סטיילינג'. אנחנו אוהבים את הסגנון האקלקטי שהוא בעצם חיבורים בין פריטים מסגנונות ועולמות שונים. כשזה עובד זה פשוט קסם", היא מספרת. היום הם משלבים את העבודה בעסק והעבודה במקצועות שלהם - רגינה היא יועצת מערכות מידע ויובל רואה חשבון.
"כשמוצאים פריט ייחודי עם סיפור, והוא מקבל חיים חדשים במקום חדש או בשינוי ייעוד, במצבו המקורי או אחרי שדרוג, זה מרגש. גם התהליך של החיפוש הוא תהליך מאוד מהנה. סוג של ציד. אלה פריטים ייחודיים, להבדיל מהטרנדים התורניים שמתחלפים, אי אפשר למצוא אותם בכל בית והם הופכים את החלל לאישי. אנחנו מאוד אוהבים את העובדה שפריטי וינטג' מאפשרים לשמור על ערך הקיימות ושעדיין ניתן למצוא פריטים זולים יחסית", אומרת רגינה.
מה הפריטים הכי מיוחדים שיש לכם בבית?
"שולחן האוכל הנוכחי שלנו הוא שולחן של המעצב הדני ניילס מולר משנות ה-60 שמצאנו ביד2 במחיר מציאה ממישהי שלא ידעה בכלל מה היא מוכרת. שעתיים אחרי פרסום המודעה כבר התייצבנו בביתה וקנינו את השולחן. לצערנו את הכיסאות המקוריים הספיקו לחטוף שעה לפנינו. לפני כשנה נתקלנו במקרה בכמה תמונות מתערוכת קרמיקה ישראלית ישנה. לפני הקמת המדינה וגם בשנותיה הראשונות הייתה תעשיית קרמיקה ייחודית והיא חדלה להתקיים, כמו הרבה תעשיות אחרות בארץ, בגלל חוסר יכולת להתחרות עם יצרנים במזרח. היום יש לנו אוסף של יותר מ-200 כלים של יצרנים כמו חרסה, לפיד, ברור חיל, בית היוצר ועוד.
"לפני כמה שנים הסתובבנו אצל סוחר שאנחנו מכירים ונתקלנו שם ב'כיסא קפטן' (כיסא עם מושב דמוי אוכף ומשענת עמוקה, מ"ז). הכיסא נזקק לחיזוקים ולשיפוץ קל והמחיר שלו היה די זול, וקנינו אותו בלי לדעת בדיוק למה הוא ישמש. בתהליך השיפוץ גילינו חותמת שחשפה שהמקור שלו באנגליה. מתברר שהוא ממש עתיק, בן יותר מ-100 שנה, ונמכר במאות פאונד".
"אני מסוגלת לסחוב דברים ששוקלים כפול ממני"
"האהבה שלי לווינטג' התחילה מבגדים", מספרת שרון בן-אריה (54) מתל אביב. "בתור ילדה אהבתי לנבור בארון של סבתא. בגיל ההתבגרות כבר קניתי בגדים בשוק הפשפשים בחיפה, עיר הולדתי. כשעברתי לתל אביב שכרתי דירה שהיתה שייכת לאישה מבוגרת שעברה לבית אבות. הרבה מהציוד הישן שלה נשאר, ואני שיפצתי את הדירה, צבעתי כמעט הכל בלבן ועשיתי השלמות ריהוט ברחוב ובשוק הפשפשים".
היום היא מעצבת פנים ועוסקת בעיקר בשיפוץ ובשינויים מבניים. "כשאני עושה 'הלבשה' לפרויקט אני משתמשת כמעט רק בפריטים מיד שנייה", היא אומרת. "אני משתדלת, עד כמה שאפשר, לא להשתתף במעגל הייצור והצריכה של מוצרים חדשים. וינטג' עבורי זאת תשוקה וגם התמכרות. כשאני מוצאת רהיט שמוצא חן בעיניי, במחיר טוב, אני לא יכולה לעצור בעצמי. אני ישר חושבת איך אוכל לשלב אותו בפרויקטים עתידיים. כשמשהו כזה נמצא ברחוב ובסכנה להגיע למזבלה, הלב שלי נשבר. אני הופכת ל'גיבורת על' ומסוגלת לסחוב דברים ששוקלים כפול ממני. הנטייה לאסוף פריטי וינטג' הפכה את הבית שלי למחסן וגרמה לסכסוכים קשים עם שאר בני הבית. כדי להחזיר את החיים למסלולם שכרנו מחסן".
מה הפריטים הכי מיוחדים שיש לך בבית?
"הספה בסלון היא ספת-ספסל עם מזרן וגב עץ. מצאתי אותה ברחוב במצב נוראי, הזמנתי מוביל ושלחתי אותה לרפד. היא עברה פוליטורה, החלפת ספוג וריפוד ויצאה יפהפייה, אבל עד היום כולם בוכים שהיא לא נוחה. את השטיח בסלון ראיתי למכירה באתר יד2 ובעודי מתלבטת אם לקנות אותו, הוא עבר למסירה באתר אגורה. המוסרת הייתה מעצבת בעצמה והשטיח היה שייך לאמא שלה. למזלי למרות שהיא העריכה אותו, היא לא הייתה חובבת של הסגנון.
"את שולחן האוכל קניתי יחד עם שמונה כיסאות מזוג מבוגר שעבר מבית פרטי לדיור מוגן. רק אחרי הקנייה גיליתי שמדובר ברהיטים של המעצב הדני Finn Juhl. לא הייתי צריכה את הכיסאות, ואני גם לא אוהבת סטים, אבל בן זוגי התערב לטובתם. מסתבר שהם מאוד נוחים וכשבאים אורחים זה כיף שיש סט תואם. בשאר הזמן ארבעה מהם מסתובבים בבית ונתקעים לנו בין הרגליים".
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
רוצים לרהט את הבית בווינטג'? הנה הטיפים של המומחים
חנה מרקביץ: "קודם כל לאהוב כל פריט שנכנס הביתה. לא אוהבים, לא בטוחים, מתלבטים - אז זה לא זה. דבר שני, כדאי, מותר ואפשר להוציא פריט מהקשרו. זה הזמן לאתגר את המחשבה, את היצירתיות ואת הדמיון. כיסא ישן יכול להפוך למעמד לעציצים, חולצה ישנה לכריות. אל תפחדו להשמיש פריטים ישנים ולתת להם טאץ' חדש או לשלב עם פריט מודרני".
מיכל זילברשטיין: "הקפידו על שילוב נכון של ישן וחדש כדי לא ליצור מראה עמוס וכבד שפריטים אלו עלולים להעניק לחלל. אפשר למשל לרפד רהיט וינטג' בבד יותר מודרני שיבליט את המראה של הרהיט, העץ או המסגרת וכך ליצור רהיט שהוא חדשני אך עם ערך נוסטלגי".
רגינה ויובל חנן: "לפעמים נתקלים בפריט מיוחד ומרגש אבל לא יודעים מה לעשות איתו ואיפה הוא יכול להשתלב. חשבו טוב לפני שאתם מוותרים עליו. הוא לא יחזור בקלות. אם הוא מיוחד ולא מצאתם לו בסופו של דבר מקום, תמיד תוכלו למכור אותו.דייקו במינונים של פריטי הווינטג' כדי שהמראה הכללי לא יהיה כבד מדי, עמוס מדי או מיושן מדי.
"לפעמים פריטי וינטג' נראים קצת כבדים או קצת מיושנים. למרות שאנחנו מאוד אוהבים ומכבדים את הפריטים במצבם המקורי, לעתים כדי להוסיף קצת צבע חלקית או איזה טוויסט קטן שיעשה את כל ההבדל. פרטי וינטג', במיוחד מעץ, משתלבים נהדר עם צמחים".
שרון בן-אריה: "קודם כל – זהירות, זה ממכר! אם אתם לא רוצים בית של סבתות, שלבו עם ריהוט עכשווי. אל תגזימו עם פריטי עץ כדי לא ליצור תחושה כבדה ואל תעמיסו כי זה יוצר תחושת מחנק. גם אם אתם חובבי עיצוב אקלקטי, זה לא פותר אתכם מתכנון – הביאו בחשבון את נתוני החלל ויחסי הגומלין בין הפריטים.
"הרבה פעמים אנחנו קונים פריט מסוים כי אנחנו מתאהבים בו, אבל כשאנחנו מגיעים לשלב את הפריט בבית יש להעדיף את טובת הכלל ולשאול את השאלות הבאות: האם הרהיט המהמם מתאים למקום שבו רוצים להציב אותו? האם הוא משתלב עם שאר הרהיטים? אם זה לא עובד, ותרו גם אם זה מלווה בכאב.
"רהיטי מאמצע המאה הקודמת מצוינים לדירות קטנות מכיוון שנבנו לפני שהגדילו הכל. הם מתאימים במיוחד לחללים ארוכים וצרים, עובדים על עיקרון של מודולים קבועים ולכן קל לתכנן איתם. אם עושים בהם שימוש מושכל הם מחמיאים מאוד לחלל מוגבל".