הדיירים: האדריכלים אהוד, 49, ואורנה, והילדים תמר בת ה- 12, מיכאל בן השמונה ואביגיל בת השלוש וחצי.
הבית: נבנה על מגרש צר וארוך בגודל 160 מ"ר. הבית בן שתי קומות בגודל 84 מ"ר. הבית נמצא בשכונת רמת ישראל בתל אביב שנבנתה בשנות ה-50 לעולים חדשים.
החזון: בשל הגבלות הרוחב והגודל, רצינו ליצור בית שייראה מרווח ואוורירי, ויתאים לילדים. היה לנו חשוב לשמור על סגנון עדין וסולידי שיתמזג עם אופי השכונה.
לא צריך קירות
לשמחתנו, הבית היה במצב טוב יחסית, אבל לא מספיק מואר ומאוורר לטעמנו. החלטנו לפתוח את כל החלק הדרומי של הבית לגינה, מה שגרר שבירת קירות רבים. כך הבית נראה גדול ומרווח יותר. הסלון והמטבח מוקמו בחלק הדרומי, ואזור המגורים הפרטי בחלק הצפוני.
כדי שסגנון הבית ישתלב עם השכונה, הוא נצבע ברובו בטיח לבן ואפרפר בחלקו, כאשר בחזית הקדמית הבלטנו את הגג השטוח.
הקיר הארוך והמשותף לאורך הבית מפריד בין אזור המגורים לחדר העבודה והמטבח, וממשיך למשטח העבודה של המטבח ולאזור הברביקיו בחצר.
חדר הילדים: קצת רועש, אז מה?
מדובר בחלל פתוח שמופרד בצד אחד מהסלון על ידי ארון, ובצד אחר הוא מופרד מהמטבח וחדר העבודה באמצעות קיר שמשמש גם כארון.
מבנה החדר לא הפריע לפרטיות הילדים; הם מתרגלים לכל דבר ואין להם בעיה להירדם עם קצת רעש. עד לפני שנתיים כל הילדים גם גרו באותו חדר.
הסלון: דלתות זכוכית ענקיות
כדי ליצור תחושת מרחב, הצבנו בסלון שתי דלתות ענקיות מזכוכית, שמעניקות תחושה של המשכיות מהסלון לחצר האחורית. כשפותחים את דלתות הסלון, הדשא ממשיך את הרצפה. אמנם הדלתות הללו היו הפריט הבודד הכי יקר שרכשנו, אבל זה השתלם.
רצפת הבית היא טרצו (תערובת של מלט, קברץ וגרגרי חצץ) יצוק. גם הריצוף תורם לאשליית המרחב, מכיוון שאין חלוקה סטנדרטית של בלטות אלא משטחים גדולים בגדול 2X2, מה שנותן תחושה של משטח אחד גדול.
במטבח, שבמקור שימש כחדר רחצה, הייתה גומחה ששימשה כמיני בוידעם, במקומם יצרנו חלון עליון לאוורור שמתפקד גם כקולט אדים.
למעשה, כל חלל בבית הוא גם מעבר וגם מקום של פעילות ושהיה, המעברים הם גם חדרי עבודה, חדר הילדים, מטבח וספריה.
התקרה והרצפה לבנות, והריהוט עשוי מעץ ליבנה. ארונות מפרידים בין חדר הילדים לסלון. במטבח ובסלון ישנו שיש עשוי אבן אפורה. הדשא והצמחייה הירוקה מהווים קונטרס לכל אלה.
לפני שנתיים בנינו קומה נוספת בשיטת הבנייה הקלה; זוהי בנייה מחומרים טבעיים בשיטה שפופולרית בארה"ב וביפן, אשר לא מצריכה יציאה מהבית ואורכת פחות זמן.
השלד של הקומה השנייה עשוי עץ והוא מחופה בלוחות מאסר בורד- לוחות בטון דקים. בין הקיר הפנימי העשוי גבס לבין לוחות הבטון ישנו בידוד כפול. הרצפה, המדרגות והגג עשויים גם הם מלוחות הבטון. הרצפה צבעונית ובגג ישנו איטום נוסף. השארנו מספר אלמנטים מקוריים כמו חלון עליון לאוורור החלק המרכזי.
בקומה השנייה בנינו שלושה חדרי ילדים עם מקלחת, אמבטיה ושירותים. יש גם שתי מרפסות - קדמית ואחורית. בהשראת הפחונים בשכונה, החלטנו לבנות עוד מחסן על הגג והדגשנו את העובדה שמדובר בבניה מתועשת באמצעות הדגשת הפלטות. רואים שמדובר בבניה מהירה וחסכונית. בסופו של דבר קיבלנו בית באיכות גבוהה.
עלות שיפוץ קומת הקרקע: כ- 40,000 דולר; עלות תוספת הקומה השנייה כ- 50,000 דולר.
פינה אהובה בבית: אני הכי אוהב שתי כורסאות שאשתי מצאה ברחוב, ששיפצנו וריפדנו. אבל כל הבית אהוב מאוד, וגם החצרות. עד היום אנחנו עוד מוסיפים ומשפצים - תריסים למשל, מדרגות שאנחנו בונים, עבודות נגרות למיניהן; ארון המטבח שבניתי לבד ובעתיד נחליף לארון אחר, עבודות אלומיניום, מרזבים שבניתי.
פרולוג
היה מאוד כיף לעבוד יחד; לתכנן יחד את הבית ולנהל את השיפוץ שלו. עם זאת, נעשו פשרות. למשל העמוד של הקיר בסלון שפירקנו. היה בינינו ויכוח האם לבנות קורה ולבטל את העמוד או לבנות עמוד דק. אני רציתי לבטל, אשתי רצתה עמוד דק ואני חשבתי שזה רק יפריע. אבל זה עובד ונראה טוב.
הטיפ הכי טוב שאני יכול לתת הוא לא לחסוך באדריכל טוב. בית בונים פעם אחת בחיים, וסוף מעשה במחשבה תחילה.
אהוד בסט, אדריכל בתכנון בתים, מבני ציבור ותכנון ערים
אורנה בסט, מתמחה בתכנון פרויקטים של מרחב אורבני ובניינים