הדייר: איש עסקים גרוש כבן 60.
הבית: הבית נמצא בסמטה בנווה צדק, 160 מ"ר בנוי, על קרקע של כ-360 מ"ר ובנוי בקומה אחת, אשר בה חמישה חדרים. המבנה הינו מבנה ישן משנות ה-1850-70 לערך. המבנה אינו לשימור אבל יש בו ערכים עיצוביים ראויים לשימור. תכנית פנים הבית, לדוגמה, היתה ברורה. חדרים בגודל 4X4 ושני מעברים מחדר לחדר המאפשרים תנועה וזרימה. את המבנה הפנימי הזה שמרתי. חדר האוכל מחובר לחדר האירוח ולחדר המטבח. חדר האמבטיה, גודלו כחדר האוכל, הפך גם הוא להיות חדר מדהים בפני עצמו, אולי אחד החדרים היפים ביותר בבית.
דברים נוספים שנשמרו בקפדנות: הרצפה המקורית של כל חדר וחדר, רצפת שלוש מצוירת, והשימוש באריחים אלו הוצא לגינה בשילוב רצפת בטון חדשה. כל דלתות הבית המקוריות בין החדרים הפכו להיות דלתות המטבח שעברו רסטורציה, קירות לבנים ששמשו חומה בין מגרשים ובין השכן נחשפו והפכו לאווירה, תקרת הבטון המקורית שנבנתה אז ומלאה בצדפים נחשפה וקיבלה את מקומה בכבוד. הבית לפני השיפוץ היה מוזנח ורעוע, גרו בו דיירים שאגרו זבל, עיתונים, בקבוקים וחיו כמו במזבלה אמיתית.
החזון: זולה אלגנטית. בעל הבית רצה לייצר מקום שיראה מוקפד, מושקע ואלגנטי, שיהיו בו פרטי הריהוט שקנה עם השנים, אבל שתהיה בו תחושה של זולה, של חופש, של מקום לרבוץ בו בנוחות.
בעל הבית הוא אדם מאד חברותי ומארח, אדם בעל אורך רוח, אבל באותה נשימה הוא בדיוק ההיפך. הוא שומר בקנאות על הפרטיות שלו, אוהב את השקט ואת הלבד.
הייתי צריכה מצד אחד לייצר חללים מאוד פתוחים ומזמינים, מאד מקשרים בין חוץ לפנים אבל שבהינף יד אפשר יהיה להתבצר לתוך שקט וחשיכה. רגישות יתירה לרעש ואור, וניתוק מוחלט בין מה שמחוץ למגרש שלו היה חשוב לו מאוד. מכאן, שווילונות אטומים מפרידים את המבט פנימה מהרחוב, גדר צמחייה גבוהה מפרידה בין השכנים לחצר הפנימית. ועם כל ההתבצרות הזו והצורך באינטימיות ושקט, הבית מאוד מזמין.
משך השיפוץ: כשנה וחצי, מתחילת העבודה ועד סיומו נמשך כשנה וחצי. לבית עצמו לא נוספו שטחים עיקריים, אבל היה צורך להחליף גג קיים מאסטבס ולשקם קירות מסוימים. כמו כן, לבית יש תוכניות עתידיות של קומות נוספות שאושרו בתב"ע ומכאן, שהיה צורך בחיזוק קונסטרוקטיבי של המבנה כולו למצב עתידי, אותו בעל הבית רצה לקחת בחשבון. עיצוב הפנים עצמו נמשך כשנה.
עלות השיפוץ: כמיליון וחצי שקלים, פנים וחוץ.
הקירות: כורכר, צדפים וחול
תיאור כללי של השיפוץ: בעל הבית ביקש לשנות את מבניות הבית, להחיות ולעורר אותו, להוסיף שטחים, להוסיף קומה ולייצר תב"ע נקודתית מול עיריית תל אביב. לבית נעשו אינספור תוכניות. כל תוכנית היתה מדהימה בפני עצמה. אך משהו לא הניח את דעתו של בעל הבית.
נזכרתי לפתע, במשפט הראשוני אותו אמר לי במפגש הראשוני, שנתיים וחצי אחורה שהוא רוצה בתחושה, שהמקום יהיה, מצד אחד, אלגנטי, אבל הכי חשוב, שהבית יהיה "זולה".
החזרה למשפט הזה גרמה לחזור חזרה, להסתכל על הבית בשנית ולהגיד בפה מלא, שלא מוסיפים לבית שום שטחים, שלא משנים את המבניות הקיימת ועובדים לתוך המצב הקיים. שמירת החדרים המקוריים כיחידות עצמאיות יצר את החוויה המרשימה והסיפור בתוך הבית. הבית הינו מבנה ישן, הבנוי בשיטת הבנייה שהיתה נהוגה בנווה צדק. קירות הבית עשויים כורכר פריך, המלא בצדפים, חלקי אבנים וחול. קירות הבית בעובי 53 ס"מ ונותנים למבנה את הבידוד, החוזק, ובעיקר גם את המראה המרשים.
מבנה הבית היה שבעה חללים ריבועיים, מחוברים זה לזה, שווים בגודלם (בגודל של 4X4 , בגובה של כ-3.5 מ"ר. מעין קוביות תלת ממדיות. בכל קובייה יש שני פתחים המחברים לקובייה הבאה. מהמקום הזה התחברה הגישה לתכנון הסופי של הבית: מעבר מקובייה לקובייה, כשבכל קובייה יש חלק מהסיפור הכללי.
הכניסה: דרך צומת דרכים
הכניסה לבית: חזית הבית מרמזת על הסיפור בתוך הבית. שחור, לבן ושימור. כניסה מהשער הלבן לרחבת החנייה ולמדרגות הבית. מעקה פליז, מדרגות בטון ישנות, עץ זית חדש, פרגולה שחורה ודלת עץ עתיקה משוחזרת. הכניסה למבואת כניסה, שירותי אורחים ומשרד. הכניסה לבית שינתה מקומה. במקום להיכנס לבית מהחצר כמו במקור העברתי את הכניסה דרך אחת הקוביות זו שנמצאת בצומת של שני רחובות המגרש. וזו הקובייה הכי לא פרטית בבית.
חדר כניסה לבית תפקידו לקבל את האורחים מצד אחד אבל לאפשר לבעל הבית לקבל אנשים מבחוץ לתוך משרד ללא אפשרות כניסה לחלל הפרטי. בקובייה זו הוכנסו פונקציות המשרד, מבואה לבית וארונות מעילים עתיקים, שירותי אורחים וריכוז החשמל החכם האודיו והארכיון המשרדי.
פינת האוכל והמטבח: פינת האוכל בעלת עיטורי רצפה מרוקאיים, שנדליר מעל שולחן אוכל, ומעבר לסלון ולחצר או למטבח ולחדר השינה. פינת האוכל קיבלה גוון צהוב לרקע השחור. המטבח קיבל גוון ירוק משיש טבעי ומדהים שמונח עליו.
חדר השינה והאמבטיה: חדר השינה (כמו גם חדר שירותי האורחים) רוצפו ברצפה מרוקאית בצבע כחול, חדר השינה קיבל ארון עם חיפוי זהב ותמונת ענק מעל המיטה מתאימה. חדר האמבטיה קיבל מקום של כבוד. חזית חלונות עץ גדולים ויציאה לחצר הבית. חדר השינה, על פי בקשת בעל הבית, אינו גובל עם קיר חיצוני ומכאן שחדר האמבטיה הוא המספק לחדר השינה אור, אוויר, מים. גופי תאורה מהשוק, קיר לבנים מקורי, נגרות לאמבטיה ומראה לונדוני של כיור האמבטיה.
שנינו יחד והשמים הם הגבול
דבר המעצב: בדינמיקה עם בעל הבית הזה למדתי המון על עצמי כמעצבת. הפדנטיות שלו והשמרנות, לצד הפתיחות העיצובית והצורך להעיז, היו כל הזמן נקודת הזדהות. הוא חיפש לשבור את המוסכמות שהיה רגיל אליהם ואני הגשתי אינספור הצעות עיצוביות פתורות, עם חומרים חדשים, מכונות CNC, חשיבות אמורפיות של צורות מרחביות, לצד אופן ספייס ענקי. השמיים היו הגבול. עשיתי ללא ספק סיבוב עיצובי רעיוני כמעט אינסופי כדי להגיע חזרה למקום המוקפד, הביתי, האישי, למקום בו האדם שחי מרגיש בטוח, שלו, אנושי.
אני נוהגת לתת ללקוח להתלבט יחד איתי, עד שנראה כאילו שנינו יחד יושבים על שולחן העבודה. היצירה היא משותפת תמיד. ואם לא כך, חבל.
טיפ: שוק הפשפשים, גם לאלו שאוהבים עיצוב מודרני, נקי מינימאליסטי. אסור לאבד את הנשמה. יש משהו בעיצוב מינימאליסטי שיכול להפעים ולרגש, אבל עם זאת המינון שלו יכול להפוך לקר ומנוכר. אני חושבת שאנשים, כיצורים חיים, זקוקים לחום ולאהבה שיעטפו אותם, ואלו באים מזכרונות או מחפצים. צריך להשכיל לבחור את הפריטים האהובים לנו ולשלב אותם עם כל תוכנית או עיצוב.
לא לפחד משחור: בעל הבית היה מוטרד מאוד מבחירת השחור כדומיננטי לריצוף, לספרייה, למסגרות המעברים בין החדרים. הוא פחד שאם הוא יעמוד לרגע גם אותו אצבע בשחור. השחור הוא קלאסי מצד אחד ודרמטי מצד שני אבל עם העיצוב והמינון הנכונים הוא מייצר חום וקרבה.
פריטים אהובים: זיליש – ריצוף מרוקאי אותנטי – מעטרים את הקירות מאחורי שני הקמינים בבית – שחור ולבן, כל אחד בנפרד ומכניסים אווירה מדהימה לחדר האירוח או לחדר האמבטיה.
גופי תאורה משופצים עתיקים מחנות הנקראת מאורית ברחוב דיזינגוף.
הספרייה: את הספרייה תכננתי לנישה שנוצרה בסלון לגובה 4 מטר ומטרתה להכיל את ספרי הבית, אבל גם לייצר אווירה קלאסית לסלון. הלקוח רצה שהספרייה תהיה חום דובדבן והתעקשתי על שחור, למזלנו. האדמדמות של העץ היתה לוקחת את הספרייה ונקודת המבט למקום פחות מדויק.
סורגים עתיקים, מזרקה עתיקה ועוד – שוק הפשפשים, אצל אשר.
אדריכלות: הילית סטריקובסקי, Unicode design group
במדור הקודם: וילה אלגנטית בסביון
לכל הכתבות במדור בשיפוץ
לא יכולים להפסיק לחשוב על הבית הזה? שתפו בפייסבוק