הדיירים: משפחה עם הורים ושלושה ילדים. אב המשפחה רופא והאם שכירה בחברה. הילדים הם בן ובת בגיל תיכון ובן בגיל ביה"ס יסודי.
הבית: בית פרטי ביישוב יודפת שבגליל תחתון, מול נוף גבעות ומטעי זיתים. המשפחה מתגוררת בו מאז שנבנה לפני 14 שנה, אך עקב בעיות בתשתיות הצנרת, נזילות, טיח מתקלף ועוד, הוא היה זקוק לשיפוץ. הבית עבר שינוי מהפכני שלא השאיר זכר לצורתו המקורית. לפני השיפוץ השטח שלו היה כ-135 מ"ר, אחרי השיפוץ ותוספות הבנייה גדל ל-248 מ"ר. בבית שני מפלסים - בקומת הקרקע סלון, מטבח ו-3 חדרי שינה; בקומה שנייה 4 חדרים ופינת משפחה.
חזון: הדיירים ביקשו לשפץ את הבית האהוב שלהם, שנבנה כשהם היו צעירים ורק התחתנו. מאז נולדו הילדים ובגרו, צרכי המשפחה השתנו ובני הזוג ביקשו להתאים את הבית הקיים למצב החדש, להרחיב אותו ולהוסיף קומה מעל המפלס הקיים, שתהיה מעין יחידת מתבגרים לאירוח חברים במרפסת הגג. התכנון היה לאפשר לקומה הזו גם כניסה מבחוץ, מתוך מחשבה שאולי זו תהיה יחידה מגורים נפרדת בעתיד. כיוון שהבית כבר היה בנוי כמעט עד קווי הבנייה המותרים שלו, כך לא ניתן היה להרחיבו בהרבה.
משך השיפוץ: התהליך ארך כ-3 שנים מתחילת התכנון הראשוני, דרך קבלת היתר ועד סיום הבנייה.
שברו את הקירות, הוסיפו קומה
חזית הבית מחופה כולה באבן, ובמרכזה ממוקמת מבואת כניסה חיצונית מחופה ברפפות הצללה (לוברים) מעץ, שנעות במסילה וניתן להזיזן בשעת הצורך בהתאם לאור ולצל. הכניסה המקורית לבית הייתה פרונטלית, ישירות לתוך הסלון, והדיירים ביקשו שהפעם תהיה מבואת כניסה שתהווה מעין אתנחתא לפני שנכנסים הביתה, עם פינה לחלוץ נעליים ולאחסן מעילים. הפתרון היה לסגור את הגגון החיצוני ולהפוך אותו למבואה פנימית שקופה, הבנויה מקירות זכוכית מרצפה עד תקרה. דלת הכניסה עשויה מפרופיל בלגי.
בחלל הציבורי שבמפלס הכניסה הרסנו את כל קירות הפנים וגם חלק מקירות החוץ; בקירות קיימים הרחבנו פתחים והוספנו פתחים קשתיים. מימין למבואה נמצא הסלון, שהחליף מיקום עם המטבח המקורי, וזה קירב אותו לחנייה ואפשר יציאה רחבה ממנו לחצר הגדולה. הסלון הוא חלל מגורים רחב עם חלונות גדולים שפונים למרפסת מקורה בפרגולה מעץ וחצר גינה. בפינת הסלון הוצב פסנתר - פריט אהוב שהיה חשוב למצוא לו מקום מרכזי עבור בני הבית המוזיקליים שאוהבים לבלות ערבי ניגון ושירה בחיק המשפחה. במקום קיר נבנתה בסלון ספרייה דו כיוונית ומאווררת מפלדה שחוצצת בין האזור הציבורי לפרטי, דרכה אפשר להבחין במדרגות הספירליות שעולות דרך חור עגול שנפתח בתקרה של מפלס הביניים. לספריית המדפים יש הכנה עתידית לקמין שיחמם את החלל הציבורי.
משמאל למבואה ממוקם מטבח מרווח מעץ מלא שנבנה ע"י נגרייה (טאצ' ווד). הוא תוכנן בצורה של שלושה קווים מקבילים, עם קו ארונות גבוהים למקרר, תנור אפייה, מקרר יינות ומזווה, פס ארונות נמוכים עם משטח עבודה, ואי במרכז. עקב מגבלת גודל השטח הבנוי המותר לבנייה, לא ניתן היה להרחיב את החלל במפלס הכניסה ולהוסיף חלל פינת אוכל, לכן הוחלט לשלב אותה במרכז המטבח כהמשך של האי, עם שולחן נפתח לאירוח בארוחות משפחתיות. בקיר המערבי במטבח נפתחו חלונות קשתיים שמהם ניתן לצאת החוצה לחצר קטנה. לפני השיפוץ החצר הזו לא הייתה מטופלת, ובמהלכו הצמחייה הסבוכה הוחלפה בטרסות מחופות אבן גלילית וצמחי תבלין, כך שעכשיו ניתן לשבת בנעימים ולצפות בשקיעה.
מפלס הביניים מחופה פרקט עץ אלון ובו נמצאים אגף השינה - הכולל יחידת הורים, חדר כביסה, חדר רחצה ועוד שני חדרי שינה. למפלס הזה עולים באמצעות מדרגות שגם הן מחופות באלון טבעי, ולאורכן פסי עץ עדינים שמשמשים כמעקה וגם כמעין חוצץ להצנעת יחידת ההורים.
ממפלס הביניים מובילות מדרגות פלדה ספירליות עדינות אל הקומה השנייה, המקורה בגג רעפים עם תקרה, וקורות עץ גלויות בצבע בהיר אטום למחצה. ממול למדרגות ארון דו צדדי שחוצץ בין אגף יחידת אירוח לאגף חדרי הילדים. הארון דו צדדי - בצידו האחד משמש לאחסון כללי ובצידו השני משמש כמטבחון קטן שפונה לחלל משותף בין חדרי הילדים. החלל המשותף תחום בקיר חלונות זכוכית בלגי מרצפה עד תקרה, דרכם ניתן לצאת למרפסת גג רחבה שמשקיפה על נוף גבעות ותל העתיקות יודפת. בחלקה הפתוח מחופה המרפסת בפרגולת עץ ועמודי פלדה עדינים, וניתן להגיע אליה גם דרך מדרגות פלדה חיצוניות שמחברות לחצר המטבח הנמצאת במפלס התחתון. הגג הקיים, שעליו הוספנו את הקומה השנייה, היה מחולק לשני מפלסים ועל מנת לגשר ביניהם הוספנו מדרגות צפות מעץ דק לכל אורך המרפסת, וכך הרווחנו מעין טריבונות ישיבה מול הנוף הגלילי. פער גבהים נוסף היה בין החנייה לרחוב, וכדי לגשר עליו החנייה הורמה בשיפוע וחופתה באבן למניעת החלקה. השימוש באבן נעשה באופן נרחב באזורים נוספים בבית - הרצפה חופתה באבן גם בפנים וגם בחוץ, ועל קירות הבית מבחוץ הונחה אבן בשכבות בצורת בנייה ייחודית ומסורתית, תזכורת ליודפת העתיקה ששכנה במקום.
טיפ ממעצבת: היישוב יודפת הוא יישוב מיוחד במינו, עם בתי אבן וקשתות. היה לי חשוב לחבר את הבית לקונטקסט שבו הוא נמצא ולהתחבר לאופי הכפרי גלילי, אבל גם לתת טוויסט מודרני, עם שימוש בחלונות גדולים עם פרופילים דקים ומפגש פלדה עם אבן. המראה שהתקבל מאחד ומשלב באופן מעניין את טעמם של שני בני הזוג – הוא גדל ביודפת ומאוד מחובר לסגנון הכפרי המקומי, והיא גדלה בעיר ואוהבת את הסגנון המודרני הנקי. נעזרנו בבעלי מלאכה מקומיים שעשו עבודה מעולה, ובקומה העליונה נעשה שימוש בבנייה ירוקה באמצעות שיטת בנייה בבלוק המפ חסכוני באנרגיה. בעיניי הסביבה משפיעה על האדם, ואסתטיקה נעימה ודיוק משפיעים על השהייה שלו במרחב ועל יומו. לתכנון טוב נדרש להקדיש זמן מחשבה והתייחסות לפרטים הקטנים ולחיבור בין חומרים.
אדריכלות ועיצוב: רוית דביר
סטיילינג: רון פרום
אבן: סטון סולושיין
חלונות בלגיים: תובל מינימל
בנייה ירוקה ופרגולות: מיכאל רינג
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן