הוד השרון: בית משפחתי ומסוגנן

זה סיפור על זיכרונות שחיפשו בית. "בבית שלי", בין ארבעת הקירות, חיים העבר, ההווה והעתיד לצד האובדן, האהבה והחיים. הבית הזה הוא בית של זיכרונות ושל חוויות, מהילדוּת, ממה שהיה וממי שכבר איננו. הבית שלי הוא אוסף של תמונות, חפצים, רהיטים ומזכרות, שנושאים סיפורים מתקופות שונות.

דקלה טל גורדון (צילום: גלעד רדט) — נכנסים דרך שביל התבלינים לעבר דלת עץ כבדה, הנפתחת לפטיו פורח בסגנון אתני | צילום: גלעד רדט

הדיירים: בבית זה מתגוררים אני, אמא דקלה, בז'רגון המקצועי "מעצבת פנים", בז'רגון הרוחני "מלבישה חללים בהשראה". אבא ניר, מנכ"ל ובעלים של "ESCO המרכז לעסקים חברתיים", בר בת ה-5, גל בת 3, אורי בת השנה ונגב החתולה.

עוד באתר לעיצוב הבית:

החיים הם קשת של צבעים

המסע שלי החל לאחר מות אמי לפני כעשור. מתוך האובדן וההבנה שהכל זמני, צמחה גם היצירה, והתחיל המסע לעבר חיפוש הייעוד המקצועי והאישי שלי. במקביל לעבודתי כמנהלת פרויקטים בתחום הבינה העסקית, נרשמתי ללימודי עיצוב פנים וסטיילינג, והקמתי את Dorothee - עסק לעיצוב פנים לזכר אמי.

בעיצוב אני מביאה לידי ביטוי את האהבה שספגתי בבית הוריי לתרבות, לאמנות, לאסתטיקה ולאהבת החיים. אני מאמינה באקלקטיות, מתוך תפיסה שהחיים אינם שחור ולבן, אלא שילוב של קשת צבעים. אם משלבים נכון את הצבעים הללו ניתן להגיע להרמוניה ולתוצאה שלמה (בדגש על "לא מושלמת").

בניית הבית היתה עבורי פרויקט שסימל את מעגל החיים. הבית תוכנן ונבנה במקביל להקמת המשפחה שלנו ולעיצוב הקריירות שלנו. קנינו את השטח כשנשאתי ברחמי את בתי הבכורה בר; התכנון והבנייה נמשכו עד לידת בתי השנייה גל; וחודשיים אחרי שעברנו לביתנו החדש גיליתי שאני בהיריון עם בתי השלישית אורי. כך שכל תהליכי בניית המשפחה-בית-קריירה היו מאוד משמעותיים בחיים שלנו, ונרקמו זה בזה. היום במבט לאחור, זהו חלום שהתגשם.

דקלה טל גורדון גובה (צילום: גלעד רדט) — פרקט אלון תלת שכבתי במראה גס ולא מעובד | צילום: גלעד רדט

מקום לזיכרונות מבית אמא

הבית: תהליך חיפוש הבית החל כחיפוש "בית" לכל אותן תמונות זיכרונות מבית אמא, שנותרו ארוזות בארגזים לאחר פירוק בית ילדותנו. במהלך המסע פגשתי את בן זוגי ניר, ויחד חיפשנו את המקום הנכון ביותר לגדל את המשפחה שבדרך. הפינות הקטנות בבית תוכננו זמן רב לפני שהיה מקום ממשי - הבית היה אוסף של חוויות, זיכרונות וחלומות.

התכנון: לאחר חיפושים נמצא המקום המתאים ביותר עבורנו, מגרש בהוד השרון בשכונה ותיקה ומנומנמת. השטח התפרש על חצי דונם, שבמרכזו עמד בית סוכנות ישן. זו היתה אהבה ממבט ראשון, מה שהקסים אותנו במיוחד היה הבוסתן הפראי שהקיף את הבית ונתן תחושה של חיוּת, קסם ונוסטלגיה. היה לנו ברור שהסגנון של הבית יהיה שילוב של ישן וחדש. ניסינו להתחקות אחר הספונטניות הפראית של הטבע, שמתוכה נוצרת ההרמוניה. העקרונות המנחים היו שמירה על פשטות, טבעיות ואקלקטיות. ידענו מראש שהעצים הוותיקים שהיו לפנינו, יישארו במקומם, ואנחנו – הזמניים – נתכנן את הבית סביבם וננסה לחוש אותם וליהנות מהם.

בהתאם לעיקרון בסיסי זה נעשה שימוש בעץ בצורתו הגולמית ביותר – פרקט אלון תלת שכבתי במראה גס ולא מעובד, ואלמנטים מעץ ממוחזר לא מהוקצע, מבית האמנית-יוצרת בשמת גל. כמו כן תוכננה תקרה גבוהה במיוחד המתנשאת לגובה של ארבעה מטרים, עם חלונות עיליים שמקיפים את החלל הציבורי, ומהן נשקפים במהלך היום צמרות העצים, השמים והציפורים. בלילה אפשר לראות מהם את הירח ואת הכוכבים. הבית תוכנן סביב ציר מרכזי, שממנו ניתן לראות מאופק לאופק – "מאינסוף לאינסוף". הליכה בציר זה מהווה לי תזכורת חשובה לחיים שלמרות הקלישאה, השמים באמת אינם הגבול, והכל אפשרי.

לחיות, לצחוק, לאהוב

"תמונות מאופק לאופק", הליכה במסדרון הציר הראשי של הבית, ספסלי אחסון בכניסה, ועליהם חרוטות בצרפתית המילים: VIVRE RIRE AIMER, לחיות, לצחוק, לאהוב, תזכורת יומית לבסיס לחיים טובים. נכנסים דרך שביל התבלינים לעבר דלת עץ כבדה, הנפתחת לפטיו פורח בסגנון אתני. אצלנו חולצים נעליים בכניסה. הבית מחולק לשני אגפים מופרדים בשלוש מדרגות, היוצרות שני מפלסים, ופטיו מקשר בין שני האגפים: מימין, האגף הציבורי: סלון, מטבח, פינת אוכל וחלל ההורים. משמאל, אגף הילדות: חדר שינה משותף, חדר משחקים, פינת משפחה פתוחה וחלל רחצה.

דקלה טל גורדון — כרזת הזמנה לתערוכה "Le myth de Venus"

חלל הבנות: חלל בעיצוב "שאבי שיק", טפט פסים קלאסי (קריסטין), גופי תאורה, וילונות, תמונות בעיצוב אישי בשחור-לבן של שלגייה מעטרים את קירות החדר.

חלל המשחקים: חדר משחקים פתוח לחלל בדלת צרפתית כפולה, סגנון כפרי פרובאנסי; טפט קיר פאטרן פרחוני; תמונות של הנסיך הקטן והליצן העצוב; תמונת פרסומת ישנה שנקנתה בבזאר על הסיין בפריז לפני עשור; פינת כריות, וחלון צרפתי גדול צופה לעץ זית עתיק.

פינת המשפחה: פינת המשפחה פתוחה לחלל, והיא מקום ההתכנסות שלנו בערב לפני השינה. זהו מקום שבו נזרקים על פינת הכריות לצפות בסרט יחד, להקריא סיפור או סתם להשתולל.

בחלל המשפחה ספריית עץ ממוחזר רב לשונית, בת שלושה דורות ואלבומים ישנים, תמונת קיר PINTURE-NET (pin picture net) זוהי תמונת רשת המכילה אוסף של כל אותן תמונות מתקופות שונות.

באמצעות PINTURE NET מצאו את מקומן על הקירות תמונות שהיו במגירה או על המקרר, ואלמלא הרשת היו בוודאי נשכחות שם לשנים רבות. הרשת מאפשרת להחליף בצורה פשוטה את התצוגה בלי לנקב חורים בקיר.

חלל הורים: חלל השינה פתוח לחלל הרחצה, הפתוח לפטיו משותף לאגף הבנות. על חלל הרחצה היתה אחראית הנגרית האמנית והיוצרת בשמת גל. הרומן בינינו התחיל במקרה, כשהגעתי אל האתר שלה שכותרתו "אנחנו מכורים לזבל". מיד הבנתי שהיא אשת המקצוע שלי. מתוך תפיסה סביבתית משותפת, בשמת, שמשתמשת בעבודותיה בעץ ממוחזר, מצאה עבורי, בסבלנות וביצירתיות, פתרון לחלל הרחצה, ומשם המשיכה לשאר חלקי הבית: ספרייה, פינת עבודה וארגזי אחסון ספסל.

מחדר השינה יוצאים למקלחת חוץ בבוסתן. המקלחת הזו נבנתה בהתאם לחלום שמלווה אותנו מהטיול בתאילנד. מקלחת החוץ פעילה בימות הקיץ ומשמשת תזכורת יומית כמה טוב לשוב הביתה למלון מיליון הכוכבים שלנו.

מעל המיטה הזוגית תמונת נגטיב של תצלום ההיריון הראשון שלנו. תמונה זו מסמלת עבורי את מעגל החיים, ההמשכיות ואת נצחיות האהבה.

אל תתפתו להחליף ישן בחדש

הפטיו: במרכז הבית נמצא הפטיו, שעוצב בסגנון אתני. קירותיו נצבעו בטורקיז עז. לפטיו תפקיד כפול: דרך נוספת להכניס את החוץ פנימה, ודרך לראות בכל אגף את שני האגפים האחרים. הפטיו מאפשר לנו לשמור על קשר עין מכל מקום בבית, גם כשאנחנו לא נמצאים פיזית באותו חלל. זהו עיקרון לחיים שלימדתי את בנותיי - אנחנו תמיד כאן עבורן.

החלל הציבורי: מטבח לבן מודרני, ופינת אוכל רטרו: שולחן משנות ה-50 משוק הפשפשים ששוחזר, כיסאות איימס שחורים, ויטרינה כפרית (ביתילי), ובתוכה סרוויסים עתיקים שהיו שייכים לסבתי.

סלון: בסגנון רטרו. כורסת נדנדה שעברה רסטורציה משנות ה-50 משוק הפשפשים. שולחן סלון דני משנות ה-50, שהחלפתי לו את הפלטה לזכוכית. על קירות הסלון תלויות יצירות אמנות של הציירת ליבנת גיאת. התפיסה שלי היא ששווה להשקיע ביצירת אמנות. היא ייחודית, על זמנית, ומלווה אותי ואת הדורות הבאים לאורך שנים.

פריטים מיוחדים בבית: הבית, כאמור, הוקם סביב אוסף של חוויות וזיכרונות. ברגע שהשלמנו את תהליך הבנייה, הגיע הרגע המרגש ביותר עבורי - רגע פתיחת הארגזים. לאט לאט יצאו כל הזיכרונות שהיו טמונים בתוך ארגז במשך כל אותן שנים שבהן לא היה בית. הם מצאו את מקומם במבנה החדש כאילו תמיד היו שם. בתצלום משפחתי ישן רואים אותנו, הבנות, סועדות עם ההורים בערב שישי מסורתי. ברקע פמוטים ותמונת "המשתה" של ברוייגל. הפמוטים הללו והתמונה, בני למעלה מ-30 שנה, שוב מצאו מקומם, אצלנו במטבח.

כרזת תערוכה "Le Myth de Venus" מהלובר, מתנה מסבא עקיבא שהיה חוקר אמנות פריזאי, נתלתה בכניסה לבית ומשרה אווירה קלאסית. תמונה נוספת, שקיבלתי מסבי בצעירותי, היא "האישה המיניקה" של פיקאסו. שתליתי בחדר השינה. בתי בטוחה שזהו ציור שלי, מיניקה את אחותה הקטנה.

כיסא במאים שהיה אצלנו בסלון של אמא, עבר רסטורציה והדפס על בד.

טיפ: לכולנו יש את אותן בעיות תקציב. תמיד חסר רק קצת לחלום, תמיד את מה שידנו אינה משגת. העיקרון שהנחה אותי בשיפוץ הוא אמנם קלישאי, אך עדיין מדויק: "מיליון דולר בדולר". מה שעושה את הבית הם דברים עם ערך סנטימנטלי גבוה - אותם פריטים קלאסיים על זמניים. אל תתפתו להיכנס להוצאות גדולות ולהחליף ישן בחדש, דווקא הפריט הישן מהבוידעם של סבתא, עם ערך סנטימנטלי גבוה, יכניס הרבה אושר ועושר לחלל, אם רק תשמשו בסטיילינג הנכון.

אל תפחדו מצבע ומשילוב סגנונות, כפי שהחיים אינם שחור ולבן אלא אוסף של גוונים, כך גם הבית יהיה מעניין יותר באמצעות שבירת הסגנון, שיכולה לבוא לידי ביטוי דרך הכנסה של פריט צבע או סגנון אחר מפתיע. אני מדמה את זה למראה של בחורה, בעיניי הסטיילינג הנכון הוא שמלת בייסיק עם סיכת וינטאג' מהסבתא, כך נראים גם הפרויקטים שלי.