כשחייה האישיים והמקצועיים סוערים כל כך, לא פלא שג'ני צ'רוואני רוצה שביתה החדש יהיה מפלט רגוע ושמח. צ'רוואני, מעצבת פנים בהכשרתה, דוגמנית שעוסקת כיום בנטורופתיה, עזבה בפברואר האחרון את הקוטג' בן שלוש הקומות שבו התגוררה עם איש העסקים רוני מאנה, ועברה לדופלקס שכור ברמת אביב החדשה. היא מתגוררת בו עם בנותיה אמילי (7) ואריאה (שנתיים ו-4 חודשים) והכלבה לילו, ועיצבה אותו בצבעוניות שהיא אוהבת - כחול של ים וחופש בחלל הציבורי, וורוד ולבן רומנטיים בחדרי השינה.
צ'רוואני (39) נישאה למאנה (62) בשנת 2011, אחרי גירושיו המתוקשרים ממלכת היופי לשעבר ניקול הלפרין, אם ילדיו יולי וסער. מאז שנודע על פרידתם של צ'רוואני ומאנה בסוף פברואר, פוסטים שבני הזוג מפרסמים באינסטגרם מעידים שלא מדובר בתהליך פשוט. לאחר שהתפרסם כי לצ'רוואני יש בן זוג חדש, אדריכל גיל גרוסמן, פרסמה יולי מאנה, בתו סטורי ובו כתבה: "צריך לחגוג שיצאת לחירות! סוף סוף זכית להכיר את הנכדים שלך, וסוף סוף אני יכולה להיכנס אליך הביתה אחרי הרבה שנים שהיה לי ולילדים שלי אסור". מאנה הסכים בפוסט משלו כי "הצדק ינצח", וצ'רוואני לא נשארה חייבת ופרסמה תגובה: "זה בסדר לחלוק על דעתו של מישהו אחר, אבל זה לא בסדר להשפיל אותו בגלל שהוא לא חושב כמוך".
View this post on Instagram
הסאגה המשיכה לאחר דיון לא מוצלח בבית המשפט שעסק בהסכם הגירושים. מאנה כינה את פרודתו בכינויים לא מחמיאים, בהם "שקרנית" ו"בוגדת", ועורכת דינה של צ'רוואני מסרה בתגובה שהוא מנסה להתחמק מקיום הסכמים. צ'רוואני שיתפה את הידיעה על כך בחשבון אינסטגרם שלה והוסיפה: "אני המומה מהרוע והשקרים" וכי יבוא יום והיא תספר את הסיפור האמיתי.
"אנחנו מתקדמים בחיים וחולמים חלומות אחרים"
בתוך השינויים האלה המעבר לדופלקס, ששטחו כ-90 מ"ר, אפשר לצ'רוואני ליצור לה מקום מפלט, להגשים כמה חלומות ולטפח חלומות חדשים. "הדברים בבית הקודם היו שונים והחלומות אחרים. כבני אדם, אנחנו מתקדמים בחיים וחולמים חלומות אחרים", היא אומרת. המעצבת מילי עשור בעלת מותג הרהיטים "האוס אין" סייעה לה בעיצוב הבית ואבזורו. "יש טוהר בחדרים הלבנים שג'ני בחרה לבית", אומרת עשור, "המיטה שלה בוורוד ניוד, צבע של אהבה, קו העיצוב מתאים למינימליסטית כמוה".
צ'רוואני נולדה בקזחסטן ושם, היא מספרת, התגוררה המשפחה "בדירה רגילה עם שלושה חדרי שינה וסלון קטן. היה לנו גם בית קיט מחוץ לעיר, שם היינו מגדלים פירות וירקות. היינו עובדי אדמה. איך שהיה מגיע החופש הגדול, היינו עוברים לבית הקיט לחודשיים-שלושה, דגים דגים לארוחת ערב, אוספים תבלינים מהגינה, שותלים כדי שיצמח עד החורף. היינו מכינים בקיץ צנצנות שימורים, ומוכרים בחורף בשוק".
גם היום היא חולמת על בית עם גינה ענקית, "שאוכל לטפח את האדמה שלה. אין כמו לצאת לגינה, לקטוף משמש, מנגו או אפרסק מהעץ ולהראות לילדות שלי איך הם גדלים. ללמד אותן לזרוע ולחכות לצמיחה. זה מלמד גם סבלנות, כי לטבע יש את הזמן שלו, והפירות נקטפים בסוף, גם אם בהתחלה זה נראה קשה. רק לא צריך להתייאש". בינתיים היא מטפחת צמחים במרפסת: "זו הגאווה הכי גדולה שלי – הקיימות. אני מגדלת שם פטרוזיליה, נענע, מליסה ועוד". חלום עיצובי אחר היא הגשימה במלואו: מאחורי הספה, על הקיר הגבוה שלידו ניצב גרם המדרגות, יצרה צ'רוואני קיר כובעים. "הרבה זמן פנטזתי על קיר כובעים ולא יכולתי לעשות כי לא היה מקום, אבל בבית הנוכחי הגשמתי את החלום", היא מספרת.
כשצ'רוואני הייתה בת 9 עלתה המשפחה לארץ. לפני שלוש שנים חזרה לביקור ראשון בארץ שבה נולדה ובפוסט באינסטגרם כתבה: "בגיל שאני היום ההורים שלי עזבו הכל, ארזו 2 מזוודות, 2 בנות, סבא וסבתא (כי אין משפחה של רוסים בלי סבתא בסלון), ועלו למדינת היהודים. תודה להורים שלי שהיו חזקים מספיק בשביל כולנו".
כשהייתה בת 14 התחילה לדגמן, וב-1999 זכתה במקום שני בתחרות מלכת היופי ובתואר סגנית שלישית בתחרות מיס עולם. אחרי כעשור כדוגמנית היא החליטה לשנות כיוון, למדה עיצוב פנים במשך שלוש שנים, והמשיכה ללימודי תואר כהנדסאית אדריכלות. עד 2016 עבדה במשרדי אדריכלים העוסקים בבתי היוקרה, בהם שלמה פרנקל, עודד כלף ואורלי שרם, ומעט אחרי השתתפותה ב"הישרדות הונדורס" ב-2016-2015 יצאה לדרך עצמאית ושינתה כיוון לתחום הנטורופתיה. לאחרונה גם העסק שלה לייצור ושיווק מוצרי נטורופתיה עלה לכותרות, כשהרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן הודיעה על כוונתה להטיל עליה קנס, משום ש"התכשירים מוצגים כבעלי יכולת ריפוי ללא ביסוס מדעי ורפואי".
בתחום העיצוב אהבה לעסוק בתכנון הנגרות: "אני פיינשמייקרית. כל החיבורים והפרטים הקטנים דיברו ללבי, ואני טובה בזה", היא מעידה. "יש לי ראייה מרחבית טובה, ואני יודעת איך דירה תיראה בסוף גם כשאין בה שום דבר. לאורך העבודה למדתי שלא חייבים לעשות הכל בבת אחת כבר בהתחלה. ככל שעובר הזמן, מכירים את האנשים שגרים בבית וגם את הבית עצמו, ובכל הנוגע לאקססוריז, לוקח טיפה יותר זמן. מצד אחד זה משהו קטן אבל מצד שני הוא משמעותי ויכול להשפיע על העיצוב כולו. לכן דווקא כשמשלבים אותם, לוקח זמן להבין את הצורך האמיתי, איזו צורה תהיה להם, באיזה חומר, כמה אור או צל נכנסים לבית. למשל, מישהו שרוצה וילונות נשפכים, אבל בפועל מתעצל לפתוח אותם, או מי שזקוק לשטיח אבל לא אוהב את הלכלוך והשאיבה - צריך למצוא להם פתרונות אחרים. זה נכון אפילו אם מדובר בכמות העציצים שרוצים להכניס לבית, אם יהיו טבעיים או מלאכותיים, אם תהיה השקיה אוטומטית או ידנית. הפיין-טיונינג, הטאץ' הסופי, נעשה אחרי שגרים בבית ומכירים את הלקוח טוב. כשנכנסתי לדירה בפברואר, הבאתי איתי את הדברים הגדולים - ספה, שולחן, שידה – ואחר כך הכנסתי את העציצים, את הנרות שאני אוהבת, פופים, כריות, צבע לקיר וטפט. כשמתחילים לחיות בבית, מרגישים מה מתאים ומה פחות מתאים, חיים בו וחווים אותו".
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
"הבית נותן לי ביטחון לצאת אל העולם חזקה ומחוזקת"
הידע והניסיון שרכשה בתחום באו לעזרתה בעיצוב הבית החדש. "הבית לא גדול, וידעתי לבחור אביזרים שיהיו גם פונקציונליים, כי בעיניי פונקציונליות היא שם המשחק. ידעתי מיד מה אני צריכה מבחינת ריהוט גדול והייתה לי רשימה של מידות, מיקומים, כיוונים, צבעים", היא מספרת. "מאחר שיש לי פרקט פישבון, ידעתי שאני רוצה להוסיף קצת עץ וצבע שחור. במקום צבע ספה ניטרלי של לבן או אפור, בחרתי בצבע כחול דומיננטי. למזלי, גם הבד מאוד נוח ואפשר לכבס אותו. זה מה שכיף, שאני חיה על הספה והצבע נשאר כמו שהוא. מאז שעברתי, כבר כיבסתי את הספה פעמיים ולא בגלל הכלבה. הילדות הן אלה שיושבות על הספה עם גלידות ומשקאות. אני מאפשרת להן, אני לא מאלה שאוסרות. רואים הכול באינסטגרם שלי".
ביחד הן צופות במה שמעניין את הבנות, כי צ'רוואני, על אף השתתפותה ב"הישרדות", פחות מתעניינת. "זה לא שאני לא רואה בכלל, אלא לעיתים רחוקות. במשך היום אני עם הבנות ומגיעה לסוף היום עייפה. באופיי אני לא בן אדם שיושב, כי בעיניי זה בזבוז זמן. רק עכשיו ראיתי את הפרקים האחרונים של 'משחקי הכס' כשישבתי לנוח עם כוס יין. אני מעדיפה לעשות הליכות עם ידיד שלי".
הטעם של צ'רוואני מורגש מיד בכניסה לדירה, מסבירה עשור, עם הרבה אלמנטים אישיים שלה, "מרגישים אצלה מיד בבית, הוא חמים וקוזי. הילדות קופצות על הספות והבית שמח ופעיל. כשהכרתי אותה היא הייתה לקראת היציאה מהבית הקודם והגירושים. היא תכננה את הדירה החדשה עוד לפני היציאה. היא אישה חזקה", אומרת עשור. "יודעת מה היא רוצה, וביחד יצרנו קונספט מדויק לצרכים שלה. היה קל לעבוד עם מישהי שיודעת לדמיין את החלל, לנוע יחד ולדייק את הדברים".
את הסלון הן ריהטו בספת הרביצה הכחולה ("מרכז החיים אצלה, היא נוחה אפילו יותר ממיטה כי היא בעומק 120 ס"מ ויש בה שתי שכבות של נוצות"), שני שולחנות המשלבים מתכת, אלון ואגוז אמריקאי, ומזנון שנבנה במיוחד. בחדר השינה של צ'רוואני יש מיטה מרופדת עם תיפורים עדינים, ובחדרי הבנות ריהוט רומנטי לבן, שולחן כתיבה וארונות גדולים. הבת הגדולה אמילי הייתה שותפה בבחירות לחדר החדש שלה. "היא ביקשה צבעים של ורוד, זהב ואפור שחור, והדביקה איתי מדבקות משולשים על הקיר בחדר", אומרת צ'רוואני.
"בין החדרים שילבנו שידת טואלט עם זכוכית סבתא. ג'ני תכננה את החללים ואנחנו התאמנו את הרהיטים במפעל שכולל נגרייה, מסגרייה ומרפדייה", מוסיפה עשור. צ'רוואני מתארת את הבית כאקלקטי, עם אביזרים מוקפדים: "יש נרות של ג'ו מלון, עציצים עם פרצופים, נגיעות של זהב. הוא לא מודרני מינימליסטי אבל גם לא עמוס. לכל פריט שנמצא יש סיבה".
יש בו המון אקססוריז של חיות.
"אני אוהבת דברים מיוחדים ונעזרת בעין העיצובית שלי. את החיות הכנסתי יותר בגלל הבנות, אבל בלי שהבית ייראה ילדותי. זה הדבר האחרון שהייתי רוצה – שהבית שלי ייראה כמגרש משחקים של ילדות. אם יש בובת ג'ירפה, אז היא גדולה במיוחד. לילו היא מלכת הבית, ועשינו לה פורטרט הומוריסטי של רובין סטודיו. שלחתי להם צילום והם הכניסו אותה לתמונה בסגנון המאה הקודמת".
הבית הנוכחי, היא אומרת, הוא "המקום שבו אני זו אני, וגם אם קורים דברים, הם נשארים בתוכו ונפתרים בפנים, לא יוצאים החוצה. זה מקום מנקה ומחזק שנותן לי ביטחון לצאת אל העולם חזקה ומחוזקת".
חווית בית כזה בעשור האחרון?
"לא היה לי את זה".
מה ההבדל בין הבית הנוכחי לקודם?
"הקודם היה מאוד גדול, אבל אני לא מסתכלת על מה שהיה".
מה את מאחלת לעצמך לשנה החדשה?
"שהקורונה תעבור סוף סוף שהשנה הזאת תיגמר ושנשאיר בה את כל הדברים הקשים והמאתגרים, בכל המובנים. וכולנו עברנו דברים כאלה. הלוואי שתתחיל שנה חדשה ונוכל לראות אור בקצה המנהרה".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן