"הבאתי את הבוהו שיק שלי לים"

בזמן הקורונה, בין סגר אחד לשני, בין החלפת חיתולים להכנות לקראת העונה של "מאסטר שף", ארזה מיכל אנסקי את החיים בקרטונים ועברה לביתה החדש סמוך לים בצפון תל אביב. עד לפני שלושה חודשים התגוררה עם בעלה אייל אמיר, 38, דניאלה, 9 (בתה של אנסקי מנישואיה לאדריכל רועי חמד), וגבריאל'י, 9 חודשים, בדירה ליד כיכר המדינה בעיר, אבל כשהרגישה שהיא זקוקה למרחבים, החליטו בני הזוג להצפין לקוטג' חדש בשכירות.

"הבית היה כולו לבן, עם קירות לבנים, רצפה לבנה, מטבח לבן ורק הכחול של הים. בהתחלה המודרניות הזו הבהילה אותי, אבל אז הבנתי שזה קנבס לבן שיעזור להבליט את כל האוספים שלי", מספרת אנסקי, גסטרונומית, עיתונאית אוכל ושופטת אהובה בתוכנית הריאליטי "מאסטר שף" (ראשון ושני אחרי החדשות, קשת 12). "הבית הקודם היה נהדר. היינו יושבים בגינה קטנטונת, שבה הייתי מיניקה ועושה פיקניקים. מעין פיסה של דשא, הריאה הירוקה שלנו. אבל הרגשתי שאני עטופה בחגורת בטון ולא יכולה לנשום. מצאנו במקרה את הבית הזה ליד הים, שמתאים לבעל המתוק שלי ולבת שלי, שאוהבים לגלוש בים. הצלחתי להביא את הבוהו שיק ואת התפיסה האקלקטית שלי לים, להביא נשמה למשהו לבן וקר".

>> לכל הכתבות בערוץ living 

ביממה האחרונה שימש הבית רקע לתמונה מעוררת מחלוקת שאנסקי פרסמה באינסטגרם ובה היא מאכילה את בתה התינוקת, לבושה בבגד ים. לצד פרגונים כמו אלה של מורן אטיאס ("את האמא הכי סקסית ביקום") או של מארינה מקסימיליאן ("תמיד אני נראית ככה בארוחת בוקר עם הילדה, ממש אלף בית של בוקר שלמות היצירה את"), היו גם תגובות ביקורתיות. "נראית מושלם אבל קצת נסחפת הייתי אומרת לשחרר תמונה כזו. לא כולם נראות ככה אחרי לידה או מגישות ארוחת בוקר", כתבה אחת הגולשות. מקורביה של אנסקי הסבירו שהיא הייתה בצילומים שנערכו בחוף הסמוך, עלתה לבית להאכיל את בתה, ובן הזוג צילם את הרגע. 

"ברמה האנרגטית קל לזרום עם מיכל"

כשהמשפחה עברה לפני מספר חודשים לבית בן שתי הקומות (150 מ"ר). אנסקי סידרה בו את הרהיטים שקיבצה במרוצת הזמן, מלאי של אוספים, אבנים ופרחים מיובשים, כלים שהיא אוספת או יוצרת בעצמה, ספרים ועבודות אמנות של בני המשפחה. אלא שהחיבורים לא עבדו לה מספיק טוב, וכאן נכנס לתמונה המעצב אורן נורי.

נורי, מעצב אופנה שלמד באוסטרליה ואף השתתף בגרסה האוסטרלית של ריאליטי האופנה "פרויקט מסלול", משמש בימים אלו כמעצב וקניין ראשי של IDdesign. הוא פגש את אנסקי כשהגיעה לאולם התצוגה של הרשת. "היא אהבה את אחת הספות, הראתה לי תמונות מהבית שלה ועשיתי לה סקיצות איך אני רואה את זה", משחזר נורי. האודישן הקצר עבד ואנסקי הזמינה אותו להגיע למחרת לכוס קפה ולהכיר את הבית.

"התלבשתי עליו. הוא ביקש לראות את הספה שלי בבית, הבין שאנחנו אוהבים אופי של רביצה, התקשר לרפד, שלף עיפרון, התחיל לשרטט ותכנן לנו ספה כמו זו שראינו, אבל שארבעתנו נוכל לשבת עליה. נדלקתי וביקשתי את הטלפון שלו", מספרת אנסקי. "בעיניי הוא גאון בעיצוב, כזה שבורא דברים ולא רק קונה אותם. כמו אמא שלי (שרי אנסקי, בשלנית ומחברת ספרי בישול – ל"ק), הוא בעל ראייה אסתטית מוחלטת. אם היה מגיע ל'מאסטר שף', הוא היה זוכה. אורן עיצב לי דברים שבהתחלה נראו לי מוזרים, כמו שטיח על שטיח, אבל היום אני מבינה שזה מבריק. לכן כשאנשים רואים את הבית שלי, אני רוצה שיקבלו השראה".

במשך שנתיים טיילה אנסקי בעולם במסגרת תוכנית הטלוויזיה "הכי עולם" ב"קשת", וסיירה בשוקי אוכל ובשוקי פשפשים שעליהם היא לא מוותרת. "הבאתי אקורדיון מגיאורגיה, מכשיר לגזיזת צאן משנות ה-50 מארצות הברית, מכונת תפירה קטנה מעץ מרוסיה וסרוויס שלם של צלחות מפריז", היא אומרת. "כמו בבישול, אני אוהבת פרטים ויש לי המון כבוד לעבר. כשאני מארחת, אני משתמשת בכלים מיוחדים, שאת חלקם יצרתי בעצמי בקורס לקרמיקה. זה משרה בבית אווירה מיוחדת. היה לי שולחן אוכל ענתיקה מעץ חום, מפירוק של מכולה, על שטיח חום ומאחוריו מזנון עץ חום. זה נראה יחד כמו גוש שחור, ואורן הבריק עם שולחן שקוף, החליף את השטיח לשטיח צמר צהוב-חרדל ופתח את החלל. היו לי כורסאות וינטג' ורהיטים מעץ מלא, מזנון שאהבתי אבל כבר לא התאים. אנחנו נקשרים לחפצים שנותנים לנו ביטחון ומגדירים עבורנו זהות, אבל הבנתי שאני צריכה להיפרד. יש משהו מטהר ומחיה בשחרור, והמשפחות שלי ושל אייל שמחו לקבל את הפריטים".

את האופי והטעם האקלקטי האלה ביקש נורי לשמור, ויחד עם זאת להקל על העומס. כשישב עם אנסקי, הבין עד כמה חשובים לה פריטים שהולכים איתה כבר שנים ויש לה חיבור רגשי אליהם. "בקונספט שבניתי לה שילבתי פריטים בהירים בגוני קרם שמקלילים את החלל, עם מעט חומים וירוק מרווה. בעצם חיברנו בוהו שיק ועיצוב מרוקאי מוקפד", אומר נורי, שעיצב את קומת האירוח, כולל המרפסת.

חלק מהפריטים עוצבו במיוחד ב-IDdesign כדי לשקף את האישיות של אנסקי, הוא מעיד, ומאחר שהבית נמצא ליד הים, שמר על אווירה קלילה של באמצעות ספה בעלת שכבה גבוהה של פוך נוצות ופינות הסבה שבני המשפחה יוכלו לשהות בהן. "בגלל אורח החיים של מיכל והחיבור לתחום הקולינריה, הדגשתי את שולחן האוכל שיש לו מבנה קונסטרוקטיבי ייחודי, והוספתי כיסאות תואמים מעץ אגוז מלא עם שזירה של חבלים טבעיים כדי להדגיש מרקמים וחומרים חמים וטבעיים בחלל. הספה עוצבה במיוחד בקווים מינימליסטיים נקיים בהשראת משחק הבדידים המיתולוגי, ומרופדת בבד בוקלה בגון שמנת עם מרקם עשיר ומרוכך הנותן קונטרה לקווי העיצוב החדים".

ליד האח נוצרה פינה שבה אנסקי יכולה לשבת לקרוא באמצעות כורסאות מעץ שכופף בטכנולוגיית כבישה לקבלת מבנה מעוגל, בתוספת מוטות ברזל וריפוד ירוק מרווה בתוספת הדום תואם. את המראה משלימים פריטי נוי שנורי רכש מהודו ופורטוגל בצבעי אדמה וטקסטורות גסות, המוסיפים אווירה חמימה וטבעית.

"הכרתי את מיכל רק דרך הטלוויזיה ופגשתי אישיות חמה, כובשת ועם סטייל מיוחד", אומר נורי. "יש לה עין טובה והבנה אדירה באמנות. נכנסתי לבית עם פריטים חמים, אקלקטיים, עבודות אמנות וציור של בני משפחתה, שעל בסיסם נגזרה פלטת הצבעים ונוספו שאר הפריטים. ברמה האנרגטית קל לזרום עם מיכל. היא עוטפת, מחבקת ונותנת במה לאנשים כישרוניים, כל אחד בתחומו. לא פעם היא אמרה לי שהיא משחררת, כי היא רואה שאני יודע מה אני עושה"

"טוב שיש במטבח המולה או בלגן, שמראה שיש חיים בבית"

היא מעידה על עצמה שהיא טיפוס של אמבטיות, מעדיפה טלוויזיה בסלון אבל יש גם אחת בחדר השינה, ומספרת שבבית שלה שומעים לרוב מוזיקה וצחוק ילדות. "בבוקר אנחנו מפעילים את מכונת הקפה שעומדת על מכונת תפירה ישנה, וריח הקפה מתפזר בבית", מתארת אנסקי. "אנחנו פותחים את החלונות כדי שתיכנס רוח ים, ובערב מדליקים את האח שעובדת על גז. בחוץ אנחנו מפעילים הרבה את המנגל כדי להכין ירקות ודגים, ושנינו עושים הכול יחד. אייל מקלף את הירקות, אני חותכת אותם. כשאני מבשלת, הוא תמיד עוזר לי, אוהב ללמוד, להיות חלק, מדיח כלים באהבה, אבל גם אני. הכל מתחלק בינינו. כשיש לו שעה פנויה, הוא יוצא לגלוש ולוקח איתו את דניאלה. בימי שישי אנחנו מקפידים לערוך קידוש עם נרות, יין וחלה. תמיד מזמינים אלינו או מוזמנים, אבל בשישי האחרון הייתה הפעם הראשונה שנשארנו רק עם גבריאל'י והייתה אווירה נעימה ואינטימית, עם אוכל טעים שהכנתי ובקבוק יין שפתחנו". 

כמי שעיקר עיסוקה סובב סביב אוכל, היה חשוב לאנסקי "להתאים את אורח החיים וההרגלים של החיים למטבח הפרטי ולא להתלהב ממשהו שמצטלם יפה אבל לא בהכרח מתאים. אם משפחה מארחת הרבה וסובבת סביב אוכל, חשוב לייצר מקומות ישיבה, לחבר בין שולחן האוכל למטבח ולא להפריד בין המרחבים. אם אוהבים לאפות, חשוב למקם את התנור בגובה העיניים ולאפשר נוחות. סוד הקסם הוא לא להעדיף עיצוב על פרקטיות. אני אוהבת כיור גדול, שיש מקום לסטריליזציה של הבקבוקים כשיש תינוק. יש אנשים שהמטבח שלהם קוריאן לבן ומבריק, אבל אני מניחה שהם לא תמיד חיים ככה. טוב שיש במטבח המולה או בלגן, שמראה שיש חיים בבית".

מכיוון שהבית שכור, המטבח דרש ממנה כמה פשרות. "המטבח הגיע עם שני כיריים אש ושני כיריים אינדוקציה. מעולם לא השתמשתי באינדוקציה, אני לא שולטת בזה ולא אוהבת חשמל אלא אש, גז. זו גם הפעם הראשונה שיש לי מיקרוגל. זה הורס את מרקם המזון ולא כל כך בריא, אבל אשקר אם לא אודה שאני מפשירה בו לפעמים דברים. למדתי את יתרונותיו, כשהילדה חוזרת מבית הספר ואני חייבת לצאת". בבית שהיא מתכננת לבנות על מגרש שרכשה כבר לא יהיה מיקרוגל, אלא רק תנור וטוסטר אובן, היא אומרת.

מה יש לך על השיש?

"מה אין לנו על השיש? תמיד יש פירות וירקות משוק האיכרים, כי אני לא מכניסה אותם למקרר כל עוד הם בשלמותם - לא מלפפונים, לא עגבניות, לא קישואים, חצילים, תפוחים או אבוקדו. הכול תמיד על האי יחד עם 7-6 אגרטלי פרחים. אני מבשלת בתוך שדה עם פרחים וירקות, וזה נותן לי השראה לבשל, כשאני רואה כמה הם יפים. כשהם במקרר, אני שוכחת מהם, מה גם שהטעם שלהם אחרי קירור נהרס".

איזה אוכל היית מביאה למבחן הכניסה שלך מול השופטת מיכל אנסקי?

"מרק עוף עם לוקשלעך (אטריות) בעבודת יד. זה מה שנמצא ביסוד הנשמה שלי - המרק של סבתא שלי. כשמתפזר הריח שלו בבית, הנשמה שלי נרגעת, ואני יודעת שהכול בסדר. זו ההשפעה האמיתית של האוכל עלינו. זה הכוח שלו".

בקומה העליונה נמצאים שלושת חדרי השינה וחדר העבודה של אנסקי. את חדרי השינה היא מתארת אנסקי כמינימליסטיים, ובחדר השינה שלה ושל אייל בולט בעיקר נוף הים. במרפסת הוסיפה נדנדה ארוגה של המותג IOTA, וקיר שכולו גינת ירק. "אין לי מקום לגינה, אבל כמייסדת שוק האיכרים הייתי חייבת חיבור לאדמה, ולכן הוספתי במרפסת מחוץ לחלון חדר השינה גינה ורטיקלית של הזוג הישראלי 'נייצ'ר טק' לגידול הידרופוני של ירקות. עכשיו יש לי שומר, תרד, שעועית והרבה ירקות נוספים, שמהם אני מכינה סלט. זו בחירה שמשלבת את אורח החיים, השמירה על איכות הסביבה, התזונה והמטבח שלנו עם עיצוב הבית".

"לצייר פורטרט של שלמות זה משעמם, שקרי ומסוכן"

כשהיא לא מבשלת או מבלה עם הילדות או עם בעלה, אנסקי נכנסת לחדר העבודה, כותבת מאמרים וחוקרת. "אנשים מחפשים אהבה ואני מחפשת מתכונים. אני מפרסמת אותם, עושה סדנאות זום מהמטבח שלי, לומדת ומתחדשת. עכשיו אני מתכוונת לשפר את הצרפתית והאיטלקית שלי ולהתמקצע בהן". יש לה אוסף ספרים גדול של ספרי בישול שהיא מציגה בספרייה. "אמא שלי אמרה לי פעם שבית תרבותי זה בית שיש בו ספרייה. כשאני מגיעה לבית של מישהו, הדבר הראשון שאני עושה זה להסתכל על הספרים שלו. אני היסטוריונית, בוגרת החוג לספרות והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, ואוהבת לקרוא בספרים שלי, שמה לעצמי סימניות וחוזרת אליהם. כשאני רואה ספריות עם חפצי נוי בלבד, זה נראה לי גס ולא תרבותי". 

>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק

למה את הכי מתגעגעת בתקופה שלפני הקורונה?

"אני לא מתגעגעת לשום דבר חומרי, אבל כן לאופק הפתוח, לתחושה שהכול היה פתוח בפניי. אני לא צריכה להסתובב כמו פורפרה, אבל אהבתי שהייתה לי האופציה לכך אם אני רוצה".

מה תיקחי איתך מכל הדברים שנכפו עלינו?

"את הצריכה המעטה. אני לא זוכרת מתי קניתי בגדים, למשל. אנחנו צורכים פחות, מסתובבים פחות, בריאים יותר, עושים יותר ספורט ונהנים יותר בבתים שלנו עם המשפחות. אם החוץ היה פעם בריחה, התקופה הזו אילצה אותנו להישאר במקום אחד ולהבין מה אנחנו רוצים ומה לא".

לפני כשנתיים לקתה אנסקי בשיתוק בחצי הפנים, שתקף אותה בזמן טיסה, ואובחנה כלוקה בשיתוק ע"ש בל. באינסטגרם שלה וכן בדוקו ריאליטי "מחוברים" שהעונה התשיעית שלו תעלה ב- HOT באפריל הקרוב, תיעדה את עצמה, את השתלשלות האירועים ואף את העובדה שעברה ניתוח בארצות הברית..

מאיפה האומץ להיחשף כך?

"חשיפה היא מה שמאפיין את העידן הזה. כולנו עושים את זה באינסטגרם שלנו, מראים את הבתים שלנו, ואני לא מרגישה שונה. כשהצגתי את החיים שלי ואת ההתמודדות הרפואית שלי, הרגשתי שזו המחויבות שלי ואני יותר ויותר מגייסת את הבמה שיש לי בתקשורת וברשתות החברתיות כדי להציג את ההתמודדות הזאת. לצייר פורטרט של שלמות זה משעמם, שקרי ומסוכן. התפקיד של כולנו בקדמת הבמה הוא להראות מציאות בלי פילטרים, ואם עוברים דבר קשה, אז מדברים עליו. לא קיבלתי שום דבר מאף אחד. אני עובדת קשה ועשיתי הכול בעשר אצבעותיי. אייל ואני כבר שנתיים יחד, חוגגים עכשיו שנת נישואין, ובונים הכול מאפס. אין לנו עזרה מההורים או מאף אחד אחר, ואני גאה על כך. זה יכול לתת השראה לאנשים שמתמודדים עם קשיים, שחולמים להצליח או ליצור".

יש על הפרק תוכניות חדשות?

"אם יש דבר שלמדתי בשנה הזאת, זה שאנחנו לא יודעים מה יהיה מחר, אז בוא נחיה את הרגע. אני מתרכזת במה שיש לי על השולחן".