את שולחן האוכל מבית ילדותי אני סוחבת איתי כל חיי, לא במובן הפיזי, אלא באופן רגשי. ההתכנסות, הישיבה, השיח, החיבור, הארוחה - הם שיוצרים את ציר החיים, הם מרכז הכובד וכוח המשיכה של הבית והמשפחה.

מפגשים יומיומיים ובסופי שבוע. אדריכלות ועיצוב פנים: אירית ויונתן מונג'ק | וידאו WMV: שי אדם, אורלי רובינזון

השולחן המקורי עדיין שוכן בבית הוריי, וכשנערכו סעודות חג מרובות משתתפים התכנסנו סביבו במשך כל השנים - ארבעה ילדים, זוג הורים ואורחים מזדמנים. בחלוף השנים, הצטרפו לשולחן חמישה עשר צאצאים אנרגטיים ויצרו סביבו מבנה חדש ותוסס. האווירה האינטימית שאפיינה את שולחן ילדותנו התחלפה באווירת חמולה שבטית.

אני זוכרת היטב את המפגשים היומיומיים מסביב לשולחן ובעיקר בסופי השבוע: תחושת החגיגיות של יום שישי, החולצות לבנות, הנרות הדולקים, כלי האוכל המיוחדים והמאכלים האהובים של אמא מוצי. במפגשים רכשנו את נימוסי השולחן (חלקם נשתמרו, חלקם נעלמו) ניהלנו שיחות ארוכות, התלבטנו יחד, חווינו רגעי אושר וכאב. שם המצאנו את השפה שלנו, ובה המושג "להרים שולחן" - שם קוד משפחתי המעיד על משהו שנרקם מתחת לפני השטח ובכל רגע מאיים לצוף ולהרוס את האווירה. ארוחת בוקר מול ההרים. אדריכלות ועיצוב – אסנת וניר ממון | וידאו WMV: שי אדם, אורלי רובינזון

שילוב מעניין: נברשות נוצצות מעל שולחן עץ ענק. בעיצוב עמית גלאור | וידאו WMV: שי אדם, אורלי רובינזון

שולחן האוכל הראשון  - המחנה של עידו

שולחן האוכל היה גם הרהיט הראשון שאני ורועי מיהרנו לרכוש לביתנו המשותף. שולחן עץ כבד וגדול במיוחד שתפס כמחצית משטח הסלון. הוא נרכש בדרום תל אביב, בנגרייה זעירה, והובל ברוב כבוד אל היכלנו הצנוע. רוב ימות השבוע היה דחוק בפינת הסלון. כאשר נערכו בו ארוחות גדולות, הועברה מערכת הישיבה אל הפינה, והשולחן תפס מקום מרכזי בחדר. כשנולד בכורנו עידו, הוא לימד אותנו שיעור בניצול המרחב. המחנה הראשון שבנה הוקם למרגלותיו. פלטת העץ שמעליו שימשה משרד. אחר כך הגיעה הרכישה הבאה - שולחן אוכל קסום מנגריית בוטיק ביפו ולו שני ספסלי עץ, המזכירים שולחן נזירים. המבוגרים התלוננו על ישיבה לא נוחה וסגידה שלי לעיצוב, אבל אני, מאוהבת בשולחן, התעלמתי לגמרי מנוחות ושימושיות ונהניתי מהמפגשים, המטעמים והאווירה.

השולחן הנוכחי - הכיכר המרכזית של הבית

לקראת בניית ביתנו החדש, היה ברור ששולחן האוכל יקבל מקום של כבוד במרכז הבית. ממש כמו הכיכר המרכזית ברובע רומנטי באירופה, הוא ינתב את המסלולים בחלל, ינקז את כולנו אליו וישלחנו הלאה.

את השולחן העשוי גושי עץ מיושנים ולו 12 מקומות ישיבה מיקמנו בלב הבית. למרות גודלו המאיים, הוא מזמין לשבת לצדו, לאכול ולהתרפק. לערום צלחות שקופות, לסדר כוסות על מגש מפח, לקשטו בפרחים מהגינה. להציב צנצנות יפות או עוגה, קנקן תה גבוה או פמוטי כסף מבית סבתא.

עץ גושני עם 12 מקומות ישיבה. שולחן האוכל שלי | צילום: איתי סיקולסקי

סרביס מצ'כיה ותחתיות עציצים

לכל ארוחה נבחרים כלי מטבח שונים ואקלקטיים. תחתיות לעציצים מחרס משמשות קערות אוכל, צלחות קרמיקה לבנות וסרביס פורצלן מצ'כיה של לפני המלחמה, סכו"ם כסף נושן לצד אחר בעל גזרה מודרנית ועכשווית. קרש עץ גדול לסירים הלוהטים. העיקר לא להתחייב - לא על סגנון ולא על צורה. וכמובן לא להתחייב על ההתרחשות -כל פעילות מבורכת. כל כך הרבה סיטואציות ואנשים ומצבים סביב שולחן אחד. אגרטל יפה או צלחת פירות מוסיפים צבע לשולחן. עיצוב: עמית גלאור | וידאו WMV: שי אדם, אורלי רובינזון

הזדמנות משמחת לערוך על השולחן את הכלים החגיגיים. עיצוב: עמית גלאור | וידאו WMV: שי אדם, אורלי רובינזון

כל שולחן והברכה שלו

מלבד השולחן המרכזי, ישנם עוד מספר שולחנות המפוזרים ברחבי ביתנו וגינתנו. השולחן שבמרפסת הדרומית עשוי ארגז עץ הפוך ועליו מונחת פלטה, הוא משמש גם מקום לאיסוף פרי הדר וסחיטת מיצים. במרפסת הצפונית שולחן ברזל ועליו פלטה מתועשת מחומר שנקרא: קוראיין, אותו הזמנו בגוון אפור ועל פי מידה מדויקת. מעל הפלטה אוסף עציצי הקקטוס החביבים שלי, כל אחד טיפוס בפני עצמו, שתמיד נעים לשבת בחברתם ולהתחבא מכולם. ועוד שני שולחנות קטנטנים, אחד ליד גינת התבלינים והשני בצל הפרגולה המרוחקת.

שולחן נשמה, אל תוותרו עליו

במסגרת כתיבת ספרי העיצוב שלי, אני מבקרת בבתים ברחבי הארץ, מתארחת ואוכלת על שולחנות כה רבים. אני פוגשת את השולחנות והסיפורים המשפחתיים שנרקמים סביבם. רוחשת להם כבוד סמוי, יודעת ביני לבינם עד כמה מעמדם רם ונישא, למרות שלא תמיד הם זוכים להכרה הראויה ולתשומת הלב הנדרשת.  

 תקראו לי אובססיבית, אבל בטח תסכימו איתי שמלבד השימושיות, שולחן האוכל מייצר סיפור, אווירה, טעמים, ריחות ובעיקר - זיכרונות. לכן, אם אתם בשלב התכנון של הבית או כבר חיים בבית או בדירה, חשבו טוב על מיקום שולחן האוכל ועל סביבתו. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להפוך את שולחן האוכל למקום נעים ומזמין בבית. ולפעמים כלי האוכל עצמם מתפקדים כקישוט מוצלח | וידאו WMV: שי אדם, אורלי רובינזון

במזג אוויר נעים אפשר לאכול במרפסת. אדריכלות ועיצוב: רונית טל ושרון איגר | וידאו WMV: שי אדם, אורלי רובינזון

• התאימו אביזרים ורהיטים נלווים - מערכת הריהוט המשמשת את פינת האוכל החגיגית אינה מסתכמת רק בשולחן, ורצוי לחשוב טוב על בחירת הכיסאות לשולחן, כוננית הצד, גופי התאורה שיבליטו אותו ויצרו אווירה נעימה בזמן הארוחה. לעתים, רהיט מרשים ישתלב בעיצוב הכללי, ובו תוכלו לאחסן את כלי האוכל החגיגיים.
• אפשר ליצור חלל סגור לפינת האוכל המופרד משאר חלקי הבית או למקם את השולחן הרשמי בלב האזור הציבורי, כך שהוא פתוח ונראה מכל עבר.
• צרו אפשרויות לאכילה בגינה או במרפסת. ממש כמו שולחן האוכל בבית, כך גם בגינה - צרו מקומות שיעניקו חוויה שונה של בילוי בין צמחייה ועצים ויהוו חיבור מלא בין החוץ והפנים. כשאתם מתכננים גינה, אפשר לכלול פטיו פנימי התחום בקירות הבית ובו פינת ישיבה אינטימית ונעימה, או אזור המיועד למספר גדול של סועדים סמוך לבית וכן פינת ברביקיו חיצונית.
  הזמינו אורחים להסב לשולחן. אחד המנהגים המשותפים לתרבויות ולעמים הוא הישיבה יחד סביב שולחן, לארוחת בוקר חטופה או לסעודה חגיגית רבת משתתפים. הזמינו חברים ובני משפחה לארוחת ערב חגיגית בליל שבת, בופה של שבת בבוקר, ברביקיו בחצר ואירוח ספונטני לכוס קפה ועוגה – זה יעמיק ויחזק את קשרי המשפחה והחברות ויסייע גם בבניית קשרים חדשים. 
  שמרו על הומור וחופשיות, בחרו בשילובים מפתיעים, כיסאות שונים, צבעים מעניינים, כלים מיוחדים, מפתיעים, כאלה שמעלים חיוך.
  
  במדור הקודם: הבית מודרני, האירוח בדואי
  לכל הכתבות בבלוג "בבית" עם אורלי רובינזון
  
  לאתר של אורלי רובינזון