אחרי מספר שנים של עבודה משותפת, במהלכן תכנן האדריכל גיא ארבל פרויקטים מבניים גדולים לחברה השייכת לבעל הבית, אך טבעי היה שהוא יפקיד בידיו גם את תכנון ביתו הפרטי. יחסי העבודה הפכו עם הזמן לידידות קרובה, וכך, לדברי ארבל "כל התהליך זרם בטבעיות, ללא שלבים פורמליים של הכנת פרוגרמה, או הגדרת צרכים/ העדפות". הבית נרקם וצמח מתוך היכרותו האישית את המשפחה, שלה שני ילדים בוגרים, ומתוך מטרה שהבית יהיה תפור למידתה, לאופייה ולאורחות חייה המתנהלים בצניעות ובקרבה חמימה.
עם זאת, היות ועבודתו של בעל הבית כרוכה לעתים מזומנות באירועי אירוח רשמיים, נדרש ארבל לייצר לכך מענה הולם, ואת הקונספט שגיבש לצורך זה הוא מגדיר כגרסה כלשהי של עירוב שימושים - קונספט תכנוני הרווח בפרויקטים רחבי ההיקף בהם עוסק משרדו, ואשר כאן בבית תורגם בקטנה, בהתאמה לצרכים. ארבל: "מעבר לזה, מה שעמד לנגד עיני היה לייצר בית בקנה מידה נעים הנשען על עקרונות אדריכליים בסיסיים, שמבטיחים איכות חיים טובה והתנהלות נוחה. קיום קשרי פנים וחוץ, חדירה מרבית של אור יום טבעי, וחלל פנים שמזמן מבטים ארוכים ומאפשר לשמר תחושת פתיחות וקשרי עין ישירים בין אזורים".
גבוה ממפלס הרחוב
המגרש שיועד לבנייה משתרע על שטח משופע וטרפזי משהו בן 720 מ"ר, וממוקם בצדו הגבוה של רחוב באחת השכונות במרומי הכרמל שמשקיפה אל נוף הים. בבחינת מספר חלופות להעמדת המבנה עליו, החליט ארבל להגביהו מעט ממפלס הרחוב על מנת לא להחמיץ את מראה הנוף, כמו גם על מנת לאפשר יצירת גינה אחורית אינטימית, ובמבט מהרחוב נחשף מתארו כשני גושים קובייתיים נקיים ומחופי טיח, שהאחד גדול ממשנהו והם מקושרים באמצעות פרק חיבור.
מספר מדרגות שיש אפורות מלוות במעקה מתכת מובילות אל דלת הכניסה, וחלקת קיר בנויה קליפות אבן ניצבת בחזיתן כעין שכבה קדמית המגדירה ממד נוסף של פרטיות. לצד העניין הויזואלי שנוסכת נוכחותו, קיר האבן הוא פרט שמסתבר גם כשכבת זיכרון אישית ומרגשת של ארבל: סבו, משה אורן, היה אדריכל מוערך שתכנן בתים רבים בשכונה, וברוח הסגנון שרווח בשנות ה-60 קירות אבן מסוג זה היו מוטיב שאפיין את כתב ידו. "בכל בית שהוא תכנן, בפנים או בחוץ, השתלב קיר כזה", מספר ארבל, דור שלישי במשרד שהקים הסב. תכנון הבית הפרטי לידידיו היווה לדידו "הזדמנות ראויה לחבור למורשת שהותיר ולשלב הומאז' לעשייתו הענפה", כדבריו, ובניית הקיר, שנעשתה על סמך צילום מאחד הבתים, אכן שחזרה אותו אחד לאחד.
המטבח נשאר בשטח הפרטי
בתוך הבית פנימה נגלה פרק החיבור כחלל מדרגות תחום בוויטרינה ממנו ניתן להישיר מבט אל הגינה האחורית, כאשר במיקומו בין שתי הקוביות הוא מסמן ומגדיר מפגש בין ציר אנכי וציר ואופקי המייצרים את זרימת המרחב. שני הגושים הקובייתיים מגלמים את חלוקת הפנים שנגזרה מצרכיה הספציפיים של המשפחה והותאמה להם: הקובייה הקטנה היא הציבורית והרשמית בין השתיים, שמכילה בשטחה פינת אוכל וסלון רחב ידיים מותאם לצרכי האירוח, ואילו בקובייה הגדולה, המשפחתית והאינטימית יותר, מרוכזות הפונקציות הפרטיות, כולל המטבח.
ארבל: "המטבח אמנם נחשב לפונקציה ציבורית, אך באופן בו מתנהלים חיי היומיום של בני הבית באזור הפרטי נכון יותר היה להכלילו אותו בו, כאשר במקביל, במיקומו בקרבת האזור הציבורי ובעובדה שהוא ממוקם באותו מפלס, הוא גם מספק את נוחות הגישה הנדרשת בזמני אירוח". החללים האחרים: פינת משפחה, יחידת הורים וחדרי ילדים שתוכננו כיחידות הכוללות חדרי רחצה - ממוקמים מהלך מספר מדרגות גבוה יותר, ובתוך כך מתקבל המרחב הפרטי כעין טריטוריה בפני עצמה בעלת קנה מידה אינטימי, ובכלל זה יציאה ישירה לרחבת דק בגינה האחורית, שמשמשת אותם גם כפינת אוכל חיצונית.
חדר העבודה של בעלת הבית מוקם בגלריה עליונה המשקיפה אל חדר המשפחה, ובהיותו הנקודה הגבוהה ביותר בבית הוא נחשף כחלל מרווח ושטוף אור יום טבעי, הנהנה מתצפית טובה לנוף הים, כמו גם מאוויר טוב שמגיע מכיוונו. ארבל: "בעלת הבית עובדת כאן, מהבית, ולכן אך מתבקש היה לקבוע אותו במיקום אטרקטיבי כך שהשעות הארוכות שהיא מבלה בו יהיו נוחות ונעימות לשהייה, והוא אף מאפשר קשר ישיר עם החלל תחתיו". בקומת המרתף ממוקמים ממ"ד ופונקציות שירות שונות.
הפתחים הרבים שנפרצו בחללי הבית השונים מעניקים את הקשר המבוקש עם החוץ, כאשר בה בעת, הודות ליחס מאוזן בין הפתיחות שהם מייצרים לבין קירות 'סגורים', נשמרת תחושה חמימה ועוטפת. במיקומים בעייתיים, כמו, למשל, בחזית המערבית שפונה לנוף ומהווה מקור אוורור והחדרת אור אך מאידך היא גם חשופה לקרינת שמש חזקה, שילב התכנון פתרונות הצללה יעילים, דוגמת הצללות מובנות או תריסי רפפות שנשלטים על ידי מערכת בית חכם שהותקנה בבית.
נוחות אקלימית ככלל, כמו גם היבטים פרקטיים של תחזוקה נוחה, היו גורמים משמעותיים שהנחו את ארבל בבחירת חומרי הבנייה והגמר. כך, לדוגמה חומרי בידוד איכותיים במיוחד, או חלופות חומריות במראה עץ חמים ששולבו בחיפוי המעטפת, בדקים ובמעברים, תוך יציקת ממד חמים לקוויו הנקיים-מודרניים של הבית. בתוכו פנימה נעשה שימוש בעץ אלון במדרגות הזיזיות המרחפות, ובחירת הריצוף מדגישה את הגדרת האזורים: אריחי שיש אפורים במפלס האזור הציבורי והמטבח, אריחי אבן חלילה באזור הפרטי ופרקט אלון בגלריה.
קירות החלל נצבעו בלבן ותכנון התאורה עקב אחרי הצרכים: באזור הציבורי מצניעה תקרה צפה גופים סמויים המייצרים אפקטים כשבפינת האוכל משתלשל ממנה גוף דקורטיבי מרשים, ובאזור הפרטי הותקנו בעיקר גופים צמודי קיר ותקרה. עיצוב הפנים ככלל, שלדידו של ארבל הינו חלק ממערך הוליסטי שאינו מפריד בינו לבין הערכים המבניים, מאופיין בפשטות נעימה ומייצר שקט בעיניים. הדגש הוא על נוחות פונקציונאלית, ובתוך כך משתלבים בשפתו האסתטית צבעוניות מאופקת ופרטי נגרות רבים שעוצבו ייעודית בקווים נקיים.
גישה ישירה אל הגינה האחורית תוכננה גם מפינת האוכל, וממרפסת הדק שבחזית הקדמית מוביל אליה מעבר הסובב את צדו הצפוני של הבית, והיא נפרשת כפינת חמד מטופחת: חלקת דשא תחומה בצמחייה, דק מוגבה מעט ביציאה מאזור המגורים ובריכת זרמים, אשר עם כל ממדיה הצנועים מספקת מענה יעיל וטוב לצרכי העיסוק בספורט של בני הבית. אין ספק שההיכרות הקרובה עשתה את שלה בבית שכל פרט בו "קרא" את העדפות/צרכי הדיירים והעניק להם מענה מדויק, אך ככלל, אומר-מסכם ארבל "דיאלוג טוב בין הלקוחות והמתכנן הוא בסופו של יום, ואולי בתחילתו, הבסיס העיקרי להצלחה של כל תהליך תכנון".
הווילה בדניה קיבלה חיים חדשים
איך מעצבים דירה נונשלנטית לזוג הצעיר