הדיירת/המעצבת: נרקיס ברזני (38), מעצבת פנים ובעלת סטודיו NB לעיצוב פנים.
נרקיס: "סיימתי לימודי עיצוב בשנקר לפני כ-4.5 שנים. עד אז הייתי שיננית, אבל תמיד הרגשתי שמשהו בתוכי בוער וקורא לי לבטא את האמביציה והיצירתיות שלי. רציתי לבצע הסבה מקצועית במשך הרבה שנים ועיצוב היה החלום שלי. בסופו של דבר לא ויתרתי והחלטתי שאני חייבת את זה לעצמי ואני מאושרת מאוד שעשיתי את זה. היום אני קוצרת את הפירות ונהנית מכל רגע."
שיננית או מעצבת?
"ההזדמנות הראשונה שלי הייתה כאשר התחילו לבנות במודיעין את בית יד לבנים", מספרת נרקיס, "ובעידוד של חמי הלכתי לראות מה קורה שם. חזרתי הביתה והתחלתי לשרטט ולתכנן את החלל כפי שדמיינתי אותו. מבלי שידעתי, חמי העביר את הסקיצות שלי ליו"ר יד לבנים, שאהב אותן והעניק לי את הזכות לעצב את החדר המרכזי במבנה. זה פרויקט מאד מורכב מבחינה רגשית, להנציח את יקיריהן של משפחות שכולות. אני מגיעה מהמקום הזה כיוון שבעלי הוא אח שכול, אז אני שמחה וגאה שהתאפשר לי לקחת חלק. לאחר מכן התחילו להגיע פרויקטים נוספים שעשיתי במקביל לעבודה השוטפת כשיננית. בשלב מסוים קיבלתי פרויקט לעיצוב במשרד גדול, ואז הבנתי שזה הזמן לבחור - או נרקיס השיננית או נרקיס המעצבת, ובחרתי."
דיירים נוספים: משה (38), מור (14), סתיו (12.5), הראל (8.5) ושלג הכלב (2.5).
הבית: צמוד קרקע במודיעין, שלוש קומות, 160 מ"ר בנוי. בני המשפחה מתגוררים בבית 4.5 שנים. "הבית ממוקם בתוך קומפלקס שהוא פרויקט צבאי, כלומר שכל הבתים בו מתוכננים אותו הדבר. לפני הכניסה ראינו רק שרטוטים ולא אפשרו לנו לשנות את פנים הבית, אפילו שלחו אותנו לחברת קרמיקה ונתנו לנו לבחור ריצוף מתוך שתי אופציות בלבד. בתור מעצבת שיש לה חיידק של עיצוב ועשייה, היה לי קשה לקבל את זה שהבית יהיה לפי בחירה של קבלן ולא לפי האופי שלנו וההתאמה לצרכים שלנו כמשפחה. החלטתי שאני אעשה כמיטב יכולתי להפוך את הבית למשהו מיוחד שיתאים לי ולמשפחתי. החלטתי להתפרע בטקסטיל, בצבע, בחומרים ובאבזור ולצקת את עצמי לתוך הבית."
"במקור אני מתל אביב, ובמידה מסוימת אני עדיין מאד מחוברת לוייב של העיר. חלק מזה זה להגיע ולכתת רגליים בדרום העיר ובשוק הפשפשים כדי למצוא מציאות, אפילו כאלה שצריך אחר כך לשפץ ולשפר. את התריס שתלוי על הקיר בסלון קניתי באחד הסיורים שלי, בעיני הוא מוסיף הרבה אופי ואווירה לחלל, ובאותה חנות מצאתי גם את הספסל של פינת האוכל, שהמוכר בכלל לא התכוון למכור, אבל התעקשתי והתעקשתי אתו עד שהוא הסכים. לקנות פריטים קיימים זה נהדר, אבל לפעמים נכון יותר ליצור משהו חדש שמתאים לתכונות ספציפיות של המקום או האדם. את הסולם הצהוב שבסלון אספתי בתום שיפוץ מאחד הקבלנים, כשבראש כבר ידעתי מה יהיה הייעוד שלו."
"היה לי חשוב שהמטבח שלנו יהיה בסגנון כפרי ולא המטבח שהקבלן בחר, כי לי זה נותן הרגשה יותר ביתית. זה אחד הדברים הכמעט יחידים בבית שיכולתי להתעקש עליו ולשנות מהתכנית המקורית."
"החדר שלנו הוא למעשה המפלט שלנו מכל תלאות השבוע. בחרתי להעמיד את המיטה מתחת לחלון וזה נראה לי מתבקש, למרות שהכוונה המקורית של הקבלן היתה שהמיטה תוצב לרוחב החדר. החדרים של הילדים עוצבו לפי דרישתם. כל הילדים שלי מנגנים, והיה חשוב שהחדרים יכילו את האישיות והתחביבים שלהם. הבת הגדולה שלי ביקשה חדר באווירה אורבנית ולכן הדבקנו על הקיר טפט של ניו יורק, הבת האמצעית נהנית מחדר של נסיכה קטנה, והבן הקטן כמו שאפשר לראות הוא מתופף מקצועי."
אווירה כפרית רומנטית
פילוסופית העיצוב של הבית: "הבית הוא החותמת של הדיירים שגרים בו. כשאני נכנסת הביתה אני רוצה להרגיש הכי עטופה והכי נינוחה. ניסיתי לשוות לבית אווירה כפרית ורומנטית, והקפדתי להשתמש במה שמסמל אותי מבחינת עץ, צבע ובד. הכוננית שבכניסה היתה שייכת לסניף של 'ללין' שנסגר. הציעו לי אותה והיא מאד התאימה לי לסגנון, אז אספתי אותה באהבה הביתה. אני מאד אמנותית ואוהבת לגעת בחומר ולכן הרבה דברים פה אני צבעתי ועשיתי. הרבה מהרהיטים שמלווים אותנו כבר זמן רב, עם ההיסטוריה והסיפור שלהם, שיניתי כדי שיתאימו למיקום החדש שלהם, ובעלי זרם איתי ועזר לי להגיע לתוצאות הרצויות."
ממה את הכי מרוצה בבית: "מהילדים. האמת היא שאני מרוצה מהכל. אני אוהבת את התחושה הרגועה שיש בבית, אוהבת את הצבעים והחומרים ואת האופי שהבית משדר שהוא אני."
מה היית משנה בבית: "הייתי רוצה להרחיב את הגינה, כי אני אוהבת לארח ולשבת בחוץ. מבחינת פנים הבית לא הייתי משנה כלום כי הכל בחרתי בקפידה או יצרתי באהבה. יש המון חשיבה על כל פרט בבית."
פנטזיה עיצובית/חלום להמשך: "היום אני מתעסקת בעיקר בבתים פרטיים ודירות, אבל יש לי חשק להתפרע ולעצב דווקא מסעדות, כי שם באמת אפשר להשתולל עם חומרים וצבעים. אנשים בדרך כלל מאוד זהירים בבתים שלהם ומהבחינה הזו פרויקטים תעשייתיים הם יציאה מהמסגרת."
טיפ חשוב למי שמעצב את הבית: "אם לקחתם מעצב, תסמכו עליו. הוא רוצה בטובתכם. נסו לתת יד חופשית. בשלב הראשון תמיד מומלץ לקחת כמה צעדים אחורה, למשל להסתכל מדלת הכניסה ולראות את הבית מנקודת מבט רחבה, במקום להתעסק בקיר ספציפי כזה או אחר. צריך לשאוף לחבר בין הפינות בבית ולא ללכת בכיוונים מנותקים, במיוחד כשמדובר באותו חלל. הבית הוא מכלול והוא צריך לדבר עם עצמו מבפנים בשפה משלו. דבר חשוב במיוחד הוא להשאיר מספיק כסף לאקססוריז. בסופו של דבר הפרטים הקטנים הם אלה שעושים את הבית, הם הנשמה והם האופי, לכן כדאי לתקצב מראש סכום מספיק להלבשת הבית. לפעמים אפילו עדיף לחסוך קצת על הספה או על המטבח כדי לאפשר את זה."
במדור הקודם: דופלקס של סטייליסטית
לכל הכתבות במדור "קופצות לביקור"
הילה עפרי וסיון איינהורן, מעצבות פנים בעלות סטודיו לעיצוב H a n d S
לדף הפייסבוק של הילה וסיון