הדיירת/המעצבת: רוית רוד, בת 40, הום סטייליסטית עצמאית ובלוגרית.
"בעבר עבדתי כמנהלת משאבי אנוש בסטרט אפ. כשבתי הבכורה נולדה, עזבתי את התחום מרצון ולמדתי ליווי התפתחותי לתינוקות, מה שאפשר לי לשלב עבודה נחמדה ופינה משלי יחד עם האמהות. בסופו של דבר גם שם הרגשתי שדי לי. הרגשתי שהבאתי לעולם שלושה ילדים מקסימים, גידלתי, נתתי הענקתי ועכשיו תורי.
"נכנסתי לעולם העיצוב וההלבשה דרך הבית הזה. כשעברנו לכאן, שכרנו אדריכלית שתלווה את השיפוץ, אבל בסופו של דבר אני עשיתי את רוב הבחירות שאינן קונסטרוקטיביות. זה היה טרם ההכשרה המקצועית שלי, וללא כל ידע קודם. הפידבקים החיוביים שהגיעו אחרי תפסו אותי בדיוק בצומת משמעותי בחיים. ידעתי שמעצבת פנים אני לא רוצה להיות כי אני לא מתחברת לצד הטכני של השרטוט והגדרת החללים ולא מוצאת את עצמי שם. מצד שני, אני כן רואה מה יכול להיות בחלל כשאני נכנסת אליו, מה צריך להיות בו מבחינת חומרים, צבעים, התאמה, העמדת ריהוט וכדומה, לכן החלטתי ללכת ללמוד הום סטיילינג. למדתי במכללת 'בניין ודיור' והייתה לי מנחה מדהימה שבזכותה אני עושה מה שאני עושה היום."
הבית: 340 מ"ר בנוי. בית פרטי בשכונה ותיקה ופסטורלית בקרית אונו. נבנה בשנות ה-70 ונרכש על ידי המשפחה בשנת 2009.
דיירים נוספים: יניב (43), שירה (12), הראל (9), אלה (5) והכלבה המתוקה פונצ'ה (2).
פילוסופיית העיצוב של הבית: "על הבית לייצג את מי שגרים בו, טעמם האישי, העדפותיהם, חלומותיהם ואורח חייהם. בית הוא לא מוזיאון וצריך לענות על הצרכים של כל מי שגר בו, ילדים ומבוגרים. ניסיתי לצקת לכאן תחושה ביתית וחמימה בחלל גדול. אני אוהבת להשתמש בחומרים טבעיים כמו עץ ואבן, גם אם זה כרוך בתחזוקה שוטפת. בעיני התחושה שהחומרים הטבעיים מעניקה שווה את המאמץ הכרוך בתחזוקה שלהם".
פינות אהובות בבית: "'הפינה העתיקה' - אני מאוד אוהבת לשלב פרטי וינטג' וריהוט עתיק בעיצוב הבית. הפינה הזו מאוד חמה ומזמינה בעיני, ובימי החורף אני נהנת לשבת על הספה העתיקה (שנרכשה ב"אוספים") ולקרוא ספר טוב. הסקרטר נרכש לפני כ-10 שנים בשוק הפשפשים, הוא היה פנטזיה שהגשמתי והיווה את ההשראה בבנית הקונספט לפינה כולה. מצאתי אותו במחיר מציאה, והרסטורטור ששיפץ אותו העריך את שוויו בהרבה יותר.
המטבח: "כאם לשלושה שמגיעים הביתה בשעת צהריים, וכבית שנהנה לארח חברים ומשפחה, אני מוצאת עצמי מבלה לא מעט במטבח. הוא מרכז הבית וסביבו נרקמות כל השיחות החשובות. אמנם שטח השיש לא גדול, אך האי הארוך מהווה שטח עבודה נפלא. החומר ממנו עשוי האי הוא עץ אמבויה - חומר שאיני נתקלת בו לעיתים קרובות. היה חשוב לי לשלב אלמנטים וחומרים מיוחדים בעיצוב הבית. חייבת לתת קרדיט לאדריכלית שהתעקשה על הצורה שלו - סטריפים לאורך, ולא מטבח ר' סטנדרטי. אני מודה לה על ההתעקשות, שכן כך המטבח מהווה חלק בלתי נפרד משאר הבית. המטבח נרכש ב-'PANEL'".
פינת האוכל: "כאנשים שאוהבים לארח לעיתים קרובות, היה לי חשוב שפינת האוכל תהיה גדולה ומרווחת. העובדה שהיא ממוקמת במרכז הבית ומול דלת הכניסה, הופכת את החלל ללא שגרתי ומעניין, בנוסף לעובדה שהיא מוקפת בעמודי בריקים המשדרים אווירה אירופאית קלאסית. לפני השיפוץ, החלל היה פטיו מוקף זכוכית ועמודים רחבים. זמן רב בתכנון השיפוץ התעסקנו בחלל הזה ובשאלה למה הוא ישמש. השטח ללא קירות מאפשר הגדלה והרחבה של השולחן ללא הפרעה, ומעצם הקירבה למטבח נראה שזו ההחלטה הנכונה. פינת האוכל נרכשה ב'פרובאנס דיזיין'".
הסלון: היות ומדובר בחלל מלבני וגדול, החלטתי לחלק אותו לשני אזורים: סלון רשמי שמתאים לאירוח, ולצדו פינת רביצה נינוחה יותר. הסלון הרשמי (נרכש ב'הגלריה' בפלורנטין) מסודר בצורה שמעודדת שיח והריהוט בו משדר אלגנטיות. פינת הרביצה (נרכשה ב- (KARE ממוקמת מול הטלוויזיה ונועדה להיות כיפית ומשפחתית, לכן בהתאם, הצבעוניות שלה מאוד ביתית וחמימה.
פינת משפחה: בקומה העליונה, בין חדרי השינה, נמצאת פינת משפחה נעימה שאפשר לשבת בה, לדבר ולצפות בטלוויזיה. את הריהוט הבאנו אתנו מהבית הקודם וריפדנו מחדש. השטיח נקנה באיקאה כי הצבעים שלו התאימו בדיוק לצבעים בחלל.
חדר המשחקים: החדר תוכנן כך שיהיה בו הרבה מאד אחסון להצנעת הבלגן, והצבעים הרכים נבחרו בהשראת ילדות וכדי לשוות תחושה רגועה. פרטי הנגרות על ידי "בית העץ של פילפילון", והווילונות של אורגד.
הכי מרוצה: "מכך שהבית אכן משדר את התחושה הביתית והחמימה שרציתי להשיג. הצלחתי לעשות כל מה שרציתי מבחינת האווירה ואנשים ממש אוהבים לבוא לפה. אני לא כזו שאומרת לא לגעת ולא ללכת לשם. יש פה תחושה של חופש וזה ממש חשוב."
לא מרוצה: "מהתכנון האדריכלי של החללים. האדריכלית ששכרנו בהתחלה תכננה את החלוקה המחודשת של החלל, והלכה איתנו כברת דרך עד לרגע שממנו הרגשתי שאני מעדיפה להמשיך לבד. בעיני החלוקה לא מוצלחת כי לא הושקעה בה מחשבה רבה קדימה על הנסיבות שלנו שילכו וישתנו. הילדים גדלים מהר וצרכיהם משתנים. החדרים הפרטיים בקומה העליונה לא תוכננו נכון מבחינת המיקום וניצול מקסימלי של השטח. לדעתי לא רחוק היום שבו נצטרך לעשות כאן שינויים מבניים, וחבל.
"מבחינת ההלבשה, אני משערת שאילו הייתי מעצבת ומלבישה את הבית מחדש, הייתי משתמשת בצבעים ובאלמנטים מעט שונים. בזמנו סגנון פרובנס מאוד דיבר אלי, ואילו היום הנטייה שלי היא לחומר בצורתו הפחות מעובדת ומסותתת."
חלום מעוצב להמשך: "הייתי רוצה להתנסות בהלבשת חלל מסחרי קטן ואינטימי, משהו כמו בית קפה בוטיק שכונתי."
טיפ חשוב למי שמעצב: "חשוב לתכנן קדימה. העתיד חשוב לא פחות מההווה. שימו לב שהמעצב שלכם שואל את כל השאלות הרלוונטיות ומנסה להכיר לעומק את מי שהולך לגור בבית. אם המעצב לא מתעניין בכם מספיק, המשיכו הלאה וחפשו מישהו אחר. אם המעצב לא יפתח ארונות וידע בדיוק איך אתם פותחים את הבוקר ומסיימים את היום - זה לא יהיה נכון. דגש נוסף הוא לנסות לחשוב פונקציונלית ולאו דווקא טרנדית. מנסיוני, אני ממליצה ללקוחותי לא לעצב את הבית בסגנון אחד, אלא לשלב בו מספר סגנונות, כאשר אחד מהם הוא המרכזי והמוביל."
רוית רוד, סטודיו להלבשת הבית; לבלוג: hstylingstudio
הילה עפרי וסיון איינהורן, מעצבות פנים בעלות סטודיו לעיצוב H a n d S
לדף הפייסבוק של הילה וסיון