למרות שנח להתבטא בציניות כנגד חבורת הזויים המשוטטים בלילות בתוך אוכלוסייה עוינת כדי להגיע אל קבר יוסף, שומה עלינו, כעם, כחברה וכפרטים, להתייחס אל מאבקם של חסידי ברסלב לפתיחת הדרך מחדש כחלק בלתי נפרד מההוויה היהודית והתרבותית בישראל. כאל עניין הכרחי בקשירת עבר העם אל עתידו.
במהלך עבודתי על הספר "קבר יוסף; כך נפרצה הדרך" (שיראה אור במהלך קיץ 2017) הבנתי כי ללא קשר לויכוח הציבורי על האופן והצורה, כדאי שנכיר את הלוחמים הללו ואת מטרת מאבקם העיקש במהלך 15 השנים האחרונות, כאשר לילה לילה הם מסתננים לשכם במטרה לשמר את הרצף ההיסטורי של העם היהודי עם קברו של אבי האומה, אליו עולים מראשית ההיסטוריה.
אחר שקבר יוסף ננטש והופקר באוקטובר 2000, הם החליטו שלא להיוותר אדישים. כמו בקריאות הפומביות של המחתרות, מגיני המולדת, חלוצים ובר כוכבא, רואים עצמם חסידי ברסלב כממונים לסלול מחדש את הדרך לקבר ולשמרו בתודעה הציבורית.
דבר לא יעצור אותם
בתקשורת נהגו ללעוג למעשיהם של החסידים ולהציגם כמטורפים ושוטים העוסקים בפקידת קברי אבן עתיקים ומסכנים את חייהם ואת חיילי צה''ל, אך כדאי שנבין שאילולא הם, הקרבה המקסימלית לקבר יוסף הייתה באמצעות סיור מודרך בתצפית זכוכית על גבעה סמוכה. לדידם, חובת החלוציות וההגנה שהם נטלו על עצמם, לא יורדת מחיילים שחירפו נפשם במבצעים צבאיים היסטוריים. מבחינתם, קרב על מעבר המתלה וקרב על קבר יוסף הם אחד. אם לא שעמדו על השערים, לחצו ונדחקו, לחמו, הגנו ונאבקו על כל אתר ואתר – מי יודע אם הייתה מדינה לעם היהודי.
מאז ועד היום הזה הם חוד החנית בסיפור הזה. למרות התלאות הכרוכות: מטעני צד, ירי, רימונים, אבנים – ועימותים חזיתיים עם מחבלים; אבידת רכוש ומכוניות; מעצרים בידי צה''ל; חקירות שב''כ; קנסות עתק; הרחקות ביהמ''ש; חרמות מצד חוגים במגזר החרדי ועוד - הם דבקים במוטו: לא מוכרים את יוסף שנית.
על פי רבם - רבי נחמן מברסלב - עם ישראל משלם את מחיר הגלות כעונש על מכירת יוסף. מוכנותו של החסיד היא למסור את הנפש, ואם צריך – גם להיות נרדף ושנוי במחלוקת. זהו סוד ההקרבה שלהם, כמו בימי הקומוניסטים, אז הסתננו לברית-המועצות ופרצו את הדרך אל קברו של רבם באומן.
קבר יוסף נשכח ונותר מחוץ לסדר יומה של ממשלת ישראל. השיקול היה, לכאורה, מדיני. כיום, כאשר שכם טוהרה ממחבלים והשליטה הישראלית - המודיעינית והביטחונית – חזקים באזור, עולה שוב השאלה: מה הסיבה להזנחתה את קבר יוסף? חסידי ברסלב מעוררים אפוא דיון בשאלה האם בדרך של דיפלומטיה בלבד תשוב ישראל לקבר יוסף, או שמא רק באמצעות הסתננויות ליליות ונוכחות עיקשת בשטח יחלו לשקול במנגנוני הביטחון והממשלה את השיבה לקבר יוסף.
המחרפים נפשם; לא על מגש של כסף
"אור ירח בלבד מאיר את שביל הקוצים, בתי הכפר הראשונים חשוכים. אנו מחישים את צעדנו פנימה לשכם, בזריזות, חוצים בזחילה את השטח הישראלי. מתיחות רבה מציפה אותנו. בתוך זמן קצר אנו כבר צועדים עמוק בבלאטה. שיירה רגלית של 23 בחורים, מתכופפים ומסתתרים לקול מנוע מתקרב, חומקים, מתקדמים בזהירות. חלילה יעלה עלינו הצבא וימנע מאתנו להגיע הלילה לקבר יוסף.
"[...] צפונה, 50 דקות הליכה. הנה כיפת הקבר הסדוקה נגלית לעינינו. מתקדמים בלחש, רגלינו אצות פנימה, רומסות ללא משים לב חלקי ברזל ומתכת, אשפה וגללי חמור. הרחש וההתנשפות העמוקה הופכים לדממה, פניהם של כולם כבר טמונים עמוק במצבת האבן הנתוצה ובשיירי האבנים המפוייחות - ורק פרצי התייפחויות נשמעים, קול תפילה חרישי אחד גדול... יוסף יוסף ---
"[...] חזור. אנו מתחברים לציר י-ם. זקני העיר צועדים אל המסגד. אור ראשון תכף עולה בשמים. אנו מאיצים, פנינו החוצה. בבת אחת הופר השקט: מטען מתפוצץ בעוצמה אדירה, האוטובוס שלצדנו עולה בכדור אש חם וכתום. ההדף מפיל חלק מהבחורים לארץ. בתוך שניות מטח כדורים לעברנו מן הגג של בניין דו-קומתי, 50 מטרים מאחורינו. קריאות "אללא אכבר", רעמי יריות, ובחלונות ניצתים אורות. אנו כבר נתונים בשיאה של ריצת אמוק. מבוהלים בחלחלת מוות. מבוהלים... אך בוטחים בשמירה העליונה. רצים את כוחותינו האחרונים על הציר הראשי של מחנה הפליטים, צורחים פסוקים מבעד לשיניים נוקשות...
"[...] חתכנו דרך השדות אל הר ברכה, עוקפים את המחסום הצבאי, מבין השיחים אנו מבחינים באורות האמבולנסים מבהיקים בשיירה – שנעה מהחטמ''ר הצבאי, לכיוון זירת הירי בלב שכם. רוח הבוקר מצננת את גופנו הבוער מחום ופנינו האדומות. הגענו למעיין. כוחות הבטחון בינתיים מחפשים אחרינו, להערכתם על-פי טבע הם מתכוונים למצוא לפחות ארבע או חמש גופות על הכביש, ופצועים כמה... אך כולנו בחוץ: אחרי תפילה אצל יוסף הצדיק, זכים ומקודשים יותר. לאור השמש העולה אנו מגלים חורים במגבעות ובשקיות, אך שריטה אחת איננה...
[...] בהרהוריי היום אני חושב כי הנסים שקורים לנו בשכם מוכיחים לא אחת איך בטבע אנו מקבלים עזרה מבחוץ, דחיפה לכיוון הרצוי... רמזים להתערבות ולהשתתפות כח עליון בכל מהלכי חיינו, ובמה שאנו רואים שקורה לנו בשכם... אינספור הנסים שפוקדים אותנו הם לא סתם... כשאנו רוצים להגיע למקום קדוש או לעשות מעשה קדוש וחשוב, אם נהיה ערים לכך נגלה כמה המכשולים האפשריים וה'סכנות' לא נוגעים בנו, ממש כמו בעמוד הענן..."
(מתוך יומנו של חסיד ברסלב י.ב., שכם, אוגוסט 2003)