פרשת אמור מתחילה בדינים וחוקים שחלים על הכוהנים, הכהן הגדול ובני משפחות הכוהנים. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (ויקרא כ"א, א'). הפרשה ממשיכה לחוקים שחלים על עם ישראל (העם הנבחר). מעין היררכיה קטנה בציון החוקים, ואולי כמו שאני אוהבת לקרוא להם: הסטנדרטים.

יש משהו מאוד יפה בכך שהחוקים מתחילים בכוהנים, הדרגה העליונה של המשרתים בקודש, ואח"כ עוברים לעם. הכוהנים נבחרו ע"י אלוהים לעבוד בבית המקדש, הכי קרובים לקודש הקודשים ולכן עליהם גם לשמור על סטנדרטים מאוד גבוהים ולקדש את עצמם יותר מכל יתר העם. במה זה מתבטא? בנשים שמותר להם לשאת, במי מותר להם לגעת, מה עליהם ללבוש או לאכול, איפה עליהם לגור ועוד ועוד.

למה בעצם מוטלות עליהם כ"כ הרבה מגבלות, ומי באמת היו הכוהנים של העת ההיא?

מחיר הגדולה הוא אחריות

את המשפט: With great power comes great responsibility מכירים? או בעברית: עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה.

אני רוצה שתעצרו הכול ותלכו איתי 3,000 שנים אחורה, לעולם ללא טלפונים, חשמל, מחשבים או ממשלות. המנהיגים של אותה תקופה היו או מלכים או כוהנים. עם ישראל רק מתגבש במדבר והכוהנים היו המנהיגים הרוחניים של העם. בידיהם היה הכוח להיות המתווכים היחידים בין העם לבין אלוהים. מתוקף תפקידם, הם נחשבו גם לאוהבי העם. נטולי אינטרסים שכן כל שהתעסקו בו היה עבודת הקודש. רובם התגוררו בבית המקדש או בסמוך לו.

לכוהנים היו את הכלים לרפא ממחלות שונות, ואת הסמכות להרחיק אנשים חולים מהעם (כפי שציינו בכתבה קודמת על פרשות תזריע ומצורע) משום שהיו ידועים באהבתם לעם וכולם ידעו שכל כוונותיהם טובות. הכוהנים היו גם מקריבי הקורבנות שאפשרו לעם לכפר על מעשיהם וחטאיהם, ולקבל מחילה וכפרה מאלוהים.

המון כוח בידיים של קומץ אנשים בתפקיד שהתחיל מאהרון ובניו והמשיך לדורי דורות. למרות זאת, הכוהנים לרגע לא השתמשו בכוח שניתן להם לרעה. ואם היו עושים זאת, סביר להניח שדינם היה נחרץ.

כפי שציינתי, עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה ולכוהנים אכן הייתה אחריות אדירה גם בעבודת הקודש מול אלוהים וגם בביצועה למען העם. ולכן, כל החוקים והסטנדרטים שהם היו צריכים לעמוד בהם הם כל כך גבוהים.

דוגמה אישית של מנהיג

כולנו רוצים מנהיגים רוחניים ומנהיגים בכלל שמשמשים דוגמה אישית גם בחיינו הנוכחיים. כמה היינו רוצים לדעת ולהאמין שהם נטולי אינטרסים, מלבד הרצון להשפיע לטובה ולהיטיב עמנו. אז נכון, אוטומטית אנחנו מסתכלים על אחרים ומצפים ליותר ממי שמוביל אותנו. יחד עם זאת, אנחנו כבר יודעים ששינויים בחיים מתחילים בנו.

מיד לאחר חוקי הכוהנים מגיעים חוקים לעם ישראל. עם ישראל הוא העם הנבחר, מה שאומר שהוא מקודש לאלוהים וכן שעליו לעמוד בסטנדרטים כאלה ואחרים. כל אחד ואחת מאיתנו הרי מנהיג או מנהיגה לפחות ב-2 מעגלי חיים. אנחנו מנהיגים של עצמנו, מנהיגים בזוגיות, מנהיגים בהורות, מנהיגים בקריירה, מנהיגים בחברות ועוד.

אנחנו מקדשים ערכים מסוימים ורוצים להעביר אותם הלאה לילדינו, להנחיל אותם במשפחה, בזוגיות, עם חברים ואפילו למצוא אותם במקום העבודה. איך עושים זאת ואיפה מתחילה האחריות שלנו?

העבודה מתחילה בתוכנו

אם אני רוצה לדוגמה שהילדים שלי יאכלו בריא, איפה אני מתחילה? התשובה כמובן, היא בי. בדוגמה האישית שלי. אם אבחר ללכת בדרכי הכוהנים, הרי שאני צריכה להקפיד הרבה יותר מהם ומחויבת לחיות בסטנדרטים גבוהים יותר של תזונה נכונה ממה שאני מצפה מהילדים שלי.

כך גם בזוגיות: שהרי הרבה פעמים בן/ת הזוג פשוט משקפים לנו דברים לא שלמים בתוכנו.

לא פשוט להיות יהודי

אחלוק אתכם שיחה שלי עם כמה חברות מהשבוע שעבר: אחת שיתפה שהשנה היה לה קשה לשמור ולהימנע מלחם בפסח, אחרת סיפרה כמה קשה לה לשמור כשרות ותהתה מה מלמדים את הילדים. כל אחת עם ההתלבטויות והבחירות שלה. בתגובה, מצאתי את עצמי אומרת להן: תקשיבו, לא פשוט להיות יהודי. יש חוקים, יש מצוות, יש ויתורים, יש גבולות ויש אחריות. ויש משהו מחשל ומגדיל בגבולות וחוקים, כמו בכל תחום בחיים.

לעם ישראל, שנבחר ע"י אלוהים, יש תפקיד להיות אור לעולם ודוגמה אישית. 

מאחלת לכולנו בחירות מקדמות ולקיחת אחריות אישית שתשפיע לטובה על כל מעגלי חיינו הקרובים בפרט, ועל האנושות בכלל.