יהודים רבים מחפשים הארה רוחנית מחוץ – והם גם לא היחידים. ההתעניינות של המערב בדתות המזרח כמו בודהיזם, הינודואיזם ובטכניקות מדיטציה, החלה לפני קרוב ל-50 שנה. באופן אירוני, ישראלים שלא היו מוכנים לעסוק בטקסטים יהודים בעברית - הזהות, התרבות והמסורת מהן באו, ניאותו בחפץ לב לעסוק בטקסטים דתיים בני 2,000 שנים שתורגמו מסנקריט והגיעו לכאן מהודו ומסין.
מה שהם כנראה לא ידעו הוא שבניגוד לאמונה הרווחת, מדיטציה היא חלק קדום במסורת הדתית היהודית והייתה נוכחת אצל מקובלים, חסידים ומיסטיקנים שונים בעבר. יחד עם זאת, המדיטציה היהודית שונה באופן מהותי ממדיטציה של המזרח. אבל קודם, מה הבעיה במדיטציה רגילה?
האם מדיטציה היא עבודה זרה?
לכאורה, הניסיון לשחרר את התודעה משעבוד בעזרת תרגילי התבוננות וחשיבה לא אמורים להיחשב ככפירה. למרות זאת, מדיטציות המעוגנות בהינדואיזם, בודהיזם ואפילו בנצרות, מהוות בעיה הלכתית. פוסקים שונים, כמו הרב עובדיה יוסף, והרב חיים דוד הלוי קבעו שמדיטציה גובלת בעבודה זרה. יש מי שאסרו עליה או רק המליצו להימנע משימוש בה – גם אם תועלתה מוכחת. רובם טענו שאין אפשרות להפריד את הטכניקה של המדיטציה מהתוכן שלה ועבודת האלילים המוטמעת בה, למשל דרך מנטרות שזוהו כשמות אלים.
תופעת "ייהוד" מדיטציות והחלפת המנטרה לצליל יהודי, כפי שעשו במדיטציה הקבלית, הפכו בשלב מסוים לאופנתיים. יחד עם זאת, הם לא השיגו הסכמה הלכתית, בין היתר עקב העיסוק הבלתי מבוקר בקבלה וכן בשל פיתוח תפיסות חריגות לגבי אלוהות.
המטרה של מדיטציות המזרח היא להביא לידי "שקט מחשבתי", לשפר את יכולת ההתרכזות וליצור "חשיבה חיובית". לכאורה מטרות תמימות המהוות לעיתים רק שלב ראשון בשינוי התודעתי שיכול בהמשך להתגלגל לתופעות כמו טרנס, אקסטזה, איבוד העצמי והרהורים על מה הצורך בתפילה אם אני חווה את החוויה הדתית שלי עם עצמי.
הרבי מלובביץ' זצ"ל, אשר ראה את הפזילה לשדות זרים, ביקש בזמנו אף ליצור אלטרנטיבה כשרה לטכניקות המדיטציה ולקריאתו נענו פסיכולוג ואנתרופולוג, שהכינו שיטה ניטרלית של הרפיה, המבוססת על מקורות יהודים.
ההבדל בין מדיטציה יהודית למדיטציה רגילה
השאיפה לשינוי תודעתי קיימת מאז שהאדם עמד על דעתו. עם השנים, המדיטציה הפכה לטכניקת שינוי תודעתי נפוצה ומוכרת במטרה להגיע לריפוי, גאולה או התרוממות רוחנית. חלק מהצלחת המדיטציה נובעת מהמגמה של עולם המערבי במאות האחרונות: לחזק את תפיסת האינדיבידואל הייחודי, בין היתר, דרך טכניקות התבוננות וחקירה פנימיים.
במדיטציה אנחנו שואפים להביא את האדם לנירוונה, שהיא ריקון מוחלט של המחשבה והגעה למעין עצמאות מוחלטת. מנגד, היהדות מתנגדת חריפות לריקון של המחשבה, כי במקום שבו אין מחשבה - אין גם ה' ואין דבקות בו. בנוסף, ביהדות הרבה מעבודת המדיטציה נעשית בתפילות, שהן רפטטיביות וקבועות, 3 פעמים ביום, ומתקיימות בין אם אנחנו במצב רוח ובין אם לאו.
עוד הבחנה מעניינת בין המדיטציה של המזרח למדיטציה היהודית היא שמדיטציה זרה היא מסע אל עבר העצמי, תוך כדי איבוד עצמך והזהות שלך, בעוד המדיטציה היהודית היא מסע אל עבר ה'. הבחנה נוספת בין מדיטציה יהודית למדיטציה מזרחית היא בשאיפה לנירוונה, שעל פי הבודהיסטים היא בת השגה. בעוד במדיטציה היהודית, השם איננו בר השגה. כלומר, במדיטציית מזרח, ככל שאתה מתקדם אתה לכאורה יכול יותר, אבל ביהדות, ככל שאתה מתקדם אתה מגלה שאתה דווקא קטן יותר ויודע פחות.
בעוד המדיטציה של המזרח עשויה, במובן הדתי, בשאיפה "לדעת את האל" או להתאחד עם האינסוף, המדיטציה היהודית רואה את הפרקטיקה ככלי עזר לשיפור קיום המצוות וההתפתחות הרוחנית היהודית. לדוגמה, על פי הטכניקה של הרב יצחק גינזבורג מטרת המדיטציה היהודית היא אימון המחשבה לחשוב בדימויים המבוססים על התורה. הבדל נוסף בין הטכניקות הוא שעבור הבודהיסט או ההינודואיסט שמודט, השינויים המחשבתיים הופכים לעיקר התכלית של השיטה. עבורו מדיטציה היא דת ודרך חיים, בעוד ביהדות הרעיון כמובן בלתי מקובל.
מה זו מדיטציה יהודית?
לכולנו ברור שיש הבחנה בין רוחניות (במלעיל) לרוחניות (במלרע). המדיטציה היהודית היא סוג של ערבוב בין השניים – מצד אחד מערכת כללים ומבנה שמחזקים את הקבוצה והקהילה על פני האינדיבידואל, מצד שני דת שהעזה לעסוק בשינויים תודעתיים לאורך הדורות. הטכניקה המדיטטיבית היהודית נועדה להעצים את הזהות היהודית ואת הממד הרוחני ביהדות. חוקרים רבים אף טוענים כי הנביאים המקראיים תרגלו תרגולים כלשהם כדי להגיע לחזיונות ולנבואות שלהם. פרשנים מוסיפים כי גם תפילה יכולה להיות סוג של מדיטציה אם יש בה אלמנט של כוונה.
"מדריך מעשי למדיטציה יהודית" ו"מדיטציה יהודית" הם ספרים של הרב אריה קפלן, אחד הרבנים האורתודוכסים המשפיעים במאה ה-20. הרב קפלן מציע בספריו שיטות מדיטציה מותרות על פי היהדות ואף מביא טכניקות מדיטציה שמקורן ביהדות, ונכתבו בעברית לא ברורה על כתבי יד חבויים ומעולם לא תורגמו או הודפסו. ספרו "מדיטציה יהודית" חוקר את השורשים היהודים למדיטציה וטוען כי בית הכנסת נועד במקור להיות חוויה מדיטטיבית, וכי מערכת הטקסים של התפילה (הליטורגיה) אמורה להיות חיבור מדיטטיבי עם ה'. למשל, דרך התפילה (העמידה), קיום המצוות, ההתבודדות, דיבור עם ה' ועונג שבת.
קפלן אף מראה שמדיטציה הייתה מרכיב מרכזי בפולחן היהודי במשך 2,000 שנה או יותר. למשל, שיטות מדיטציה של ר' יצחק סגי-נהור ותלמידיו, ר' עזרא ור' עזריאל מגירונה. ר' אברהם אבולעפיה, מקובלי צפת כמו הרמ"ק, האר"י ור' חיים ויטאל. וכן שיטות מורי החסידות מהבעל שם טוב עד לר' נחמן מברסלב.
בספר "מדריך מעשי למדיטציה יהודית", קובע הרב קפלן, שהפנומנולוגיה והפסיכולוגיה של מדיטציה יהודית' אינה שונה משיטות אחרות - אך 'נבדלת במטרות ובתוצאות. כלומר, במקום לנסות לבטל את המחשבה, היהדות מכניסה לתוך המדיטציה תכנים חיוביים של התחברות לאלוהים. למשל, דרך שימוש במנטרות והתבוננות בווריאציות יהודיות, תפילות שונות (בתפילת שמע לדוגמה: הסאונד של השין - שששששש – הוא רעש לבן טהור, או של כאוס. בעוד המם - מממממ - משמיעה צליל של גל סינוס טהור וסדר). מעבר לכך, אפילו לביצוע של מצוות ניתן להתייחס כפעולה מדיטטיבית. צריך רק לדעת איך.