עם ישראל עמל רבות כדי לבנות את המשכן במדבר. ההוראות המפורטות והמדוקדקות בוצעו, כל אחד תרם מרכושו, מזמנו ומכישרונו והנה המשכן מוכן והגיע הזמן לחגיגות. נפלא, נכון?

ובכן, מתברר שספר ויקרא הוא ספר של חוקים ומצוות אך גם של טרגדיות. ברגע השיא במהלך החגיגות על השלמת בניית המשכן מתרחשת טרגדיה. טעות אחת קטנה מביאה למותם של שני בניו של אהרון. המפנה הכואב הזה בהתרחשויות גורם לנו לחשוב על הפעמים בחיינו בהם ברגעי שיא והצלחה עליה עמלנו רבות בא העצב או האובדן, ואולי הפספוס או ההחמצה.

לפעמים זה בידיים שלנו ולפעמים זה פשוט קורה כי אלו החיים.

לכבוש את הכאב ולהמשיך בשליחות

נדב ואביהוא, שניים מבניו של אהרון הכהן חוטאים ופועלים בניגוד להנחיות אלוהים. הם מעלים "אש זרה", מקטירים קטורת שלא לפי ההנחיות, בקודש הקודשים. הפעולה הזו גורמת למותם: "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו מלפני ה'" (ויקרא י', פסוק ב'). טרגדיה קשה מאוד.

אהרון ברגע אחד מאבד את שני בניו יקיריו. דבר המנוגד לדרך הטבע וקשה מאוד לקבלה ולעיכול. בגדלות נפש הוא מצליח לכבוש את כאבו ולהמשיך בשליחותו עם אלעזר ואיתמר, בניו הנוספים.

למרות רגע השבר הזה, אני לא הולכת לדבר על אובדן ואבל אלא על החיים עצמם שמורכבים הן משמחה והן מעצב. על הרגעים בהם נדמה שהכל מצליח לנו ופתאום צצה בעיה, קושי או מפלה. אנחנו לרוב עוצרים לבדוק האם הסיטואציה הייתה בשליטתנו, האם אנחנו גרמנו לבעיה מחוסר תשומת לב או יצר רגעי, והאם היה מעורב כאן כוח-על, מה שנקרא FORCE MAJOR.

אין כישלון, יש רק למידה ומשוב

בסיפור של נדב ואביהוא מדובר בהפרת הציווי המאוד מאוד ברור של אלוהים. פעולה שאין בה אלא גחמה רגעית לכאורה.

בחיים שלנו, מדי יום ביומו אנחנו מקבלים החלטות על פי טובת הרגע, ההנאה הרגעית, ו"מתעלמים" מההשלכות שתהיינה לזה בהמשך. מדי יום אנחנו מפרים "חוקים" שהגדרנו לעצמנו כי יש יצר שמקנן בתוכנו שאיננו מצליחים לכבוש.

והנה, גם ברגע הזה ממש, לכולנו יש אפשרות, לא רק לצאת ממצרים, אלא גם להגיע לארץ המובטחת. כלומר, לגלות את החוסן הפנימי ולנצח את היצר הרגעי.

למשל, במקומות בהם אנחנו בהרס עצמי. במחשבות מזיקות כמו "אני לא אצליח אז כדאי לוותר, להישאר לישון עוד שעה, לאכול עוד עוגה", וכו'. בדיבור שמעליב אחרים, במעשים שאינם מקדמים אותנו אל "הארץ המובטחת", כי אם לא מנסים לא נכשלים.

בשיטת NLP יש הנחת יסוד שאומרת: אין כישלון, יש רק למידה ומשוב. מכל נפילה ומכל כאב, מכל "כישלון" ומכל קושי אפשר גם לגלות טוב, ללמוד, לכבוש את היצר, לצמוח ולהתחזק (בדיוק כמו אהרון שהפגין גדלות נפש בלתי נתפסת והמשיך בטקס חרף מות בניו).

הגוף שלנו - המשכן שלנו

פרשת שמיני מסתיימת לא בכדי בחוקים של סוגי המזון המותרים והאסורים באכילה, מה קדוש ומה טמא. להכל יש סיבה. את הגוף שלנו, המשכן שלנו, אלוהים מבקש שנקדש.

השאלה היא מהו הערך או המטרה שאתם בוחרים לקדש בחייכם. ועם איזה יצר או דפוס שחוזר על עצמו ומעכב אתכם אתם מוכנים ורוצים להתמודד.

האם ההצלחה מובטחת? לא תמיד. כנראה שחלק מהזמן לא נהיה מרוצים, אך שווה לנסות. כנראה שגם עלינו נגזר לחוות קצת כאב כדי לדעת ליהנות מהעונג. מה שחשוב הוא לנצח כל פעם קצת, לקדש את עצמנו, את גופנו, את חיינו. זה המשכן הפרטי שלנו.