בני האדם חיים בעולם רצוף אתגרים, מהמורות, תהפוכות וקשיים. אף אחד מאיתנו לא גדל בלי קושי כלשהו בעבר, בהווה או בעתיד. ואיכשהו, כשאנחנו ניצבים לפני דברים חדשים והקושי החדש צץ, קל לנו להתלונן, לשכוח כמה קשה יותר היה קודם ולהתרפק על העבר.

תלונות חלק א': מתי מבקשים בקשה ונענים מידית?

בני ישראל נמצאים במדבר שנה שלמה. לא אחת הם התלוננו כשהיו רעבים או צמאים – ואת התלונה ההישרדותית הזו מקבל אלוהים בהבנה ומטפל בה מיידית. אבל בפרשת בהעלותך מתחילים הרשעים (האספסוף שהסתפח ליציאת מצרים) להתלונן על אלוהים ועל משה. תלונות חסרות שחר שמתסיסות את העם. התגובה של אלוהים היא מידית והוא מוריד אש בקצה המחנה.

בתגובה לאש, העם מרבה להתפלל ואלוהים נענה ומפסיק את האש. היופי של הרגע הזה הוא שמתקיימת בו תקשורת כמעט ישירה ומאוד מהירה עם אלוהים. עדות ליחסי קרבה חזקים בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. אני בטוחה שגם אתם חשתם לא פעם תגובה מידית מאלוהים, כאשר ביקשתם סימן או דבר מסוים מהלב, ברגע של אמת נקיה וזכה – וקיבלתם זאת מידית. העם, שנסחף אחר האספסוף, מבין מהר מאוד את טעותו ומתפלל לאלוהים על מנת לתקנה.

תלונות חלק ב': האם בעבר היה באמת טוב יותר?

"והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר" (במדבר י"א, ד').

ושוב האספסוף מושך אחריו את העם אשר מתגעגע ל"סיר הבשר". פתחנו ואמרנו שכאשר קצת קשה לנו אנחנו נוהגים להתבונן על העבר בנוסטלגיה כוזבת וכך גם כאן. כל הרע והעבדות שהייתה במצרים נשכחה כלא הייתה והאספסוף מצהיר כי הוא מתגעגע לבשר ולחצילים, לשומים ולקישואים, לאבטיחים ולחציר...

מיד לאחר התלונות מובהר לנו שהן מיותרות שכן לעם היה את המן שטעמו היה כצפיחית בדבש וניתן היה לחוש כל טעם שרק רוצים כאשר אכלו ממנו. למרות הכל, משה פונה אל אלוהים, אך הוא לא בא אליו בטענות ומלמד אותנו איך באמת כדאי וצריך להעלות קשיים.

משה משתף את אלוהים בקושי שלו להוביל לבדו עם שלם, שהרי הוא לא ילד בעצמו ולא יכול כבר לשאת את הנטל לבדו (בעיקר כי היה איש צנוע ועניו מכל אדם). משה מגדיל לעשות ומבקש מאלוהים שיהרוג אותו אם המצב נשאר כפי שהוא.

בגדלות נפש, משה מוכן להקריב את עצמו ולרגע לא מתלונן על העם אלא מתייחס לקושי שלו עצמו. בתגובה אל משה הקב"ה מעביר את רוח הנבואה ל-70 זקני ישראל שיישאו בנטל ההנהגה לצד משה.

איך "מתלוננים נכון"?

מגישתו של משה אנחנו מבינים שבמקום להתלונן, כדאי לפרק כל קושי לשני שלבים:

שלב א' - הקושי שלי: אפשר פשוט לשתף בקושי שלנו, בגבולות היכולת שלנו כרגע ובצרכים שלנו, והכי חשוב במה שאנחנו מרגישים. השיתוף יכול להיעשות בשיחה עם עוד אדם או לחילופין, בשיחה עם עצמנו, והכי טוב בשיחה ישירה עם אלוהים. פעולה זו בלבד מביאה הקלה גדולה.

תחשבו על זה בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם מתלוננים על התור בסופר, הפקק בכביש, המינוס בבנק או החברה שהעליבה אתכם. עיצרו באותו רגע ואימרו מה קשה לכם ומה אתם מרגישים נוכח האירוע. בין שאתם כועסים, עצובים, נעלבים או מוטרדים. לכל רגש יש מקום בחיים שלנו, והכי בריא זה לא להתעלם או להתלונן בלי סוף, אלא פשוט להכיר בסיטואציה וברגשות שלנו.

שלב ב' - הבקשה לפתרון: כעת הגיע הזמן לבקש את מה שאנחנו רוצים שיקרה. למשל, "הלוואי והפקק ישתחרר בקרוב", "אני מקווה שמי שלפניי בתור יסיים מהר", "אני מבקשת לגלות דרכים שיסייעו לי במצבי הכלכלי", וכו'.

חזרה למשה ולתלונות העם ההולך במדבר - אם תהיתם מה קרה עם הדרישה לבשר, הבורא אכן המטיר שליו על העם וכל אלו שמיהרו לאכלו בתאווה נהרגו מידית. לכן נקרא המקום "קברות התאווה". משמע, שימו לב לבקש בקשות שבאמת מיטיבות אתכם ועם העולם סביבכם.

הכל מתהפך לטובה

עם יד על הלב, כולנו יכולים למצוא את עצמנו כל יום מתלוננים כמה וכמה פעמים (תבדקו את זה), אבל החוכמה היא לתפוס את עצמנו ולעמוד על העניין, לשנות את התלונה לשיתוף של התחושה והחוויה שלנו ומשם לבקשה לפתרון טוב יותר.

אלוהים נמצא כאן בשבילנו בכל רגע ובכל דקה. כל מה שצריך זה לצאת ממרחב התלונה אל מרחב התפילה והבקשה והכל מתהפך לטובה!

שבוע מלא בשורות טובות לכולנו.