הגיל הממוצע שבו ילד נחשף לפורנו הוא תשע. בגיל 12 זה הופך לדרך קבע עבור 90 אחוז מהילדים. כן, זה אומר שהילד שלך - בסבירות גבוהה מאוד - צופה בפורנו.
בימים האחרונים אני לא יודעת ממה להזדעזע יותר: מהעובדה הזאת או מהצביעות של חלק מהציבור, כפי שהיא באה לידי ביטוי בביקורת על הצעת החוק שיזמתי: אנשים טוענים שזו "פגיעה בבחירה החופשית", תוך שהם מוסיפים את הקלישאה החלולה "איראן זה כאן".
אני מבקשת לנצל את ההזדמנות כדי להבהיר לאותם "נאורים" שהצעת החוק לסינון אתרים שאושרה בקריאה טרומית קובעת כך: כשצרכן מתקשר עם ספק אינטרנט, על החברה להודיע באמצעות מסרון ומייל כי באפשרותו לקבל אינטרנט מסונן בחינם. הנוסח הזה של החוק הוא גרסה מרוככת לחוק המקורי שעבר בתיאום עם משרד התקשורת. אף אחד לא סוגר את האינטרנט. אין רשימות שחורות. חופשי זה עדיין לגמרי לבד.
הנוסח המקורי, אגב, ביקש לחייב את ספקיות האינטרנט לסנן פורנוגרפיה ואלימות קשה כברירת מחדל, כך שרק מי שיבחר בביטול הסינון, יקבל אינטרנט ללא סינון - ואני אמשיך להילחם למען זה. הרשת מלאה בתכנים פוגעניים, אלימים, שכולנו היינו שמחים שאף אדם לא ייחשף להם אלא אם בחר בכך, אבל כיום היכולת של ילד לצרוך תכנים פורנוגרפיים קלה יותר מאשר לקנות גלידה במכולת השכונתית.
משרד הבריאות נלחם לאחרונה ב"מקדונלד'ס" ומשרד החינוך הוציא את המשקאות הממותקים מבתי הספר מתוך דאגה לבריאותם של הדורות הבאים - אבל מי דואג לבריאותם הנפשית? הרי ההשפעות ההרסניות של צפייה בפורנוגרפיה ושל עיוות המיניות הבריאה מבוססות באינספור מחקרים מהארץ ומהעולם.
ואם כבר בהבהרות עסקינן, הנה עוד אחת: החוק לא בא במקום חינוך ולא במקום אחריות הורית, אלא בנוסף. הוא גם לא נועד לפגוע בחופש של אזרחי ישראל, אלא בקלות הבלתי נסבלת בה הציבור נחשף לתכנים מזיקים - אלימות קשה וגם פורנוגרפיה. שימו לב שה"נאורים" הזדעקו כנגדו מפני שלשיטתם פגיעה בפורנוגרפיה היא פגיעה בבחירה החופשית. מישהו שמע מהם נימה של ביקורת על כך שהחוק מתייחס גם לחסימה של אלימות קשה?
אותם "לוחמי חופש" הם למעשה עבדים של ספקיות האינטרנט. מישהו שמע מהם קול זעקה על "רשימות שחורות" שבידי חברות הכבלים והלווין, כשבממיר הביתי ברירת המחדל היא שערוצים פורנוגרפיים חסומים ועל הלקוח לבקש את פתיחתם?
המציאות כיום היא שאין איזון בין חופש הפרט לאחריות החברתית. ואם כבר הטיחו ש"איראן זה כאן", שילכו לראות מה קורה באירופה: ראש ממשלת בריטניה לשעבר דיוויד קמרון, לדוגמה, קידם חקיקה דומה שכותרתה היא הגנה על החברה.
יש מי שנלחם למען חופש הפרט והחירות האישית בלבד ויש מי שנלחם מתוך רצון לאזן בין הפרט לכלל. אני, בדומה לדיוויד קמרון, בחרתי באופציה השנייה.