הסערה שעוררו דברי הרב לוינשטיין על החיילות הדתיות במכינה הקדם צבאית “עוצם” לפני כשלושה חודשים (“הן נכנסות יהודיות ולא יהיו יהודיות בקצה”) לא חדרה את משרדי ארגון “אלומה”. גם לא הגלים שבאו אחריה, שניסו לרמוז שהצבא מנסה לשנות את פני הציונות הדתית באמצעות גיוס בנות וארגון “אלומה” מסייע בידו. העמדה של יפעת סלע, מנכ”לית “אלומה”, דומה לעמדתה בכל המקרים הקודמים. “האמירות שלו השאירו אותי פעורת פה”, היא מודה. “אבל אנחנו בחרנו שלא להיות לעומתיים. לא במקרה הזה ולא במקרים דומים. פעמים רבות מגיעות אלינו בנות שמספרות שהפנו אותן אלינו רבנים חרד”ליים ידועים, כי אחרי שהבת כבר בחרה ללכת לצבא והיא נחושה בדעתה - הם מעדיפים שהיא תקבל ליווי מאיתנו. גם אותם רבנים מבינים שיש אתגרים שצריך להתמודד איתם ואנחנו הכתובת. עם חלק מהרבנים נפגשנו והם מבינים את המציאות המורכבת וברמה הפרטנית הם מנסים להתמודד איתה בעזרתנו, אבל הם לא מוכנים לצאת באמירה ציבורית”.
נפגעתם מהדברים של הרב לוינשטיין?
“התחושה הייתה שהרב לוינשטיין מנסה להוציא אותנו מהציונות הדתית, אבל בסופו של דבר, אני חושבת שהאמירה שלו הרחיקה אותו מהמרכז. התגובות שקיבלנו בעקבות דבריו היו מלאות אמפתיה. ברור היה שהאמירות שלו אינן רציניות. אפילו בקהל אפשר היה לראות בנים שצחקו צחוק של מבוכה”.
הוא דיבר בצורה מאוד פוגענית על החיילות הדתיות.
“בנות בהחלט נפגעו. לכן, באותו יום התחלנו קמפיין: נשים דתיות ששירתו בצבא, גם כאלה שהן כבר נשואות ואִמהות לילדים, העלו תמונות שלהן עם בן הזוג והילדים ושלט שעליו כתוב 'נשארת יהודייה גם בקצה'. הטענה שלו הייתה מקוממת, במיוחד שגם מהבחינה העניינית הוא טועה".
במה הוא טועה עניינית?
“בסקר שנערך לאחרונה, בנות העידו על עצמן שהשירות הצבאי לא החליש אותן, אלא אף חיזק אותן. הן בחרו להיות בצבא והן שומרות על עצמן. מפריע לי שיש חלקים בציונות הדתית, וביניהם גם הרב לוינשטיין, ש’הדתומטר’ שלהם נבחן על פי אופי השירות. אם בת הלכה לצבא אז היא לא דתייה, אם היא לא הלכה לצבא - היא דתייה. הרי יש כל כך הרבה מדדים אחרים שהם משמעותיים יותר. ההתעסקות שלו ושל רבנים אחרים בגיוס בנות לצה”ל נראית לא הגיונית. בזה צריכה להתעסק הציונות הדתית? קיימת כיום תופעה רחבה שקשורה לצניעות. כך למשל, אפשר לראות מדריכות רבות בבני עקיבא שלובשות חולצת תנועה וחצאית שהשוליים שלה נגמרים הרבה מעל הברך. למה בזה לא מתעסקים? האם העיסוק בחיילות הדתיות נובע מדאגה לבנות או ממקום אחר? הפחד הזה הוא לא פרופורציונאלי. הבנות שהולכות לצבא עושות זאת מתוך תחושת שליחות שאינה פחותה מזו של הרב לוינשטיין. אולי זה מה שמפחיד. שאלו אותי אם אני מכבדת את הרב לוינשטיין אחרי האמירות האלה, והתשובה היא כן. מעליב אותי שהוא לא מכבד אותי”.
עדיין את מכבדת אותו?
“כן. יש בו גם דברים טובים. אני לא מכבדת את ההתייחסות שלו לחיילות הדתיות, אבל ודאי שאני מכבדת אותו”.
יבוא יום ואשרת בצה”ל
אנחנו נפגשות במשרדים התוססים של “אלומה” בעיר לוד. בניגוד לתדמית שאיכשהו הצטיירה לארגון, שלכאורה עיקר עבודתו היא עם בנות דתיות שבוחרות להתגייס, סלע מפתיעה אותי בנתונים. מלבד הצעירות הדתיות, אוכלוסיות היעד של הארגון הן: צעירים יוצאי אתיופיה, צעירים מרקע של סיכון, צעירים מהחברה הערבית וצעירים מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. “בכל מגזר ההתמודדות היא שונה, אבל מה שמשותף לכולם הוא שבכל מוקדי ההשפעה - אנחנו מוצאים פחות אנשים מהמגזרים הללו. המטרה של ‘אלומה’ היא לעודד צעירים מאוכלוסיות בעלות ייצוג חסר להצטרף למעגלי העשייה והתרומה, תוך שמירה על עולם הערכים ואורח החיים הייחודיים להם. החזון שלנו הוא לראות את הצעירים האלה מתקדמים במוקדי ההשפעה”.
לאיזה מוקדי השפעה את מכוונת?
“בתי המשפט, אקדמיה, תקשורת, כלכלה, רשויות מקומיות. כל אלה מוקדים שלאוכלוסיות שאנחנו עובדים איתן יש ייצוג חסר. כדי שצעירים מהאוכלוסיות הללו יגיעו לשם, אנחנו מלווים אותם בצמתים המרכזיים של קבלת ההחלטות: בהכנה לשירות צבאי או לאומי ובליווי במהלך השירות; בהנגשת ההשכלה הגבוהה ובגישור לעולם התעסוקה”.
סלע, בת 44, נשואה ליאיר ואימא לארבעה, תושבת מודיעין. היא גדלה בתל אביב, בתקופה בה הקהילה הדתית לאומית בעיר פרחה ושירות צבאי לבנות דתיות עדיין נחשב לתופעה שולית וזניחה. הידיעה הברורה שתלך לצבא נבטה בתוכה כבר כשהייתה בכיתה ח’, בשנת 1987, כשהייתה עם הוריה בשליחות בארצות הברית. “באותה שנה חגגו 40 שנה למדינת ישראל”, היא נזכרת. “מדינת ישראל הייתה מושא להערצה בשבילנו. אני זוכרת את עצמי צועדת במפגן תמיכה, לפניי צעדה משלחת צה”ל, ובידיי שלט שעליו כתוב: “America, don’t worry, Israel is behind you!”. אני זוכרת בבהירות שצעדתי שם וחשבתי לעצמי: ‘יום אחד, אשרת גם אני בצה”ל’. היה לי ברור שאהיה שם לא ממקום של מרדנות בחינוך שקיבלתי, אלא מתוך רצון לתרום למדינה”.
כשחזרה המשפחה לארץ, סלע כבר הייתה בגיל תיכון והיא בחרה ללמוד באולפנית תל אביב. מהמחזור שלה, מתוך 89 בנות, התגייסו לצה”ל שלוש בנות בלבד. “שֵׁרַתִּי כמורה חיילת בבית ספר שדה כפר עציון והמשכתי לעבוד בחברה להגנת הטבע עוד 11 שנה. סיימתי שם כמנהלת הדרכה ארצית". במהלך אותה תקופה התחתנה עם יאיר, שאותו הכירה בזמן שירותה הצבאי בכפר עציון. בהמשך למדה תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל, ותואר שני בלימודי מגדר ומשפטים. ההשתלבות שלה בארגון "אלומה" הייתה אך טבעית. "אנחנו ארגון ציוני דתי שפועל מתוך הציונות הדתית, אבל אנחנו מסתכלים על אתגרי כלל החברה הישראלית. מתוך 180 עובדים בארגון, 20 אחוז ערבים, שבעה אחוזים אתיופים, כולם אקדמאים וברור שאנחנו גם מעסיקים הרבה נשים דתיות". התוכנית של 'משרתות באמונה' שכל כך מזוהה עם הארגון, היא רק אחת מתוך 13 התוכניות שמפעיל הארגון בכלל החברה הישראלית".
פעמים רבות ישנה תחושה מבחוץ שהציונות הדתית דואגת רק לציונות הדתית ואתם דואגים גם לערבים וגם לאוכלוסיות מוחלשות מהפריפריה. אתם רואים את הארגון כפורץ דרך?
“כל חברת מיעוט בדרך כלל עוסקת בקידום חברת המיעוט. המתודולוגיה שלנו אומרת שכדי להתקדם, אנחנו צריכים לדאוג גם לאחרים. כל אתגר של החברה הישראלית הוא גם אתגר שלי. מהמקום הזה, גם ההתגייסות של נשים לצה”ל נובעת מהתפיסה הסולידארית. קצת מתסכל שבמקום שהציונות הדתית תתגאה שיש לה ארגון שנולד בתוך הציונות הדתית ופועל לקידום אתגרים לאומיים וצמצום הפערים, ההסתכלות היא צרה. אני מצפה שגם מי שמתנגד לגיוס בנות יראה את התמונה הרחבה יותר”.
בוגרת שסרחה
כשאני מספרת לסלע ששמעתי כי שר החינוך נפתלי בנט מכניס את העמותה לבתי הספר כחלק מניסיון לגייס כמה שיותר בנות דתיות, היא מספרת על מציאות שונה. “גדעון סער ושי פירון, בהיותם שרי חינוך, התניעו וקידמו כתיבת תקנת תמיכה בהכנת הבנות המעוניינות בשירות צבאי. התקנה יצאה לטיוטת הציבור במרץ 2016, אבל בנט לא יישם את הדברים”.
אולי עדיף ככה? בבתי הספר שאליו נכנס הארגון קיים חשש שתעודדו בנות ללכת לצבא. אפשר להבין אותו.
בתגובה, שולפת סלע נתונים שהתפרסמו על שיעורי הגיוס באולפניות. אחת מהן, אולפנית ידועה במרכז הארץ של מרכז ישיבות בני עקיבא, שאליה לא נכנס הארגון. “ב־2011 התגייסו לצה”ל 24 אחוז מבוגרות האולפנית. ב־2012 התגייסו 30 אחוז, ב־2013 התגייסו 36 אחוז וב־2014 התגייסו 49 אחוז, כמעט חצי מהבוגרות. את הנתונים של 2015 עדיין אין לנו, כי מסכמים את הנתונים רק שנתיים אחרי סיום התיכון, מפני שרבות בוחרות ללכת למדרשה".
מה זה אומר, מעבר לגידול היחסי?
“קודם כול, שאם היו רואים תופעה בכזה סדר גודל בחמ”ד בכל תחום אחר לא היו מתעלמים ממנה בכזאת שיטתיות. איך אפשר להתעלם מתופעה בכזה סדר גודל? בערב ל”ג בעומר נפגשה רכזת שלנו עם עובדת סוציאלית ורכזת י”ב באחת האולפנות שקולטות בנות מרקע סוציואקונומי נמוך. חשוב להדגיש שפעמים רבות, באותה משפחה, חלק מהילדים נשלחים למוסדות דתיים וחלק למוסדות חילוניים. התלמידים במוסדות הדתיים, לא דתיים יותר מאשר אלו שהלכו לחילוניים ולהפך. הרכזת שלנו שאלה על בנות שבוחרות ללכת לצבא. העובדת הסוציאלית ענתה לה בזו הלשון: ‘בוגרת שלנו שסרחה והלכה לצבא - אני רוצה לדעת עליה’. ‘סרחה’ - לא פחות! זאת ההתייחסות של עובדת סוציאלית במוסד של החמ”ד לבת שהלכה לצבא. עצימת עיניים מוחלטת למציאות. בחמ”ד עדיין לא גיבשו עמדה בנושא, למרות האחוזים הגבוהים של הבנות הדתיות שמתגייסות”.
אבל ישנן אולפנות שבאמת אחוז המתגייסות בהן נמוך. למה להכניס לשם ארגון שיגרום לבנות להתגייס לצבא?
“אנחנו לא מגיעים למוסד שבו פחות מ־20 אחוז מהבנות מתגייסות. זה לא חינוכי בעיניי. אבל הבעיה היא לא במוסדות האלו, אלא במוסדות שבהם יש אחוזי גיוס גבוהים ובכל זאת ההנהלה בוחרת להתעלם מהתופעה. הציונות הדתית היא כל כך מסורתית בתחומים רבים כל כך, שכל מה ששונה מפחיד”.
המציאות שאת מתארת, שבה קרוב למחצית מהבנות מתגייסות ובכל זאת ראש האולפנית בוחר להתעלם מבחירת הבוגרות, מאפיינת את רוב האולפנות?
“ברוב בתי הספר אפשר לראות תהליך של הבנה שזו מציאות שצריך להתמודד איתה. יש כמה מודלים של מנהלים שבוחרים להתמודד בדרכים שונות, למרות שברמה האישית הם נגד שירות צבאי לבנות, ואני מעריכה ומכבדת את דרכי ההתמודדות שלהם. יש כאלה שיזמינו אותנו לשיחה עם הצוות המקצועי, ילמדו את הקווים המנחים ואת התהליך. הם אומרים: ‘אנחנו לא ניתן לאלומה להיכנס, אבל אנחנו כן רוצים להיות כתובת לבנות שכן בוחרות להתגייס’. הסוג השני הוא של מנהלים שרוצים שהפעילות של ‘אלומה’ תתקיים בחוג בית או במתנ”ס, אבל לא בבית הספר. אני מכבדת את דרך ההתמודדות שלהם. הסוג השלישי הם מנהלים שעל אף התנגדותם לשירות צבאי לבנות, הם מכניסים את ‘אלומה’ לבית הספר, נמצאים איתנו בזמן הפעילות ואומרים את דעתם האישית. אני מאוד מכבדת אותם על כך. עמדתם היא שלמרות דעתם האישית על גיוס בנות, הם לא יכולים להתעלם מכך שיש אצלם בבית הספר אחוזים גבוהים של מתגייסות”.
מתחת לאלונקה
למרות כל אלה, העמדה של אלומה באשר לגיוס בנות שונה מעמדת משרד הביטחון. “אנחנו מתנגדים לשירות קרבי לבנות”, מפתיעה סלע. “אם בת בוחרת ללכת לשירות קרבי לא ניטוש אותה. אנחנו נתמוך בה במהלך השירות. כיום יש מאתיים לוחמות דתיות. למרות התפיסה שלנו כארגון, אנחנו נותנים גם להן מלגת הכוון. אבל לכתחילה העמדה העקרונית שלנו מתנגדת לשירות קרבי לבנות”.
למה?
“בסופו של יום, נשים שונות מגברים. ואם אנחנו רוצים שכל ילד וילדה בישראל ימקסמו את היכולות שלהם, המיקסום האמיתי לא ייעשה בדרך הזאת. השירות הקרבי דורש מנשים פעילות שאינה נכונה להן, לא בגיל, לא בסיטואציה ובטח לא במציאות של מדינת ישראל. תפקיד הצבא הוא להגן על המדינה. גיוס בנות לשירות קרבי לא נעשה מהמקום הזה. הסיבה השנייה היא שיש כיום אפשרויות רבות להיות מאוד משמעותית ושותפה מהותית בהגנה על מדינת ישראל, אפילו בלחימה, בלי להיות קרבית. לדעתי, כשדוחפים נשים לשירות קרבי זה נעשה תוך בלבול בין הגנה על מדינת ישראל לבין קידום נשים באופן רדיקלי שתופס על הנושא הזה טרמפ. ועוד דבר: לא מתאים שבנות ובנים ביחד יהיו באותו טנק”.
הצבא באמת מנסה לגייס אליו את הבנות הדתיות. זאת לא פרנויה של הציבור הדתי. השאלה היא האם מדובר בקונספירציה שמטרתה לשנות את הציונות הדתית מבפנים או שמדובר בצורך אמיתי?
“אתגרי מדינת ישראל הם גדולים, נרחבים, משתנים ומגוונים. לכן צריך את כל מי שיכול ורוצה לקחת חלק. אוכלוסיית הבנות הדתיות שבוחרות להתגייס מגיעה מחתכים סוציו אקונומיים גבוהים, עם מיומנויות למידה גבוהות וזאת הסיבה שבצה”ל רוצים אותן. צריך לזכור כל הזמן שהמטרה של צה”ל היא לנצח במלחמה הבאה, ומה שיוביל לניצחון טמון בהון האנושי”.
לפני כמה חודשים פרסם ארגון “חותם” סרטון מביך משהו על מציאות של בנות דתיות בצבא. המתקפה על הסרטון לא הייתה רק מצד אלה שמצדדים בשירות צבאי לבנות, אלא גם מצד אלה שמתנגדים לו, שהרגישו שאיכות התוכן בסרטון ירודה ומחמיצה את המטרה. מה עמדתך?
“הסרטון הציף אתגרים שאכן קיימים בשירות. לגיטימי לעסוק בסוגיות ובאתגרים שעלו בסרטון, אבל התוכן היה לא לגיטימי. האופן שבו בחרו להציג את הבנות ואת הדמויות בצבא היה מתנשא בכל צורה ודרך. אפילו הפרטים הזניחים לכאורה, שבהם החיילת הייתה בלונדינית בהירה והמפקדים היו גסים וכהי עור היו מקוממים. לא כל הדתיות המשרתות בצה”ל הן בלונדיניות ולא כל המפקדים כהים. יש בזה משהו סטיגמטי ומזלזל”.
בסרטון ניתן היה לראות שהחיילת הדתייה מוטרדת כל הזמן, בעיקר מינית, ואין לה למי לפנות. זה תואם את השטח?
“אני מאחלת לכל המערכות במדינת ישראל שיהיו להן מנגנוני הרתעה וענישה לכל נושא ההטרדות המיניות כמו בצבא. בכל בסיס צבאי, בכל חדר שירותים, יש מספרי טלפון שאליהם ניתן להתקשר במקרה של הטרדה. יש בצבא גורמים ברורים שאליהם ניתן לפנות. ברור שמדובר במערכת היררכית־משמעתית, אבל יש בה מנגנונים מנוסים לפיקוח על נושא ההטרדות. חוץ מזה שרוב הבנות הדתיות נמצאות בסביבה די נשית בתפקידי מודיעין, חינוך והדרכה”.
הסרטון המדובר:
בהקשר הזה מציינת סלע את התקן שהעמיד הרב רונסקי לטובת החיילות הדתיות בזמן היותו הרב הצבאי הראשי. המשמעות היא שחוץ מאשר המפקד הישיר, לחיילת דתייה יש אפשרות לפנות גם לקצינת פניות ברבנות הראשית. “ויש גם את היוהל”ם (יועצת הרמטכ”ל לענייני מגדר – ח”ש). גם אליה בנות יכולות לפנות במקרים של הטרדה וזה בהחלט מרתיע מפקדים. מעבר לכל אלו, אם אני חוזרת לסרטון של ‘חותם’, אני רוצה לקוות שהחמ”ד לא ייתן להם דריסת רגל במערכת החינוך”.
אם בית ספר מבקש שיבואו, אז למה לא?
“כי חינוך צריך להיות ‘מה כן’ ולא ‘מה לא’. אי אפשר לחנך באמצעות הפחדה. חינוך צריך להיות בעשייה. עד לא מזמן הסלוגן של בני עקיבא היה ‘תנועה של עם’. ואני שואלת איזה עם? העם הדתי? אם אתה רוצה להיות מתחת לאלונקה, אז אתה צריך לשאוף לזה שכולם יהיו תחת האלונקה. גם אתיופים וערבים וכן, גם בנות. אלומה היא אגד שיבולים. כל שיבולת שונה מהאחרת והאגד השלם גדול מסך כל חלקיו. כל אחד בדרכו יכול להיות חלק מאותה אלומת שיבולים. אם לא נהיה אגודה אחת - אז לא נהיה פה”.
הכתבה פורסמה בגיליון 226 של מגזין "נשים".