אני לסבית דתייה. צמד מילים שלפני כמה שנים לא היה אפשר להעלות אותו על הדעת. כשהתחלתי להבין שאני לסבית, כעסתי על הקב"ה. ביקשתי ממנו בכל תוקף שיחליף את ההתמודדות שלי בעולם. הסכמתי לקחת על עצמי כמעט הכול, רק לא את זה. רק שלא יגזור עליי לחיות חיים שאין בהם בית.
בתהליך היציאה מהארון, מעולם לא חשתי שאלוהים שונא אותי. כעסתי עליו, אבל הוא תמיד המשיך לנכוח בסבלנות, וחיכה שאקבל את עצמי ואשוב אליו. ואולם, בניגוד לביטחון בכך שהקב"ה איתי, החשש מפני הדחייה של הקהילה הדתית עודנו מקנן בלבי, גם שנים אחרי.
מצד אחד יש בי רצון כן ואמיתי להמשיך ולהיות חלק מעולם התורה היהודי; אני מאמינה בערכים שעליהם גדלתי וחפצה בבית שיש בו תורה, מצוות וארון ספרי קודש בסלון. מצד שני, הבית העתידי שלי יורכב ממני ומעוד אישה – בית שבעיני חלק מהעולם הדתי כלל לא נחשב לבית או למשפחה.
קהילה דתית או קהילה גאה
היהדות היא דת של קהילה. היא סובבת סביב טקסים משפחתיים והתכנסות סביב שולחן השבת. לא סתם בית התפילה היהודי נקרא "בית כנסת". כמעט אי אפשר לקיים אורח חיים יהודי שלם ומלא ללא קהילה. כיצד אוכל להקים בית שאין לו קהילה? כיצד אוכל לגדל ילדים לתורה ולמצוות? האם יש בית ספר שיסכים לקבלם, האם יש מניין שבו יוכלו לעלות לתורה בגיל מצווה?
פעם, שאלות אלו הובילו להט"בים רבים לעזוב את עולם התורה. הם בחרו להיות קשובים לצו לבם ולחיות חיים שיש בהם זוגיות מיטיבה ומשפחה במחיר של אובדן הבית הדתי שלהם. כיום, אנחנו מסרבים לקרוע את הקרע הזה בנפשנו ולבחור מה חשוב לנו יותר. את השאלות הללו אנו בוחרים להפנות לרבנים ולרבניות, לאנשי החינוך ולקהילות שלנו.
מחג החירות לחג הסובלנות
מתוך המקום הזה צמח מיזם "פסח שני", לפני תשע שנים בארגון בת קול (נשים דתיות גאות).
חג הפסח, אשר במרכזו יציאת מצרים, הוא החג המכונן של עם ישראל – "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אדם שלא שותף ביציאה ממצרים, בתהליך המעבר מיחידים לעם בעל חירות, אינו חלק מן הציבור ומן הקהילה.
בספר במדבר פרק ט', בתוך העיסוק בחיוב קורבן הפסח, אנחנו פוגשים את טמאי המת שלא יכלו לאכול מקורבן הפסח בי"ד בניסן בשל טומאתם. אנשים אלו נקהלים אל משה, זועקים: "למה ניגרע?" ומבקשים כי יימצא עבורם פתרון שיאפשר להם להיות חלק מכלל העם ולהקריב את קורבן הפסח. משה עומד נבוך אל מול הבקשה, והקב"ה הוא שנענה לה ומאפשר לטמאי המת להקריב את קורבן הפסח חודש לאחר מכן – בי"ד אייר, הוא פסח שני.
פסח שני כרעיון משקף את האפשרות של ההלכה היהודית להכיל "אחרים" ולמצוא למענם פתרונות ייעודיים. כמו כן, הוא גם מהווה דוגמה לתהליך שבו ההנהגה הדתית קשובה לקולות השונים העולים מהעם ומספקת להם פתרון בהתאם לצורכיהם הייחודיים.
טמאי המת לא יכלו להקריב את קורבן הפסח במועדו, אך באו ודרשו להיות חלק. זעקתם: "למה ניגרע?" מהדהדת גם בימינו. יש "אחרים" רבים בקרבנו: משפחות חד-הוריות, גרושים וגרושות, עגונות, מסורבות גט וכן – גם להט"בים. כיצד נענית הקהילה הדתית היום לזעקתם? האם אנו קשובים לקולות האלו ועושים את מרב המאמצים כדי לוודא את הישארותם בקהל?
ערב "עושים מקום" במודיעין | צילום:
תם משעלי
בשנים האחרונות עוברת הקהילה הדתית תמורות רבות. השיח על מיניות, שהיה מושתק, נהפך לשיחה ערה בקרב הציבור, אנשי החינוך וההנהגה. הציבור הדתי לומד אט אט לדבר בדרכו על מיניות, מתוך הבנה שאף על פי שאלו עניינים שהצנעה יפה להם, "תורה היא וללמוד אני צריך". בתוך כך, נפתח הפתח לדבר גם עלינו – הלהט"בים, שגדלים ומתחנכים בחברה הדתית.
לאחרונה, נשמעו לא מעט אמירות קשות נגד הקהילה הלהט"בית מפי רבנים ואנשי חינוך דתיים. הקושי עם התבטאויות אלו גדל לאור אירוע הרצח של שירה בנקי ז"ל במצעד הגאווה לפני שנתיים בידי אדם שומר מצוות. כתשובה לכל אלו, החלטנו השנה בקהילה הדתית הגאה לפנות לציבור הדתי-לאומי בבקשה לייצר שיח אחר, שיח של מפגש פנים אל פנים, של הקשבה והכלה.
על אף החשש בפנייה זו, נשענו על הידיעה כי קיימים קולות דתיים הקוראים לשיח ולסובלנות, דבר אשר בא לידי ביטוי עם הגעתם של אלפי חובשי כיפות למצעד הגאווה בשנה שעברה בירושלים.
קראנו לפרויקט "עושים מקום" ופנינו לקהילה הדתית בבקשה "לעשות מקום" ולקיים ערבי לימוד משותף ושיחה של חברי הקהילה הדתית עם להט"בים שגדלו בה. המטרה העיקרית שעמדה לנגד עינינו לאורך הדרך הייתה לייצר שיחה אמפתית ומרחב היכול להכיל בתוכו מחלוקת לשם שמים, מבלי למחוק את האחר. לשמחתנו הפנייה שלנו נענתה בפנים מאירות ומקומות רבים ברחבי הארץ פנו אלינו לארח ערב של "עושים מקום".
הערבים הראשונים שהתקיימו בתחילת השבוע נחלו הצלחה כבירה. עמל של שנים רבות נושא עכשיו פרי, ונדמה כי הציבור הדתי בשל להתבונן בסוגיה ולשאול אודותיה.
בואו. תעשו לנו מקום
אנחנו מזמינות אתכם ואתכן להיות שותפים לעיצוב השיח בחברה הדתית ולהצטרף לערבי "עושים מקום" שמתקיימים השבוע ברחבי הארץ. כמו כן, ביום רביעי, מוצאי י"ד באייר, הוא פסח שני, יתקיימו שני כנסים מרכזיים: במכון הרטמן בירושלים ובבר אילן. הכנסים ידונו במשמעות של זוגיות להט"בית מהיבט דתי, ערכו של מיסוד זוגיות חד-מינית, מיקומה של הקדושה בזוגיות ועוד.
במסכת ברכות מסופר על רבי נחוניה בן הקנה שהיה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפילה קצרה. אמרו לו: "מה מקום לתפילה זו?". אמר להם: "בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי".
ערב "עושים מקום" בנווה דניאל | צילום:
תמי אייזנמן
לתפילה של רבי נחוניה שתי גרסאות, בתלמוד הבבלי ובזה הירושלמי. אסיים בגרסה מאוחדת של שתיהן: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהי ואלוהי אבותי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה, שלא אקפיד כנגד חברי, ולא חברי יקפידו כנגדי ונשמח אחד בשני".
אנו תפילה שתהיו שותפים איתנו ליצירת שיח של סובלנות דתית. מתוך כך נבנה חברה שבה כל יהודייה ויהודי יכולים להיות חלק מעם ה'.
לפרטים נוספים: אתר פסח שני
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן